fbpx

מי מוכן להתפשר על פסקת התגברות? אולי תופתעו לשמוע

זה ויכוח שאין ולא יכולה להיות לו הכרעה שמבוססת על עובדות. לשני הצדדים יש עובדות, לשני הצדדים יש עמדות. במקרה הזה, העובדות שנבחרות הן אלה שמשמשות את העמדות. אלה אומרים: הנה, בקנדה יש פסקת התגברות. אלה אומרים: אבל לקנדה יש חוקה! אלה צודקים, וגם אלה צודקים. את רואים בהתגברות של קנדה הוכחה להיתכנות של פסקת התגברות שתוצאתה אינה קטסטרופה, אלא רואים בחוקה של קנדה עובדה המבטלת את האפשרות של ישראל להשתמש בקנדה כדוגמה, כי לנו אין חוקה.

האם אתם מוכנים להתפשר על פסקת התגברות? בואו להשיב לשאלון שלנו

השבוע העליתי, במסגרת אחרת, שיחה ארוכה על הקושי שלנו, כבני אדם, להשתכנע – אפילו כאשר אנחנו טועים. זו שיחה עם פרופ׳ עזר גת, שבמרכזה ספר חדש שהוציא לאור, בינתיים רק באנגלית, אבל אולי עוד תהיה גם גרסה בעברית, על ״קיבעון אידיאולוגי״. מה מבטא המושג הזה? בלשונו של גת, ״לדרכים שבהן התמסרות להעדפות ערכיות עשויות לעוות את הבנת המציאות״. הטיות קוגניטיביות בפרשנות העולם, כותב גת, ״מועילות לעתים לגיוס תמיכה ולדחיפה של סדר יום אינטלקטואלי וחברתי במרחב הציבורי״. עם זאת, הוא מזהיר, ״הטיות חזקות בהבנת המציאות יכולות גם לערער מטרות ולהוליך אנשים שולל, הרחק מהמטרות הרצויות להם״.

כך או כך, לבני אדם יש סיבות אבולוציוניות, פילוסופיות, פסיכולוגיות, חברתיות, לדבוק בעמדותיהם. פסקת ההתגברות, שהוויכוח עליה נשמע לעיתים כמו דיון טרחני ומפולפל של משפטנים, היא כבר מזמן לא אירוע של מקצוענים-משפטנים. זה עימות בין קבוצות חברתיות, שמבטא פערי זהות. למשפטנים אין סיכוי לשכנע אף אחד, בוודאי שלא כאשר יש משפטנים לצד זה ויש משפטנים לצד זה. ואם תאמרו, אבל יותר משפטנים תומכים בצד שלנו, נשיב שלא מעט מדענים דחו בתחילה לא מעט תיאוריות שהתקבלו כעבור זמן. חפשו את הסיפור על חוק אבוגדרו. חפשו את התגובות לתיאוריה של קפלר, שהכוכבים סובבים את השמש, ולא במעגל אלא במסלול אליפטי. ובמילים אחרות, זה שהרבה משפטנים חושבים דבר אחד זה לא אומר שהם צודקים. בטח שלא במקרים שבהם אין שום דרך לבדוק את טענתם – אלא אם ניישם את הטענה ההפוכה, ונראה אם היא מוליכה לאבדון, כפי שהם מנבאים.

מה חושב הציבור? רובו לא מתעמק בפרטי הטענות בעד ונגד התגברות. רובו נשען על איתות מחנאי בבואו לגבש עמדה. בוחרי ימין מקבלים איתות חזק שיש לתמוך – ועל כן תומכים. בוחרי מרכז-שמאל מקבלים איתות חזק שיש להתנגד – ועל כן מתנגדים. אלה ואלה חושבים שהצד השני נעול בעמדתו בלי סיבה רציונלית. אלה ואלה מניחים שהתמיכה/התנגדות שלהם באה ״מהראש״ וזו של הצד השני באה ״מהבטן״. התוצאה: ימינה מהמרכז יותר משישים אחוזים תומכים בפסקת התגברות. במרכז ובשמאל פחות מחמישית תומכים בפסקת התגברות.

אלה נתונים מהשאלון החדש של המדד, שנשמח מאוד אם תבואו להתמודד אתו. הוא מאתגר את המשיבים והמשיבות בשאלות מרתקות בעינינו על זהות, על אידיאולוגיה, על פשרנות, על מחנאות. הנה, זה מה שגילינו מהשאלונים שנאספו עד כה על פסקת ההתגברות. גילינו את הפער (הצפוי למדי) של תמיכה והתנגדות בימין ובשמאל. גילינו את הפער (המפתיע והמעניין) בנכונות לפשרה על פסקת ההתגברות.

כאמור, הנתונים עוד נאספים, ולכן המחויבות שלנו ביחס אליהם זהירה. יש סיכוי שעוד ישתנו במידת מה בחשבון הסופי. אבל מכיוון שהפער גדול, כבר אפשר להניח במידה רבה של ודאות שזה המצב: מתנגדי פסקת ההתגברות הרבה יותר נוקשים בעמדתם מאשר תומכי פסקת ההתגברות. או במלים מדודות יותר, המבטאות במדויק את מה שאנחנו שואלים עליו: תומכי פסקת ההתגברות רוצים אותה, אבל מוכנים להתפשר עליה, לפחות במידת מה. לא בהכרח לוותר – אבל להתפשר. בצד השני, זה של מתנגדי פסקת ההתגברות, הנכונות לפשרה נמוכה הרבה יותר. הם לא רוצים אותה וזהו. סייג שחשוב להוסיף: אלה עמדות ציבור התומכים וציבור המתנגדים. זה שהציבור מוכן או לא מוכן לפשרה לא בהכרח מחייב את מנהיגי הציבור, שכרגע נראים עקשנים למדי בשני הצדדים.

בשאלון שאנחנו מציגים מדובר בשאלה כללית. קשה ללמוד ממנה למה הכוונה במילה ״פשרה״. האם זה אומר פסקת התגברות לא ברוב של 61 אלא של 65, או של 70? האם זה אומר פסקת התגברות רק במקרים מסוימים? האם זה אומר ויתור על התגברות תמורת גמישות גדולה יותר בבחירת שופטים? יש הרבה דרכים להתפשר על התגברות, ולא פירטנו אותן. השאלה שלנו, כאמור, מעורפלת. וזה מכוון. יש לנו עניין לבדוק סנטימנט ומוכנות עקרונית לפשרה, ולא לחפש את המתכון המדוקדק שעליו תהיה או לא תהיה הסכמה. לכן, השאלה מאפשרת בחירה בין ארבע אפשרויות: לא אוותר על עמדתי, אוותר קצת אבל לא מעבר לזה, מוכנ/ה לפשרה בערך באמצע, או מוכנ/ה לוותר לצד השני (אם יוותר בנושאים אחרים). למעשה, יש כאן אפשרות אחת של סירוב מוחלט לפשרה (לא אוותר), ושלוש של מוכנות לפשרה, בדרגות שונות.

שימו לב לנתונים: רוב של המתנגדים להתגברות (55%) לא מוכנים לשום פשרה. רוב גדול של תומכים בהתגברות (63%) מוכנים לפשרה כלשהי. יותר מרבע מהם מוכנים לפשרה ״בערך באמצע״ (28%). עוד רבע מוכנים לוותר קצת (27%). אם יש כאן מצב של קיבעון אידיאולוגי, הוא לא בימין, אלא במרכז-שמאל. כמובן, מי שרוצה לשנות זה הימין, כך שאין שוויון בין המצבים של שני המחנות. ויתור קטן של המרכז-שמאל מבטא למעשה הסכמה לשינוי. ויתור קטן של הימין מבטא למעשה התעקשות על שינוי (רק יותר מוגבל). כדי להבהיר את ההבדל. נניח שהיינו שואלים האם אתם מוכנים שמישהו יפצע אתכם, והייתם משיבים שלא. כאשר היינו שואלים אם אתם מוכנים לפשרה המשמעות הייתה שאנחנו מציעים לכם להסכים מרצון לפציעה קטנה במקום פציעה גדולה – אבל למה שתסכימו לפצע כלשהו?

הנה, מכאן אפשר לחדש את הוויכוח, אבל זה כבר ויכוח פנימי בקרב המתנגדים: נניח שחקיקה של פסקת התגברות משולה לפצע, מה נכון למרכז-שמאל לעשות. האם לומר: פצע הוא פצע, ולא נסכים לפצע (מי יודע, אולי התנגדות נחרצת תרתיע את המחנה השני). או שמא לומר: מכיוון שדי ברור שעומדים לפצוע אותנו, אולי כדאי להגיע לפשרה כך שהפצע יהיה קטן, ואולי פחות מסוכן.

האם אתם מוכנים להתפשר על פטור משירות בצה״ל לחרדים? בוא להשיב לשאלון שלנו

, , , , , , ,

28/03/2024האתגר ההיסטורי שהמלחמה מציבה בפני פרשני ההלכה מיכה גודמן, אפרת שפירא רוזנברג, מפלגת המחשבות
הקיפאון במו"מ עלול להוביל להתלקחות בלבנון עמוס הראל, הארץ
הראיון עם דונלד טראמפ אריאל כהנא, עומר לחמנוביץ׳, ישראל היום
במקום ניצחון מוחלט: ניצחון יחסי וסביר גיורא איילנד, Ynet
לא באנו לפתור את בעיית הגיוס - באנו לריב עפר שלח, N12
האתגר הוא לשחרר את הדור החרדי הבא מחומות הגטו נחום ברנע, Ynet
חוק הגיוס שמביאה הממשלה הוא הרסני למדינה איילת שקד, N12
המצב בדעת הקהל הפלסטינית: מייאש אך מפכח מיכאל מילשטיין, Ynet
האם בקרוב נגלה שאנחנו (לא) לבדנו? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
האם ישראל על סף מלחמת אזרחים? שאול אריאלי, הארץ








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-03-22)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 12 35 34.6
הליכוד 32 17 19.3
יש עתיד 24 12 12.1
ש״ס 11 10 9.9
ישראל ביתנו 6 10 9.8
עוצמה יהודית 6 10 9.1
יהדות התורה 7 6 6.8
תקווה חדשה 0 5.1
רע״מ 5 5 4.7
מרצ 0 5 4.5
חדש תע״ל 5 5 4.3
הציונות הדתית 8 5 2.4
בל״ד 0 0 0.3
עבודה 4 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר