fbpx






5.43/105.09/10

22.7%28.9%18.4%24.2%

מה הישראלים חושבים על סיפוח בשטחים

הנה כמה שורות ממה שמואל רוזנר כתב בסוף יוני 2020 במעריב על הנושא הזה:

כשליש מכלל הישראלים מתנגדים כרגע לכל סיפוח, ושיעורם בעלייה. גם משום שההחלטה נהיית יותר קונקרטית, גם משום שהצטרפו מתנגדים מהימין (שמבינים שתמיכה פירושה תמיכה בכלל תוכנית טראמפ), גם משום שלא הושגה עדיין הסכמה קואליציונית שתיתן מטרייה פוליטית לתומכי סיפוח מהמרכז־שמאל. ספק אם יש דרך של ממש לשכנע את רוב המתנגדים האלה לעבור מהתנגדות לתמיכה.

תומכים בסיפוח מלא ובכל תנאי יש פחות ממה שנדמה. כחמישית מהישראלים (ושיעור גבוה יותר, כרבע, מקרב היהודים בלבד). אבל התמונה נעשית מעודדת יותר לתומכי הסיפוח כאשר נבחנות שאלות של סיפוח־על־תנאי. כלומר, סיפוח בתמיכה אמריקאית, או רק של הגושים, או של הבקעה, או רק של חלק מהגושים, או בהסכמת כחול לבן, וכדומה. לאחר שמנטרלים התניות מופרכות, שברור שלא יכולות להתממש (כמו “רק בתיאום עם ירדן”), עדיין נותרים במחנה התומכים בסיפוח־על־תנאי יותר ממחצית הישראלים, וקרוב יותר לשני שלישים מהיהודים. הבעיה בתמיכה־על־תנאי ברורה: עד שלא נדע מה התוכנית, ומה תנאיה, פשוט לא נדע אם יש לה רוב.

ושווה להזכיר שהתמיכה בתוכנית טראמפ נחלשת. זה קורה משום שבתוכנית טראמפ תומכים דווקא הישראלים שתומכים גם ב”שתי מדינות לשני עמים” כחלופה המועדפת לפתרון הסכסוך. ובמילים אחרות, תמיכה מלאה בתוכנית טראמפ נעשתה, באופן די מוזר, למאפיין שמתאר דווקא חברים במרכז־שמאל. או כפי שכתבו פרופ’ גלעד הירשברגר וד”ר סיון הירש־הפלר מהמרכז הבינתחומי הרצליה בניתוח שכתבו לאחרונה: “התמיכה בתוכנית טראמפ אינה מבטאת תמיכה בסיפוח חד־צדדי”.

המאמר המלא במעריב.