מספרי ההערות המוצגות כאן מקבילים למספרים שמופיעים בספר עצמו.

לחלק ניכר מההערות צורפו קישורים, שמאפשרים לעבור בלחיצה למאמר או לספר שמוזכר בהערה.

את הספר עצמו ניתן לראות ולרכוש בקישור הזה.

1. עוזי רבהון וגלעד מלאך, מגמות דמוגרפיות בישראל, עורכת: רות גביזון (ירושלים: מרכז מציל”ה, 2008). לקריאה
2. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, “תחזית אוכלוסייה לישראל 2015–2065” (2017). לקריאה; תחזיות דמוגרפיות נתונות כמעט תמיד במחלוקת, וגם במקרה זה. לעיון בנתונים המערערים על תחזית הלמ״ס ראו: תחזית דמוגרפית לאוכלוסייה החרדית, המכון החרדי למחקרי מדיניות (יוני 2025). לקריאה. המכון החרדי מעריך את שיעור החרדים בישראל בשנת 2064 בכרבע מכלל האזרחים (לעומת כשליש על פי תחזית הלמ״ס). גם התחזית שלו תושפע ממגמות פריון הן בקרב החרדים והן בקרב קבוצות אוכלוסייה אחרות, וכמובן גם מנתוני הגירה פנימה והחוצה מישראל.
3. “האם שיעור מקבלי הפטור החרדים זהה כיום לשיעורם ב־1948?”, המשרוקית של גלובס, 24 באפריל 2023. לקריאה. יש להעיר כי שיעור מקבלי הפטור כמובן חשוב, כדי שלא יהיה פער גדול ובולט באמת ה”נשיאה בנטל” של קבוצות שונות. אולם ככל שמדובר בצרכים של צה”ל יש חשיבות למספרים יותר מאשר לשיעור מקבלי הפטורים. צה”ל צריך כוח אדם, ואם חמישים אלף חרדים היו מצטרפים לשורותיו, העובדה ששיעור הפטור נותר גבוה (נניח, שלושים אחוז) הייתה מבחינתו בעיה פחותה לעומת מצב שבו שיעור הפטור נמוך אבל האוכלוסייה קטנה ולכן כמות המתגייסים קטנה.
4. הספר ‘החרדים’ של העיתונאי אמנון לוי, בהוצאת כתר היה רב־מכר בישראל של סוף שנות ה־80 של המאה ה־20 (1988). הוא פתח בזמנו צוהר ייחודי לחברה החרדית לישראלים שלא הכירו אותה.
5. ספר של העיתונאי אבישי בן חיים, ידיעות ספרים, 2024.
6. מנחם פרידמן, החברה החרדית: מקורות, מגמות ותהליכים (ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1991). לקריאה. להרחבה על ההיסטוריה של החברה החרדית: יעקב כ”ץ, הקרע שלא נתאחה: פרישת האורתודוקסים מכלל הקהילות בהונגריה ובגרמניה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ”ה 1995. בעניין זה עיינו גם במאמר: יוסף שלמון, “תפיסתו של יעקב כ”ץ את האורתודוקסיה: המקרה המזרח־אירופי”, בתוך: ישראל ברטל ושמואל פיינר (עורכים), היסטוריוגרפיה במבחן: יעקב כ”ץ – מורו ומשנתו, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס”ח (2008), עמ’ 127–148. וכן בספר: משה סמט, החדש אסור מן התורה: פרקים בתולדות האורתודוקסיה, ירושלים: מרכז דינור וכרמל, תשס”ה 2005.
7. בפרק זה נעשה שימוש נרחב בממצאים מתוך: שמואל רוזנר וקמיל פוקס,  #יהדותישראלית: דיוקן של מהפכה תרבותית (דביר והמכון למדיניות העם היהודי, 2018), בעיקר בפרק “מיהו חרדי”. הערה אישית: קוראים של ספר זה ושל הספר #יהדותישראלית יזהו בוודאי, שלו הספר #יהדותישראלית היה נכתב מחדש היום, הפרק על החברה החרדית שמופיע בו היה ספקני הרבה יותר ביחסו לתהליכי ה”ישראליזציה” של החברה החרדית
8. ראובן גל, החרדים בחברה הישראלית (חיפה: מוסד שמואל נאמן, הטכניון, 2015). ראו גם: יאיר אטינגר, “כמה חרדים חיים בישראל, תלוי איזה סטטיסטיקאי שואלים”, הארץ, 2011.
9. מכון פיו (Pew Research Center), Israel’s Religiously Divided Society (2016). ראוי והוגן לציין, שגם הרצון של קבוצות אחרות להתחבר עם, ובוודאי להינשא לחרדים נמוך למדי. למעשה, ההסתייגות של חילונים מקרבה לחרדים עולה לעיתים על ההסתייגות של חרדים מקרבה לחילונים. לדוגמה: 63% מהחרדים השיבו לסקר JPPI שבתי ספר מעורבים של חילונים ודתיים של “רעיון רע, כי זה עלול להחליש את האמונה וקיום המצוות”. במקביל, 32% מהחילונים לחלוטין אמרו שזה “רעיון רע, כי יהיו יותר לימודי יהדות והם יבואו על חשבון דברים אחרים”, ו־18% מהחילונים לחלוטין התנגדו כי “זה עלול להוביל לחזרה בתשובה או לכפייה דתית” (ובסך הכול, 50% מהחילונים לחלוטין התנגדו לאפשרות של חינוך מעורב).
10. מתוך סקר הפלורליזם, המכון למדיניות העם היהודי, 2018. נתונים נוספים על מגורים משותפים בפסקאות הבאות, מתוך סקר הפלורליזם 2017.
11. 62% סבורים כך ״במידה רבה מאוד””, הרבה יותר מדתיים־תורנים, הקבוצה הבאה בדירוג, שמהם 44% סבורים כך במידה רבה מאוד. עוד 29% מהחרדים סבורים כך “במידה רבה”. אף משיב חרדי לא השיב על השאלה הזאת בתשובה “בכלל לא” (לעומת 7% מהדתיים התורנים, 9% מהדתיים, 22% מהמסורתיים).
12. איריס בראון (הויזמן), “‘אנא אפלח’: נטילת עול הפרנסה על ידי הנשים החרדיות”, בתוך: תרבות דמוקרטית 14 (אוניברסיטת בר־אילן, 2012). מחקר תשתיתי על נשים חרדיות מופיע בספר: פרופ’ תמר אלאור, משכילות ובורות: מעולמן של נשים חרדיות, הוצאת עם עובד, 1992. ראו גם: Orna Blumen, “Criss-crossing Boundaries: Ultraorthodox Jewish Women Go to Work”, Gender, Place & Culture 9, no. 2 (2002): 133–151,  לקריאה.
13. אמוץ זהבי, “Mate selection-A selection for a handicap”, Journal of Theoretical Biology (1975). לקריאה; למאמר של אלי ברמן על “איתות” העוני החרדי ראו: Eli Berman, “Sect, Subsidy, and Sacrifice”, NBER Working Paper (2000). לקריאה. ראוי לציין כי דימוי הזנבן מופיע כאן כאילוסטרציה בלבד, ולא כטענה שמדובר באותה תופעה במדויק. בכל מקרה, על עקרון ההכבדה מתנהל עדיין ויכוח אקדמי מרתק, וכמה חוקרים סבורים שהתאוריה של זהבי התקבלה מהר מדי וללא נתונים מאששים מספיקים. ראו: Penn, D. J., & Számadó, S. (2020). The Handicap Principle: how an erroneous hypothesis became a scientific principle. Biological Reviews, 95(1), 267-290. לקריאה. וכן: Grose, J. (2011). Animal signals, reliable but not costly (or costly but not reliable). Biological Reviews, 86(4), 837-843. לקריאה.
14. Charles S. Liebman, “Jewish Fundamentalism and the Israeli Polity”, in: Fundamentalism and the State (University of Chicago Press, 1993).
15. יעקב ראבקין, ההתנגדות היהודית לציונות: תולדות המאבק הנמשך (חיפה: הוצאת פרדס, 2014).
16. “האם החרדים אינם ציונים?”, שו”ת באתר כיפה. לקריאה
17. א.ב. יהושע, בזכות הנורמליות (ירושלים: שוקן, 1980).
18. א.ב יהושע, “ציונות אינה אידאולוגיה”, הארץ, בנובמבר 2010. לקריאה
19. על הרצון להישאר בישראל ראו: חמי שלו, “סקר ‘הארץ’: 43% מהחילונים בישראל לא מעוניינים שרוב יהודי ארה”ב יעלו לארץ”, הארץ, 2018. לפי סקר זה, רק 5% מהחרדים היו רוצים מאוד לעבור להתגורר בארצות הברית, לעומת 32% בכלל האוכלוסייה.
20. שלמה פישר, “בעקבות המהפכה הציונית: דפוסי זהות קולקטיבית יהודית בקרב יהודים בישראל”, בתוך: הערכה שנתית 2016 (המכון למדיניות העם היהודי).
21. אלי ליפשיץ, “היחס למדינת ישראל בקרב הציבור החרדי”, צריך עיון (ינואר 2018). לקריאה
22. משרד הפנים הצרפתי, דו”ח על האחים המוסלמים (מאי 2025). לקריאה
23. Aneta Cekik, “Power-Sharing and Informal Autonomy in the Republic of Macedonia”, in: Autonomy Arrangements around the World Cluj: (2014), pp. 223-245.
24. Balázs Dobos, “The Minority Self-Governments in Hungary”, in: Levente Salat, Sergiu Constantin, Alexander Osipov, and István Gergő Székely (eds.), Autonomy Arrangements around the World: A Collection of Well and Lesser Known Cases, Cluj-Napoca: Romanian Institute for Research on National Minorities, 2014, pp. 275–298.
25. סקר המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), דצמבר 2025.
26. שמואל רוזנר, שטעטל, בייגל, בייסבול: על מצבם הנורא והנפלא של יהודי אמריקה, ירושלים: כתר ספרים, 2011. מצבם של יהודי ארצות הברית משתנה בשנים האחרונות בגלל עלייה ברמת גילויי האנטישמיות, וגם תודעתם משתנה. אך שאיפתם הבסיסית נותרה כשהייתה: לחזור למצב האידיאלי של חרדות אמריקאים וחלומות אמריקאים.
27. להרחבה על שינוי אפשרי במעמדם ותודעתם של יהודי ארצות הברית כיום:.Franklin Foer, “The Golden Age of American Jews is Ending”, The Atlantic, April 2024. לקריאה
28. המכון הישראלי לדמוקרטיה, “המיעוט הערבי בישראל” (נתונים). לקריאה
29. יוסף שלהב, עיירה בכרך: גיאוגרפיה של התבדלות והשלמה (מכון ירושלים לחקר ישראל, 1991).
30. בג”ץ 4906/98 עמותת עם חופשי נ’ משרד הבינוי והשיכון; בהסתמך על בג”ץ 528/88 אביטן נ’ מקרקעי ישראל.
31. “Presidential election may entice some Amish to vote their conscience”, The Dispatch, Sep 2020. לקריאה
32. רבקה נריה בן־שחר, “Negotiating Agency: Amish and Ultra-Orthodox Women’s Responses to the Internet and Smartphones”, New Media & Society (2020). לקריאה
33. שמואל רוזנר, “על מה נתאבל בתשעה באב: שנאה או שנאת חינם?”, המדד, 27 ביולי 2023. לקריאה
34. שמואל רוזנר, “האם הכעס על החרדים גובל באנטישמיות?”, המדד, 12 בינואר 2021. לקריאה
35. שמואל רוזנר, “שנאת חרדים: החדשות הטובות”, המדד. לקריאה
36. דב אלבוים בריאיון, ynet, אוקטובר 2023. לקריאה
37. עמיחי אתאלי, “אחינו החרדים, די”, ynet, 12 במרץ 2018. לקריאה
38. חנוך דאום, “אחיי החרדים, אנא קראו את זה”, פוסט פייסבוק, 2024. קישור
39. חנן בן ארי, “אנחנו לא יכולים לבד”, ישראל היום, דצמבר 2023. לקריאה
40. שמואל רוזנר, קמיל פוקס, נוח סלפקוב, “מיהו יהודי? הגדרות ועמדות”, ירושלים: המכון למדיניות העם היהודי(JPPI), 2022 .. לקריאה. דוגמה מתוך המחקר להבדל בין החרדים לבין קבוצות יהודיות אחרות נוגעת לשאלת הסמכות לגייר. כמעט כל החרדים סבורים שניתן להתגייר, ושגיור משמעו “גיור אורתודוקסי” (97%). גם בנקודה זו יש הסכמה נרחבת בקרב החרדים. ממילא שאלת הסמכות בהקשר של יהודים חרדים נדמית כפשוטה יחסית: החרדים סבורים שההכרעה מיהו יהודי נתונה בידי רבנים מהזרם האורתודוקסי. אלא שגם סברה זו מחייבת הבהרת המשך: מיהו רב אורתודוקסי שהחלטתו תקפה? על שאלה זו, שהיא שאלת סמכות, אין הסכמה. למעשה, רבע מהחרדים מקבלים “כל גיור אורתודוקסי” בעוד שהאחרים מקבלים רק גיור של הרבנות הראשית, או אומרים שיקבלו “רק חלק מהגיורים”.
41. Liav Orgad, The Cultural Defense of Nations: A Liberal Theory of Majority Rights (Oxford University Press, 2015). השפעת הספר של אורגד על הספר הזה נרחבת מכפי שניכר בהערות השוליים המעטות המובילות אליו. ראו גם את ביקורתו המקיפה של שלמה אבינרי. גם הרוב רוצה זכויות – לפחות כמו של מיעוטים, הארץ 2016. לקריאה. בריאיון שערך עם אורגד, סמי פרץ (דה מרקר 2016) כתב כך: “אורגד מונה שלושה מצבים שבהם יש לרוב זכויות להגן על עצמו ותרבותו: כשהרוב מתמעט, רוב שהינו מיעוט אזורי, או רוב נרדף. אם מישהו מזהה את ישראל באחת או שתיים מהקטגוריות – הוא לא טועה״. לקריאה.
42. ראו: רוזנר ופוקס, #יהדותישראלית (לעיל הערה 7).
43. “חרדי או ישראלי?”, מגזין משפחה. לקריאה
44. מנחם פרידמן, החברה החרדית (לעיל הערה 6).
45. מיכל קרנצלר, “דימויי החברה החרדית בתקשורת”, אוניברסיטת אריאל (2025). לקריאה
46. אהרון רוז, “החרדים והצבא”, תכלת 16 (2004). לקריאה. רוז ממשיך וכותב כך: ״פעם, בעת ויכוח סוער על השאלה האם הקהילה החרדית תורמת או מזיקה לעתידו של העם היהודי, טען מורי ורבי, חוקר מחשבת ישראל שלום רוזנברג, שהחרדים הם “קרנות החיסכון” של העם זה, לעומת התנועות היהודיות המודרניות, שהן “הון הסיכון” שבאמצעותן הוא משקיע בסינתזות פוליטיות ואידאולוגיות נועזות”.
47. עמיחי כהן, “חרדים במרחב הציבורי”, המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה
48. ידידיה שטרן, “על הנפת הגרזן”, המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה. שטרן מתייחס במאמרו לוויכוח פנימי בקרב החרדים, שלדעתו באותה עת מתקיים: הרוב החרדי שואף לחיות על פי המודל הקלסי של יששכר וזבולון: שליש מהקהילה, “יששכר”, בעלי הנטיות האינטלקטואליות והרוחניות, יקדישו חייהם ללימוד תורה. שני השלישים הנותרים, “זבולון”, ילמדו תורה עד למועד נישואיהם (נניח, גיל 22) ולאחר שתובטח זהותם החרדית ישתלבו בחברה הישראלית – ישרתו, ירכשו מקצוע ויעבדו. זבולון יתמוך כלכלית ביששכר ובכך יובטח עתיד עולם התורה.
49. עמיחי כהן, שם.
50. Arend Lijphart, The Politics of Accommodation: Pluralism and Democracy in the Netherlands (University of California Press, 1968). לקריאה
51. Genji Yasuhira , Catholic Survival in the Dutch Republic (Amsterdam University Press, 2024).
52. James C. Kennedy, A Concise History of the Netherlands (Cambridge University Press). יש בספר זה פרק שעוסק ב״פשרה״.
53. Paul Scheffer , Immigrant Nations (Polity Press, 2011).
54. המבקר החריף ביותר של סחפר הוא ההיסטוריון והעיתונאי ההולנדי גירט מק (Geert Mak), הסבור שאינטגרציה היא תהליך רב־דורי ושהמצב הנוכחי עדיין איננו מבטא כישלון. מאמר מפורט באנגלית על עמדות הצדדים בוויכוח בהולנד (שאוהד את מק יותר מאשר את סחפר) פורסם במגזין ניו יורקר. לקריאה
55. שמואל רוזנר, המכון למדיניות העם היהודי, “מאורעות תשפ”א של ערביי ישראל והשלכותיהם”. לקריאה
56. מירית די־נור, “התכתבות בין הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לדוד בן־גוריון בשאלת גיוס בחורי ישיבות בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל”, ארכיון המדינה.
57. שלמה נקדימון, “המסמך ששחרר את בחורי הישיבות”, מעריב, 17 באפריל 1988 (סדרת כתבות על תולדות הפטור).
58. דפנה ברק־ארז, “גיוס בחורי הישיבות: בין דילמת האזרחות לדילמת השפיטות”, מחקרי משפט כב (2006), עמ’ 227–267.
59. “ממי אתם חרדים?”, המדד, 2021. לצפייה
60. “למה החרדים לא מתייצבים?”, המדד, 2024. לצפייה
61. ב־1990 שיעור החרדים עמד על כ־3%. ראו: מרכז מציל”ה (לעיל הערה 1).
62. מכתב דוד בן־גוריון לפנחס לבון, 16 במרס 1954, כפי שהוא מופיע במסמך של מרכז המידע של הכנסת. לקריאה
63. בג”ץ 910/86 רסלר נ’ שר הביטחון.
64. Levin et al., “Overcoming the Tragedy of Super Wicked Problems” , Policy Sciences (2012). לקריאה
65. אתגר גיוס החרדים לא עונה במלואו על הגדרה של בעיה סוררת או סופר־סוררת. זה אתגר שהמערכת הפוליטית הישראלית, באמצעות הסדרי פשרה מקובלים, אמורה להיות מסוגלת להתמודד איתו. ההשוואה לבעיות סוררות הוכנסה לספר כדי להדגים את הקושי של חברות וארגונים להתמודד עם מציאות שבה לכל דחייה של טיפול באתגר יש משמעות מהותית ולא רק כמותית.
66. ישראל מתייבשת? הקמפיין שעבד. אביב לביא, “ירידה בצריכת המים בישראל” (2019), זמן ישראל. לקריאה
67. יוגב ישראלי, “ישראל כבר לא מתייבשת: כך הפכנו למעצמת מים” (2022), ynet. לקריאה
68. שמואל רוזנר, “סופה של תקופה: עשור להוריקן קתרינה והטראומה עדיין חיה” (2015), מעריב. לקריאה
69. Simon Schama , Citizens: A Chronicle of the French Revolution (Knopf, 1989).
70. נסים ליאון, ‎”חברת הלומדים – יש עתיד?” אקדמות: כתב עת למחשבה יהודית 29 (2014), 129–144.
71. חברת שלדור, ניתוח כלכלי של החברה החרדית. רבים מהממצאים המצוטטים בספר מתבססים על ניתוח זה, המראה את היקף הסבסוד העקיף למשקי בית חרדיים. שלדור פרסמו חלק ניכר מהנתונים ברשת לינקדאין. אפשר לצפות בהם כאן
72. ד”ר מיכאל שראל, “על המיסים ועל הנפלאות: התפלגות הכנסות והוצאות המדינה”, פורום קהלת לכלכלה (דצמבר 2025). לקריאה
73. “שילוב חרדים ותשלומי מיסים”, גבריאל גורדון (2025), המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה
74. שחר אילן, “המספרים של אי השוויון בנטל: חילוני משלם פי 6 יותר מסים מחרדי”, כלכליסט (על בסיס נתוני שלדור). לקריאה
75. שלדור, שם.
76. שלדור, שם.
77. המכון הישראלי לדמוקרטיה (לעיל הערה 73).
78. מרכז המחקר והמידע של הכנסת, “סקירת נתוני העוני בישראל והמדיניות הממשלתית בנושא”. לקריאה
79. לפי נתוני שלדור: המדינה מסבסדת יותר את “החרדים העניים” מאשר את “העניים הלא חרדים”. המגזר החרדי מקבל יותר מהמגזר היהודי הלא חרדי ומהמגזר הערבי בכל אחד מהחמישונים.
80. אריאל קרלינסקי, “השכלה, תעסוקה והשתכרות של גברים חרדים במבט ארוך־טווח: האם הפערים מצטמצמים?”, פורום קהלת (2021). לקריאה
81. לי כהנר וגלעד מלאך, שנתון החברה החרדית 2025 (המכון הישראלי לדמוקרטיה). לקריאה
82. המרכז הארצי לבחינות ולהערכה (מאל”ו), קלפר, טורוול, אורן, 2014. לקריאה
83. האתגר החרדי: מבט כלכלי, “למה החרדים לא מרוויחים כמו כולם”, המדד. לצפייה
84. אריה דרעי בנאום בוועידת הנשיא, ירושלים, יוני 2011.
85. “צו גיוס: האם צה”ל באמת כל כך צריך את החרדים?”, המדד, יולי 2024. לצפייה
86. רוזנר ופוקס, #יהדותישראלית (לעיל הערה 7).
87. דוד בן־גוריון, “כור מצרף לעם״, בפרויקט בן־יהודה. נאום כור ההיתוך הקלסי. לקריאה
88. רנדולף ס. בורן, “כישלון כור ההיתוך” (תרגום: יניב פרקש), אלכסון, 17 בנובמבר 2014. לקריאה
89. ארי שביט, בית שלישי: מעם לשבטים לעם (ידיעות ספרים, 2021).
90. ניר קידר, ממלכתיות: התפיסה האזרחית של דוד בן־גוריון (מכון בן־גוריון, 2009).
91. עופר קניג, “ארבע שנים לחוק הרעלה: פגיעה בזכויות יסוד מול מאבק על פניה של אירופה״ (2008), המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה
92. הלה אקסלרד, תום שדה, יצחק טרכטינגוט, “משקי בית חרדיים־חסידיים בארה”ב” (2025), אוניברסיטת רייכמן. הנתונים מראים כי חרדים בארצות הברית עובדים בשיעורים גבוהים בהרבה מאשר בישראל. לקריאה
93. גלעד מלאך, יאיר אטינגר, “תורה ודעת: חינוך חרדי לבנים בארצות הברית” (2021), המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה
94. על לימודי ליבה ראו: אריאל פינקלשטיין, סקירת נתונים, המכון הישראלי לדמוקרטיה כאן; וכן ליאור דטל, “כולם הבינו שהחרדים לא באמת לומדים ליבה” (2026), TheMarker, 5 בינואר 2026. לקריאה
95. סקר מיזם המדד במגזר החרדי באמצעות אסקריא (2023) מצא, שרק אם רבנים יתירו לימודי חול לבנים בגיל ארבע־עשרה ומעלה, רוב החרדים (58%) ישקלו אפשרות כזאת. באותו סקר נמצא רוב שתומך באמירה: “שיהיו מוסדות שיש בהם לימודי קודש בלבד ולצידם גם מוסדות שמשלבים לימודי קודש ולימודי חול (וכל הורה יחליט מה מתאים לילדים שלו)”.
96. Zahra Kamal, “Gender Separation and Academic Achievement in Iran”, University of Bamberg (2021) . המחקר מראה שלעיתים הפרדה מגדרית יכולה לשפר ציונים, טיעון המשמש את תומכי ההפרדה באקדמיה. לקריאה
97. יאיר הלוי, “חרדים, גיוס ומלחמות”, המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה
98. משה ארנוולד, החרדים במלחמת העצמאות (בן שמן: מודן, 2017). הספר מתעד את התגייסותם של החרדים בירושלים ב־1948, בניגוד למגמה המאוחרת יותר.
99. מנחם קרן־קרץ, “החרדים במדינת ישראל בעשור הראשון לקיומה בראי העיתונות החרדית” (2019), קשר מס׳ 52. לקריאה
100. יובל פרנקל, “היהדות החרדית והדתית בירושלים בתקופת המצור”, הציונות יח (1994), עמ’ 247–289. לקריאה
101. סקר המדד ואסקריא.
102. אוריאנה אלמסי, “יישום חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (חוק טל)”, ירושלים: הכנסת – מרכז המחקר והמידע, 25 ביוני 2012. לקריאה. ; וכן: הוועדה לקידום השילוב בשירות והשוויון בנטל (בראשות ח”כ יוחנן פלסנר), “עקרונות המתווה לשילוב בשירות ולשוויון בנטל”, ירושלים, 4 ביולי 2012. לקריאה
103. פנחס גוברין, צו קריאה תש”ח: התגייסות היישוב למערכה (תל אביב: מערכות, תשל”ו).
104. החישוב המדויק של החייבים שלא מתגייסים, או של הלא חייבים שלא מתגייסים, תלוי במספר השנתונים שנכללים בכל בדיקה ובמצב החוקי של הפטורים בכל רגע נתון. ראו לדוגמה: המשרוקית של גלובס, “האם יש 90 אלף חרדים שאינם פטורים מגיוס?״, נובמבר 2024. לקריאה
105. הוראת ראש המטה הארצי, ישראל גלילי, לחטיבות צה”ל, 9 במרס 1948 (“החלטה בדבר פטור לבני ישיבות”). ארכיון צה”ל ומערכת הביטחון. נמצא במסמך של מרכז המידע של הכנסת לקריאה. המסמך המקורי מופיע גם בספר “גיוס כהלכה: על שחרור תלמידי ישיבות מצה”ל”, ירושלים: נאמני תורה ועבודה, תשנ”ד, עמ’ 29–30.
106. התבטאות על רקע דיוני ועדת פלסנר. לקריאה
107. יאיר הלוי (לעיל הערה 97).
108. יאיר הלוי, “מהפכת החרדיות החדשה בשנות השבעים”, עבודת דוקטור (אוניברסיטת בר־אילן, תש”פ).
109. בנימין בראון, חברה בתמורה: מבנים ותהליכים ביהדות החרדית (ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשפ”א). לקריאה
110. דו”ח צוות הבדיקה בנושא נתוני גיוס חרדים (דו”ח ועדת נומה), 2020. המסמך חשף פערים משמעותיים בין נתוני הגיוס הרשמיים למציאות. לקריאה
111. ידידיה שטרן, “הטלטלה שלאחר טל”, המכון הישראלי לדמוקרטיה (2012). לקריאה
112. ידידיה שטרן, “הקואליציה הישראלית מול חוק הגיוס”, ynet, 12 בינואר 2025. זו דוגמה אחת מרבות מאוד לשינוי הטון של מובילי דעה דתיים בעקבות המלחמה, שניכרה גם בסקרי דעת קהל של החברה הדתית. לקריאה
113. ידידיה שטרן, “לגייס חרדים לצבא, בלי לאיים על הזהות שלהם”, 2024, הארץ. לקריאה
114. דרור אידר, “פטור מגיוס: תנו סיכוי היסטורי לחוק”, ישראל היום, פברואר 2025. לקריאה
115. “אני לא שואל מה יביא את החרדים, אלא כמה חיילים הצבא צריך”, ריאיון עם תא”ל (מיל’) איתמר רייכל, מקור ראשון, 4 בפברואר 2025. לקריאה. רייכל התבטא באותו אופן גם בריאיון לסדרת הסרטונים האתגר החרדי של המדד.
116. שמואל רוזנר, ישראל רוזנר, “אפשר בכלל לגייס את החרדים?” סרטון המדד. צפייה
117. יובל שני, מירית לביא, “ההיסטוריה של (אי) גיוס החרדים לצה”ל”, 2024, המכון לדמוקרטיה. לקריאה. כמו כן, כדאי לקרוא את יגיל לוי, “המחאה שלא הייתה – על מחאת נטל הגיוס”, המרחב הציבורי 8 (2014), עמ’ 55. לקריאה
118. רמי שוורץ, “מודלי גיוס לצבא בישראל ובעולם: סקירת חלופות”, 2023, מרכז המידע של הכנסת. לקריאה. גם ששון חדד התבטא בעניין זה כאשר התראיין לסדרת הסרטונים של המדד על אתגר הגיוס. צפו. כמו כן, ראו: ששון חדד, מאיר פינקל, “הסיכון לביטחון המדינה מהתנהלות כלכלית־חברתית של המגזר החרדי”, המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). לקריאה
119. שמואל רוזנר, ישראל רוזנר, ריאיון עם אלוף (מיל’) מוטי אלמוז בסדרת הסרטונים של המדד. צפו
120. דו”ח הצוות לשילוב חרדים בצה”ל (ועדת שקדי), אפריל 2024. לקריאה
121. דו״ח שקדי, שם.
122. על שיעור החילון בחברה הדתית, ראו: אריאל פינקלשטיין, החברה הדתית לאומית בנתונים, 2021, נאמני תורה ועבודה. לקריאה
123. שמואל רוזנר, “הכזה המתעתע של ייכנסו חרדים יצאו חרדים”, יולי 2025, המדד. לקריאה
124. זה היה בתגובה לעתירה נגד הפטור מגיוס בשנת 2006, והוזכר מאוחר יותר גם בפסיקות נוספות. עיינו: בג”ץ 6101/24 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ’ שר הביטחון (פסק הדין בעניין גיוס בני הישיבות). לקריאה
125. רבקה וייל, “חרדים לביטחון המדינה – מתווה מותאם לגיוס חרדים ומבט מחודש בזכות לשוויון”, מחקרי משפט (האוניברסיטה העברית). וייל טוענת שאי אפשר לדרוש שוויון בגיוס תוך ויתור על שוויון בחינוך (לימודי ליבה). לקריאה
126. פסק דין סיגר (ארה”ב): United States v. Seeger, 380 U.S. 163 (1965). לקריאה
127. לניתוח אקדמי של פסק הדין ראו: Harrop A. Freeman, “The Conscientious Objector and the United States Supreme Court”, University of Pennsylvania Law Review 114 (1965).
128. יובל שני ומירית לביא, “שירות צבאי ושירות חלופי בראי עקרון השוויון”, המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה
129. לירז חכמון, “לנפץ את הבועה”, מערכות 450.
130. קארין כרמית יפת ושולמית אלמוג, “הדתה, הדרה וצבא: אפס ביחסי מגדר?”, עיוני משפט (2016). המאמר מנתח את הסיבות הדתיות והחברתיות לפטור נשים. לקריאה
131. “נשים בצה”ל ופקודת השירות המשותף”, המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה
132. ראו לדוגמה: יוסי יהושע, “למרות הלחצים, מספר הדתיות שמתגייסות הכפיל עצמו”, ינואר 2026. לקריאה
133. להרחבה על הפטור, ראו: ליאב אורגד, המיעוט הערבי בישראל וחובת שירות ביטחון. המשפט י״א, עמוד 381. לקריאה
134. מורן אזולאי, “החרדים על מריצה ולמזבלה”, מרץ 2021, ynet. לקריאה
135. Patrick Weil, “Immigration and The Rise of Racism in France: The Contradictions in Mitterrand’s Policies”, French Politics and Society 9 (1991).
136. Rosemarie Scullion, “Vicious Circles: Immigration and National Identity in Twentieth-Century France”, SubStance(1995); Loïc Wacquant, Urban Outcasts; Andrew Hussey, The French Intifada; George Packer, “The Other France”, The New Yorker (2015).
137. “כמה בני אדם בכלל צריך בעולם?”, פודקאסט הקיפוד והשועל (שמואל רוזנר), 26 בינואר 2022. האזנה
138. עודד גל־אור ואורי כץ, מסע האנושות (דביר, 2021).
139. Growing Share of Childless Adults in U.S. Unlikely to Have Children”, Pew Research Center, July 25, 2024.
140. Shmuel Rosner, “Children of Israel”, 2013, New York Times. לקריאה
141. Sergio DellaPergola, Jewish Demographic Policies: Population Trends and Options in Israel and in the Diaspora, The Jewish People Policy Institute (2011). לקריאה
142. “המדינה הודתה: אין טעם ביטחוני גורף במניעת איחוד משפחות”, גלובס, 14 במרץ 2005. לקריאה
143. יעל פליטמן, “סיפורן של שש נשים: פנים אחרות בסוגיית איחוד משפחות”, אוניברסיטת תל אביב. לקריאה
144. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס”ג-2003 (להלן: חוק האזרחות או החוק).
145. רות גביזון, “עיגון חוקתי של חזון המדינה”, מרכז מציל”ה. גביזון טוענת שלמדינה מותר לפעול כדי לשמר רוב יהודי, וראוי לעשות זאת בגלוי. לקריאה
146. “הערכה דמוגרפית”, המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). לקריאה
147. אסתר טולדנו, נעם זוסמן ואחרים, השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה (מחקר 101), המוסד לביטוח לאומי, 2009. לקריאה
148. יעקב פייטלסון, “התפתחות הפריון הכולל בארץ ישראל: כיצד הפך השד הדמוגרפי לנס הדמוגרפי”, 2018, המכון לאסטרטגיה ציונית. לקריאה
149. שמואל רוזנר, ישראל רוזנר, “כמה חרדים יהיו כאן?”, סרטון המדד. לצפייה
150. שמואל רוזנר, “האתגר החרדי: איך יהיו כאן רופאים”, 2024, המדד. לקריאה
151. איציק קרומבי, כשהחרדים יהיו רוב (ידיעות ספרים, 2023). לדף הספר
152. אסף מלחי, “בין הכיפה לגלימה – לימודים אקדמיים בחברה החרדית”. לקריאה. מלחי כתב, בין השאר, ברוח אופטימית שאפיינה יותר ממחקר אחד על הקהילה החרדית בעשור השני של המאה ה־21, ש”היציאה ללימודים גבוהים הופכת להיות נתיב לגיטימי ונורמטיבי לצעירים חרדים המבקשים להשתלב בשוק העבודה המודרני במדינת ישראל. עם זאת, בשל ייחודו החברתי־תרבותי של הציבור החרדי, יש כיום מספר חסמים כלכליים, חברתיים ואחרים המקשים עדיין על השתלבותם המוצלחת של חלק מצעירים אלו במסגרות של לימודים גבוהים”.
153. Zahra Kamal, “Gender Separation and Academic Achievement in Iran”, University of Bamberg (2021). המחקר מראה שלעיתים הפרדה מגדרית יכולה לשפר ציונים, טיעון המשמש את תומכי ההפרדה באקדמיה. לקריאה
154. ראו לדוגמה: ישי שנרב, ״חלקו של בג״ץ בחוסר שילוב החרדים בלימודים גבוהים״, 2025, מקור ראשון. לקריאה
155. “נייר עמדה: הרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה לכלל התארים”, מכתב לחברי ועדת החינוך של הכנסת, 2024. לקריאה
156. ירדן סקופ וברק רביד, “מתקפה על האוניברסיטה העברית, שנמנעת מלנגן את התקווה בכנס הענקת תארים”, 2017, הארץ. לקריאה
157. Monica Duffy Toft, “Population Shifts and Civil War: A Test of Power Transition Theory”, International Interactions33 (2007). לקריאה
158. “California’s Demographics”, PPIC. לקריאה
159. Ulf Brunnbauer, “Demographers as Desk Perpetrators? Population Experts and Serbia’s Kosovo Obsession in the 1980s and Thereafter”, Contemporary European History (2025). לקריאה
160. Frost Mark, ” Immigration and the Racial “Balance” in Multicultural Singapore
161. טל לוי ולין “היום לפני 37 שנה: חתונה כפולה לממזרים שטוהרו”, 2009 הארץ. לקריאה
162. דיווח על חתונת האח והאחות לנגר, דבר, 24 בנובמבר 1972. לקריאה
163. יאיר הלוי, “מהפכת החרדיות החדשה בשנות השבעים”, 2019, לקריאה
164. מנחם קרן־קרץ, החרדים ומדינת ישראל (ראו הערה 99)
165. שמואל רוזנר, “אם סמוטריץ רוצה לדבר על כדורגל, קודם שידייק בנתונים”, 2022, המדד. לקריאה
166. Benjamin Brown, “From a Negligible Minority to a Rising Force: Three Formative Events in Post-1977 Haredi History”. לקריאה
167. על אמנת גביזון־מדן תוכלו לקרוא בהרחבה כאן. באופן כללי מאוד, זו אמנה שביקשה להסדיר בהסכמה של פשרה כמה ממוקדי המחלוקת בנושאי דת ומדינה, ובהם דמות השבת בישראל, שלה הוצעה הנוסחה “מסחר תמורת תרבות” (במילים פשוטות: החילונים “יוותרו” על מסחר בשבת, הדתיים “יסכימו” לתרבות בשבת).
168. ראו: אביב לביא, “המחלוקת על הרחצה בהפרדה מגיעה לשולחן היועמ”שית”, 2023, זמן ישראל. לקריאה. אור קשתי, “היוע”משית בולמת את הרחצה הנפרדת במעיינות”, 2023, הארץ. לקריאה. דיון מפורט המבקש לקבוע קריטריונים של “מותר ואסור” בהקשר להפרדה במרחב הציבורי נמצא אצל: נטע ברק־קורן, ״הפרדה מגדרית במרחב הציבורי: מיפוי תיאורי ומודל נורמטיבי ראשוני”, 2022. לקריאה.
169. למאמר ביקורתי ומקיף על הפסיקה בשאלת ההפרדה המגדרית בתחבורה ציבורית, ראו: נויה רימלט, “המשפט כסוכן של רב־תרבותיות: על אוטופיה ומציאות בפרשת ההפרדה באוטובוסים”, משפטים. לקריאה
170. ראו דו”ח של המרכז הרפורמי לדת ומדינה שהוגש לכנסת, “הדרת נשים והפרדה מגדרית במהלך טקסי לוויה בתי עלמין”, 2018. לקריאה
171. תשובה בולטת נוספת, של 31%, היא ״אם זה יקרה נסתדר גם ככה״. מתוך סקר המדד, שנת 2024.
172. הנתונים על ״שאיפות״ של חרדים ביחס לעניינים שונים הנוגעים לצביון של ישראל, מתוך סקרי המדד בשיתוף ״אסקריא״ בשנים 2022-2025.
173. בפסקאות אלה אפשר למצוא ציטוטים ישירים מתוך: שמואל רוזנר, “הציבור יכריע: הכנסת היא הזירה הנכונה להחליט על סוגיית השבת”, 2017, מעריב. לקריאה
174. עמדות כאלה קיימות גם בקרב ישראלים מסורתיים.
175. תשובה בולטת נוספת, של 31%, היא “אם זה יקרה נסתדר גם ככה”. מתוך סקר המדד, שנת 2024.
176. Claudia Zilla, Evangelicals and Politics in Brazil, 2020 . לקריאה
177. İsmail Yazıcı, Reinventing Islamic civilization in Cold War
178. The Breakdown of the State in Lebanon, 1967-1976 (Harvard University Press, 2000).
179. Jane Mansbridge, Self-Interest in Political Life, 1990, Political Theory.. לקריאה
180. מנחם מאוטנר, משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה־21 (עם עובד, 2008). לקריאה
181. Michael J. Sandel, “The Procedural Republic and the Unencumbered Self”, Political Theory (1984).
182. Habermas, J. (1995). Citizenship and National Identity: Some Reflections on the Future of Europe. In R. Beiner (Ed.), Theorizing Citizenship. State University of New York Press.
183. פניה עוז-זלצברגר, “הדמוקרטיה הליברלית: מבט היסטורי על עניין לא פשוט״, תרבות דמוקרטית”, אוניברסיטת חיפה. לקריאה
184. רות גביזון, ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: מתחים וסיכויים (ירושלים: מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999). לקריאה
185. אבי בראלי וניר קידר, ממלכתיות ישראלית (ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011). לקריאה
186. הנתונים מסקרי המכון למדיניות העם היהודי ומסקרי המדד בשיתוף אסקריא בחברה החרדית. אבחנה זו נוגעת ליהודים. הערבים כמובן תומכים עוד פחות מהחרדים בחלקים במגילת העצמאות שעוסקים ביהודיות של מדינת ישראל.
187. כל הנתונים מתוך סקרי המדד, סקרי המכון למדיניות העם היהודי וסקרי המכון לדמוקרטיה.
188. בנימין בראון, “חרדים מ’שלטון העם’: ביקורת חרדית על הדמוקרטיה הישראלית”, 2012, המכון לדמוקרטיה. לקריאה
189. שוקי פרידמן, “חומות גבוהות ועתיד מאתגר”, המכון הישראלי לדמוקרטיה. לקריאה
190. שר החינוך יואב קיש אמר זאת כאשר הודיע על חיזוק החובה ללמוד ולהיבחן בתנ״ך בבתי הספר. ראו כאן.
191. לקריאת הצעת החוק.
192. ההיסטוריה של יחס החרדים לחוקה מורכבת ונפתלת יותר מכפי שמתואר כאן. ראו: חיים זיכרמן, “משפט אחד יהיה לכם: העימות המשולש של החברה החרדית עם מערכת המשפט הישראלית”, לקריאה. עמיחי רדזינר, שוקי פרידמן, “היסטוריה חוקתית: הרבנים והחוקה”, לקריאה. שמואל רוזנר, “ישראלים רבים ימשיכו לקוות לכינון חוקה”, JPPI, לקריאה.
193. שאלת השפעת הזהות והלכידות על ביטחון לאומי נדונה בפרסומים רבים מאוד. הנה כמה דוגמאות רלוונטיות. ” Daniel Byman, Will, Cohesion, Resilience, and the Wars of the Future” (CSIS) לקריאה; Barry Posen, “Nationalism, the Mass Army, and Military Power”, International Security (1993) לקריאה.
194. Peter Eich, “War and State Building in Roman Republican Times “. לקריאה
195. Armin Eich, “War and State Building in Roman Republican Times “, Scripta Classica Israelica (2005).
196. Margaret Levi, Of Rule and Revenue (University of California Press, 1988). ספר יסוד המסביר מדוע אזרחים מסכימים לשלם מיסים (“ציות מעין-רצוני”) – רק כשהם מאמינים שהשלטון הוגן. לקריאה
197. William McKechnie, Magna Carta: A Commentary. לקריאה
198. Jeffrey H. Denton, Taxation and the Conflict between Philip the Fair and Boniface VIII. לקריאה
199. “המדען שהציל את פרחי הבר”, מכון דוידסון. לקריאה
200. “צא לנוף אך אל תקטוף”, הספרייה הלאומית. לקריאה
201. מסיבת עיתונאים עם וינסטון צ’רצ’יל, מאי 1943. לקריאה
202. “שני סוגי אי¥שוויון: הפרדוקס הישראלי”, פורום קהלת (2024). המאמר טוען כי בעוד מדיניות הרווחה מצמצמת פערים כלכליים, היא מחריפה את אי־השוויון בנטל השירות והפרנסה. לקריאה
203. Eli Berman, Sect, Subsidy and Sacrifice, 1998, NBER . לקריאה
204. איריס האן, ״אכיפה של עבירות בנייה בשטחים הפתוחים””, 2013, מכון ירושלים. לקריאה
205. ראו מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי אוקטובר 2025. לקריאה
206. The Qikiqtani Truth Commission (QTC) Final Report. לקריאה
207. J. Rob Bray et al., Evaluating New Income Management in the Northern Territory: Final Evaluation Report(Australian Government Department of Social Services, 2014). לקריאה
208. Christian Dippel, Dustin Frye, and Bryan Leonard, “The Effect of Land Allotment on Native American Households During the Assimilation Era”, Journal of Public Economics (Working Paper).
209. המחקר והספר של לאונרד קרלסון הוא המקור המפורט ביותר לגרסה הזאת של הסיפור ההיסטורי. Leonard Carlson, Indians, Bureaucrats, and Land. לספר
210. אסתר טולדנו ואחרים, “השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה”, המוסד לביטוח לאומי (2009)/ לקריאה; Alma Cohen et al., “Do Financial Incentives Affect Fertility?”, NBER Working Paper (2007). לקריאה (NBER)
211. יובל מזר ויניב ריינגוורץ, “השפעת גובה קצבאות הילדים על היצע העבודה”, בנק ישראל (2018). לקריאה
212. אגב, בחברה החרדית קשה במיוחד, בגלל האופי הייחודי של הפעילות הכלכלית בקהילה זו, שחלקו אינו מדווח ואינו נמצא בנתונים הרשמיים שמדינת ישראל יודעת כיצד לבחון. ראו: ניצה (קלינר) קסיר, אסף צחור-שי, על תרבות ועוני בחברה החרדית, המכון החרדי למחקרי מדיניות. לקריאה
213. אלכס וינרב, “ישראל 2025: פרשת דרכים דמוגרפית”, מרכז טאוב. לקריאה. מתוך המחקר: גם כאשר שיעורי הפריון ירדו, הפערים בפריון בין רמות הדתיוּת השונות בנתוני היישובים הללו נותרו קבועים במונחים אבסולוטיים: ליהודים חרדים היו כ־4 ילדים יותר מאשר ליהודים לא דתיים (חילוניים ומסורתיים), הן ב־2014 והן ב־2023. אם מגמה זו תימשך, המשמעות היא ששיעור הילדים בישראל שגדלים בקהילות חרדיות ולומדים בבתי ספר חרדיים יגדל אפילו מהר יותר מהתחזיות הנוכחיות. עם זאת, השאלה כמה מהילדים הללו נשארים בפועל בתוך הקהילה החרדית היא שאלה נפרדת.
214. מירב מורן, “האם הדמוגרפיה תכריע את ישראל הליברלית?”, 2025, הארץ. לקריאה
215. שמואל רוזנר, “ישראל תהיה יותר חרדית בעתיד, זה משנה?”, 2021, כאן. לקריאה
216. שמואל רוזנר, “הבעיה היא לא החרדים, אלא מחנה היהיה בסדר”, 2023, מעריב. לקריאה
217. Abraham Diskin, The New Political System of Israel, 2007,Government and Opposition . לקריאה
218. על חרדיות מודרנית ראו: חיים זיכרמן ולי כהנר, חרדיות מודרנית (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2012); לי כהנר, החברה החרדית על הציר שבין שמרנות למודרניות (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020); יאיר הירשמן, “הנקודה העיוורת של החרדים הליברלים”, צריך עיון; תהילה גאדו (סיכום מחקרים): כאן.
219. בצה”ל אפשר לזהות איך השתלבות כזאת מובילה לחיכוך ולעימותים מסוגים שונים, לדוגמה, בעניין של שירות נשים ושל שירת נשים. אבל כפי שהוזכר מוקדם יותר גם בגוף הספר, יש שני הבדלים בין חרדים לבין דתיים לא חרדים בהקשר הזה. אחד הוא האופי השונה של לפחות חלק מהדתיים, שיש להם גישה הרבה יותר נינוחה לחיים ללא מחיצות במרחבים לא דתיים. שני הוא ההבדל הדמוגרפי. הקהילה החרדית צומחת, הקהילה הדתית נשארת פחות או יותר בגודלה (בין השאר בגלל עזיבה). לכן, המשמעות של השתלבות חרדית במספרים גדולים תהיה הרבה יותר דרמטית מאשר ההשתלבות של דתיים, שלמעשה כבר קיימת ברוב אגפי החברה הישראלית. ראו גם: גרשון הכהן, ״הדתה בצה””ל? מאבק על זהותו של המרחב הציבורי הישראלי״, 2018, מרכז בגין־סאדאת. לקריאה
220. הדוגמה המפורטת ביותר היא תוכנית “אלומות”, של “המכון האסטרטגי לעתיד ישראל”. ראו
221. לביב שאמי, “הכלכלה הנסתרת בישראל”, 2020, מרכז טאוב. לקריאה
222. ערן הילדסהיים, “לישראל נותרו ארבע שנים כדי להינצל”, 2024, זמן ישראל. לקריאה
223. האתגר החרדי: צו גיוס, “האם צה”ל צריך אותם?”, המדד. לצפייה