1.
לא כל שער בכדורגל הוא ״מחדל״ של הקבוצה הסופגת. כדורגל הוא משחק שתוכנן כך שקבוצות יבקיעו שערים ויספגו שערים. יש בו אלמנט קבוע של טרייד-אוף: אפשר לתקוף יותר, אז יש סיכוי גדול יותר להבקיע אבל גם סיכון גדול יותר לספוג. אפשר לתקוף פחות, להסתכן פחות בספיגה, אבל אז קשה יותר להבקיע. וכל קבוצה צריכה לגבש מאזן נכון לחומר השחקנים שלה, למנטליות שלה, בין מאמץ לא לספוג למאמץ להבקיע. בליל השריפה הגדולה, שהיה גם ליל יום העצמאות, אפשר היה לצפות במשחק מרתק שכל כולו מאבק של מאזנים שונים של שתי קבוצות שונות – ברצלונה ואינטר. המשחק היה נהדר, אבל הוא לא נושאו של המאמר הזה. נושאו הוא ההכרח לנהל, כמו בכדורגל, מרכיבים של סיכון וסיכוי. מה שנכון לאינטר וברצלונה, נכון לישראל ולשירותי הכבאות שלה.
2.
יכול להיות שאפשר לנהל מדינה בלי שריפות. אם ישראל תחליט שכל משאביה מוקצים לבלימת וכיבוי שריפות, אולי לא יהיו שריפות. יהיו כמובן בעיות אחרות. לדוגמה, אם כל המטוסים שלנו יהיו מטוסי כיבוי, לא יישארו לנו מטוסי קרב למלחמה נגד חיזבאללה. אם כל תקציב ההצלה יופנה לכבאיות, לא יהיו אמבולנסים לחילוץ נפגעים. כלומר: כל שאלה על גודל ה״מחדל״, שהיה או לא היה, כאשר שריפה גדולה השמידה יער גדול, ושיבשה את חגיגות יום העצמאות, צריכה להתחיל בסדרי עדיפויות, בתקציב, בהחלטות שנוגעות לנטילת סיכונים. ממשלת ישראל החליטה להקצות כך וכך תקציב לניהול שירותי הכבאות. האם זה מספיק? השאלה היא מייד מספיק למה. זה בלי ספק לא מספיק כדי למנוע כל שריפה. כנראה שזה גם לא מספיק כדי למנוע שריפות גדולות בנסיבות מסוימות – ראינו את ההוכחה השבוע. בינתיים, זה כן מספיק כדי למנוע מצב שבו כל מדינת ישראל נשרפת. או כך לפחות אנחנו מקווים, וכך הניסיון מלמד.
3.
נניח שישראל מחליטה לתעדף מניעת שריפות ובלימה שלהם יותר מבעבר, מה היא צריכה לעשות? היא צריכה לקחת תקציב ממקום אחר, ולהעביר אותו לשירותי הכיבוי (וכמובן, לדאוג שהתקציב ינוהל היטב, ינוצל נכון וכן הלאה). מהיכן עליה לקחת את התקציב? רבים ממבקרי הממשלה ביממה האחרונה – אלה שמיהרו לצעוק ״מחדל״ – יודעים את התשובה. לדוגמה: אפשר היה לקצץ בתקציב הישיבות החרדיות ולחזק את שירותי ההצלה. וזה נכון כמובן. וגם בעיני זה היה ניצול נכון יותר של הכסף. אבל זה משום שבעיני אין ערך רב לישיבות החרדיות, וכמעט כל דבר אחר שאפשר היה לעשות עם התקציב הזה היה עדיף על פני הקצאה שלו לישיבות. ובמילים אחרות: לא חוכמה גדולה להציע לקחת מתקציב שאתם ממילא נגדו ולהציע לשפר בעזרתו את שירותי ההצלה. נסו לקחת תקציב ממשהו שאכפת לכם ממנו – משום שרק בדיקה כזאת תאפשר לכם לזהות מה באמת סדר העדיפויות שלכם, וכמה באמת חשוב לכם לחזק את שירותי הכיבוי לעומת דברים אחרים.
4.
אחרי שאמרנו את זה, נסביר שבכל זאת יש בעיה. זאת בעיה קבועה עם הקצאת משאבים למשימות כמו שירותי כיבוי, שאף מדינה עוד לא ממש הצליחה לפתור. הבעיה היא שאין שום תמורה פוליטית על חיזוק שירותי הכיבוי. אם שירותי הכיבוי מצוינים, ומונעים כל שריפה, אז אין שריפות, הציבור לא מדבר ולא חושב על שריפות, והמנהיגים לא מקבלים קרדיט על כך שעשו חישוב נכון של הקצאת משאבים. לעומת זאת, אם יש שריפות, רק לעיתים רחוקות אפשר לומר בצורה ברורה שמנהיג זה או אחר הוא האחראי ל״מחדל״ שהוביל לשריפה, ורק לעיתים רחוקות המנהיג שמדובר בו ישלם מחיר על מה שקרה. משמע – למנהיג בדרך כלל כדאי לקחת סיכון, לשחוק את כוח ההגנה מפני שריפה, כדי להשתמש במשאבים למטרות שמתגמלות אותו ישירות. לדוגמה, להקצות תקציבים לישיבות חרדיות, מה שמאפשר לשמור על יציבות קואליציונית ועל השלטון. ולא, זו לא תכונה ייחודית לממשלה הזאת. גם בממשלות אחרות לפוליטיקאים יש בדרך כלל נטייה לקחת סיכון במקום שבו לא הם אלה שישלמו את המחיר אם תהיה תקלה – ולהזרים משאבים למקומות שבהם התמורה למנהיגים מוחשית יותר. ומצד שני – כן, יש כאן בפירוש גם שאלה של מידה. והממשלה הנוכחית אכן נראית, בעיני רוב הציבור, כמי שמתעדפת, יותר מממשלות אחרות, העברת תקציבים שיש להם תמורה פוליטית לעומת העברת תקציבים שאין להם תמורה פוליטית.
בואו לעיין ולהתעניין ב״שיבה באוקטובר״. ספר חדש על שורש הסכסוך, שצריך לעקור
5.
אפשר לחשוב על ההשקעה בשירותי כיבוי כמו על השקעה בביטוח מפני שריפות. אם אתה אדם פרטי שחי במעבה היער, ויודע שישנה סכנה שרכושך יושמד בשריפה ותישאר חסר כל, הנטייה שלך לבטח את הרכוש נגד נזקי שריפה – בהשקעה כספית לא מבוטלת – תהיה חזקה. לעומת זאת, אם אתה מנהיג שלא גר במעבה היער, והסכנה מפני שריפה היא סכנה לרכושו של מישהו אחר, החישוב שתעשה של השקעה (בביטוח) מול סיכון (בשריפה) יהיה חישוב אחר. לך כמנהיג אין מה שהאמריקאים קוראים Skin in the Game. אתה לא חשוף לסיכון. הכסף שתשקיע בשירותי כיבוי הוא כסף מבוזבז, כי יכולת להשקיע אותו במטרות שתרוויח מהן הרבה יותר מכפי שתפסיד אם תהיה שריפה.
6.
עכשיו נחזור לשאלה מהו ״מחדל״. זה מצב שבו אין הלימה בין היעד שהוצב, לבין המשאבים שהושקעו בהשגתו (במשאבים הכוונה היא גם לכסף, גם לתשומת לב, למינוי אנשים מתאימים, לחקיקה נדרשת וכן הלאה). אם המדיניות של הממשלה היא ״לא נורא אם מעת לעת תהיה שריפת ענק – המשאבים הנדרשים כדי למנוע שריפה כזאת גדולים מאוד, ולא מצדיקים את ההשקעה״ – זה איננו מחדל, זה שיקול דעת. אתם יכולים להסכים או לא להסכים איתו, כמו שאתם יכולים להסכים או לא להסכים עם החלטת המאמן של ברצלונה לשחק עם הגנה גבוהה, ולהסתכן בספיגת שערים בהתקפות מתפרצות. זו ההחלטה שלו, זה מאזן הסיכונים והסיכויים שבחר. במקרה שלו, קל יחסית לומר אם זו מדיניות נכונה, כי יש תוצאה. או שברצלונה מצליחה לנצח או שלא. במקרה של ממשלה קשה הרבה יותר: כי המורכבות של ניהול מדינה כוללת גם הרבה מאוד מרכיבים של אידיאולוגיה, ולכן אין הסכמה ביחס לשאלה מהי בכלל ״הצלחה״ של מדיניות. נניח שישראל מצליחה לשמר עולם גדול של לומדי תורה, ומשלמת על זה מחיר של שריפות שמשתוללות בה פעמיים בשנה – זה כישלון או הצלחה? התשובה תלויה כמובן בחשיבות שאתם מייחסים לשימור עולם גדול של לומדי תורה. ואתם יודעים מה, לשם האיזון בואו נציע גם דוגמה ״מהצד השני״. נניח שישראל מצליחה להחזיק מערכת נפלאה של עזרה סוציאלית לעניים, ומשלמת על זה מחיר של שריפות שמשתוללות בה פעמיים בשנה – זה כישלון או הצלחה? התשובה תלויה כמובן בחשיבות שאתם מייחסים לעזרה סוציאלית לעניים.
7.
צריך שורה תחתונה? כבר אמרנו – אם הממשלה כיוונה לרמת סיכון מסוימת, אבל ניהלה את ענייניה כך שרמת הסיכון גבוהה יותר, זה מחדל (אגב – גם רמת סיכון נמוכה יותר ממה שהממשלה התכוונה היא מחדל, כי המשמעות היא השקעת יתר על חשבון דברים אחרים…). אבל כדי לדעת אם זה המצב לא מספיק לראות שהייתה שריפה גדולה, כי יכול להיות ששריפה גדולה מעת לעת היא משהו שישראל מוכנה להסתכן בו. גם לא מספיק לראות שהיה פינוי ישובים, כי יכול להיות שפינוי ישובים מעת לעת הוא משהו שישראל מוכנה להסתכן בו. גם לא מספיק לזהות שלא היו המון מטוסי כיבוי אפקטיביים, כי יכול להיות שמטוסי כיבוי אפקטיביים זה משהו שישראל החליטה שאינו מצדיק את ההשקעה.
אם אתם חושבים שישראל מסתכנת בשריפות יתר על המידה, זה לא מחדל, זה ויכוח, בהחלט ראוי ונדרש, עם סדרי העדיפויות (העקומים גם בעיני) של הממשלה.
אם אתם חושבים שאין התאמה בין רמת הסיכון שהממשלה מתכוונת לה, לבין ניהולה את העניינים בפועל (תקציב, מינויים, תשומת לב), ולכן מדובר במחדל – צריך שתוכיחו. האש היא לא הוכחה.
האם טראמפ יבקר השנה בישראל? הצטרפו לתחזית האירועים של המדד – שחקו – ואולי תזכו בפרס
