משיח חדש נולד: אחוז החסימה.
האם שמתם לב לכך, שאחוז החסימה פתאום התמקם במרכז השיח על הרפורמה הפוליטית שנדרשת לישראל? אם לא שמתם לב עד עכשיו, אז אולי עכשיו, כשעמית סגל פרסם סרטון דעתני שמקדם רפורמה, סופסוף תשימו לב (הסרטון חמוד, כדאי לצפות). סגל הוא לא סנונית ראשונה, וגם לא אחרונה. שינוי אחוז החסימה קיבל מעמד של רעיון אופנתי.
זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לו. הוא כבר נמשח למשיח גם בעבר. פעם זו העלאת אחוז החסימה, פעם זו הורדת אחוז החסימה. הפרטים חשובים, אבל פחות חשובים מהתקווה שמגולמת בחתירה לשינוי. אם רק נעלה – או רק נוריד – את אחוז החסימה – או אז יבוא מזור לחולי הפוליטי של המערכת שלנו. אם רק נעלה – או רק נוריד – את אחוז החסימה – כנסת ישראל תהפוך ממשכן של עליבות וחרפה למשכן של תואר והדר, חדשנות ויוזמה, עצמאות ורעננות.
אחוז חסימה יש בכל שיטת בחירות מהסוג שלנו. ישראל גם אינה חריגה בקביעת גובה אחוז החסימה ביחס לדמוקרטיות אחרות. אפשר לבדוק. למעשה, אחוז חסימה הוא דבר הכרחי. הוא מתקיים אפילו אם אין אחוז חסימה בחוק. משום שבכנסת יש מספר קבוע של נציגים, וגם אם נבחר אותם אחד אחד, אלה שייכנסו יהיו מי שיקבלו את המינימום של אחד חלקי 120 מכלל הקולות (שזה קצת יותר מ-0.8% – מה שאפשר יהיה להחשיב כאחוז חסימה). כדי להוריד אותו עוד יותר מזה, נצטרך להוסיף עוד מושבים בכנסת. גם את זה כמובן אפשר לעשות, עד שיפתרו כל בעיותינו.
במה ישראל חריגה? בתזזיתיות שלה בשינוי של אחוז החסימה. בנטייה שלנו לאחוז חפוז, או חפוז אחוז. במחקר השוואתי של הכנסת נמצא שרוב המדינות שנבדקו לא שינו את אחוז החסימה מעולם, או שינו אותו פעם אחת. ישראל שינתה אותו ארבע פעמים. ועכשיו יש מי שדוחפים לפעם חמישית.
לפני כעשור, אחוז החסימה הועלה. גם אז היו ימי משיח. מישהם חשבו, שהעלאת אחוז החסימה תחסל מפלגות קטנות וסחטניות. את התוצאה אנחנו רואים מול עינינו. מרגישים שיפור? לא היה שיפור. אז עכשיו באים מישהם אחרים, ומציעים מהלך הפוך: הורדה של אחוז החסימה. וזה לא שהם אומרים דבר הבל. יש להם שלל נימוקים טובים מדוע מהלך כזה יועיל לישראל. ומי יודע, אולי באמת יועיל. אולי באמת יאפשר כניסה של כוחות חדשים, יטלטל את המערכת, ייתן לישראלים נידחים קול שמבטא אותם במדויק, ועוד ועוד. “מדינת ישראל זקוקה כיום לא לחסמי כניסה לפוליטיקה, המרפים את ידיהן של מפלגות המציעות אלטרנטיבה, אלא לרעיונות חדשים, לדמויות רעננות, שוברות תיבות תהודה״, כתב עידן ארץ, במאמר במגזין השמרני ״השילוח״. לא צריך שהמפלגות הקטנטנות שייכנסו לכנסת ישתבצו ״בתפקידי הנהגה – די בכך שיאתגרו את החוכמה המקובלת, יביאו קולות חדשים לכנסת ישראל ויציפו אותם בשיח הציבורי. פעולה כזאת תשפיע על המפלגות הוותיקות ותאלץ גם אותן לעדכן עמדות״.
האם תהיה רשימה ערבית משותפת? בואו להשתתף בתחזית האירועים של המדד
השיח הרווח על הורדה נדרשת של אחוז החסימה מתקיים היום בעיקר בחוגים משפיעים שk הימין. זה כמובן מעלה חשד, שיש מאחוריו איזו כוונה נסתרת לסייע לגוש הימין להצליח בבחירות הקרובות. לא בטוח שזה חשד ראוי: לפעמים גם אנשי ימין מובהקים – או אנשי שמאל מובהקים – או אנשי אמצע מובהקים – פשוט משתכנעים שרעיון כלשהו טוב למדינת ישראל. האם מישהו סבור שישראל לא צריכה פוליטיקאים חדשים, טובים יותר מאלה שיש לנו? האם מישהו לא סבור שנכון עקרונית לתת ביטוי למגוון דעות ורעיונות? האם מישהו לא סבור שהניסיון לייצב את ישראל באמצעות העלאה של אחוז החסימה נכשל?
רבים מהישראלים סבורים כך וכך וכך, ולכן ישמחו להיאחז בכל קנה קש שמציע להם הצלה מהצרה ששמה הפוליטיקה הישראלית אלא שלא בטוח שקנה הקש שמוגש להם כעת מתאים יותר למצבם מקנה הקש שהוגש להם בעבר. נכון – העלאת אחוז החסימה לא שינתה לטובה את המצב. אולי אפילו הרעה אותו. אבל לא נכון – מזה לא נגזרת ודאות שמהלך הפוך – הורדה של אחוז החסימה – תעשה את הדבר ההפוך ותשפר את המצב. ייתכן שהלקח אחר לגמרי. ייתכן שהלקח הוא ששינוי של אחוז החסימה אינו הפתרון למצבנו, ולא משנה אם נעלה או נוריד אותו. ייתכן ששינוי אחוז החסימה הוא קנה קש.
אפשר לומר: מה כבר יש לנו להפסיד, המצב גרוע, שווה לנסות דבר חדש. על זה נשיב: המצב גרוע, ויכול להיות גרוע יותר. ואולי בנוסח יותר חריף: המצב כל כך גרוע, שממש לא רצוי להסתכן כרגע בהרעה נוספת שלו. ואם להסתכן, אז אחרי בחינה מסודרת וארוכה ורצינית. ואם להסתכן, אז אחרי הקמה של ממשלה חדשה, ולא כמהלך שנראה כתרגיל של ערב בחירות. ואם להסתכן, אז לבחון את הסיכון הזה מול הצעות ייצוב אחרות שיושבות על השולחן וממתינות (חוקה רזה, חוקה מלאה, הקמת בית עליון של פרלמנט, משאלי עם, ועוד ועוד). ואם להסתכן, אז לזכור שמדובר בסיכון. זו לא תרופה בדוקה. זה שינוי שאת תוצאתו אפשר לנסות לנחש, אך לא לדעת.
מה שקצת מחשיד את הדיבור על אחוז החסימה הוא ההעדר של ניסיון להתמודד עם השאלה אם ואיך הורדתו עלולה להזיק. תומכי הרעיון מסבירים את כל יתרונותיו, ונדמה שהם מתקשים למצוא בו חסרונות. זה מאפיין מובהק של רעיונות שלא נבחנו היטב – כי אין שום ספק ששינוי של אחוז החסימה, למעלה או למטה, יכול לעשות כמה דברים טובים, ובמקביל להם גם כמה דברים רעים. כמו שקרה לבחירה הישירה של ראש הממשלה באמצע שנות התשעים (שהייתה רעיון חדשני ומצוין, עד שהתבררו חסרונותיו). כמו שקרה להעלאת אחוז החסימה (גם הוא רעיון מצוין, עד שהתבררו חסרונותיו). אם רוצים לחשוב עליו ברצינות, נדרש חשבון מלא של מה נרוויח ומה נפסיד. ואם אומרים ״רק נרוויח, לא נפסיד״ – טוב, כך בדיוק מתנהג רעיון משיחי.
