פורסם לראשונה ב-N12
בבלדה היפה לעוזב קיבוץ של יענקלה רוטבליט, החברים משוכנעים ״שעוד יחזור על ארבע אל הרפת״. פעם קיבוצניק, תמיד קיבוצניק. ויש מי שחושבים שזה גם מצבו של הליכוד. כן – אחרי בחירות 2022, אחרי המהומה הגדולה של הרפורמה המשפטית, אחרי המכה הקשה של שבעה באוקטובר, לנוכח החידלון בחיזוק המשילות, בטחון הפנים, בהורדת יוקר המחייה – אחרי כל אלה היו מי שעזבו. אבל לקראת הבחירות, כמו בשיר של רוטבליט, הם יחזרו על ארבע אל הרפת (כמה מנדטים הליכוד יקבל? לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של אתר המדד).
מי העוזבים? בזה נתמקד כאן, ופחות בשאלה אם עוד יחזרו, שהתשובה עליה היא מן הסתם חלק כן וחלק לא. כמובן, יש שבכלל מכחישים עזיבה. חושבים שהיא המצאה של סוקרים בעלי אג׳נדה. אבל כל מי שעובר על המספרים שנאספו באמצעים שונים מזהה את העוזבים הללו. ישראלים אמיתיים, שמשיבים לשאלונים, שב-2022 הצביעו לליכוד והיום אומרים דבר אחר. כמו: עוד לא יודעים למי נצביע. או: נצביע לבנט, או לאיזנקוט, או לליברמן. או: לא בטוחים שנצביע. או: נצביע לעוצמה יהודית, שגם זו אפשרות ממשית, שיש מתומכי הליכוד שבוחרים בה.
לפני שנזכיר את העוזבים נזכיר דבר אחר, לא פחות חשוב: את כל הנשארים. זו תזכורת חשובה כי רוב בוחרי הליכוד נשארים. יותר מזה – הליכוד היא המפלגה עם שיעור הנאמנות הגבוה ביותר בישראל. מפלגות אחרות נעות בכל רוח מצויה. מפלגות אחרות הן תחנות ביניים בדרך לעוד מפלגות. מפלגות אחרות הן אופנות שבאות והולכות. מתאחדות, מתפצלות, מחליפות שם, הנהגה, סדר יום, בוחרים. הליכוד היא הדבר האמיתי. היא בית שחלק גדול מיושביו לא עוזבים אותו, גם כשהם רואים בקצה העין משהו קצת יותר אופנתי, חדש, נוצץ.
חישבו על מה שקרה לכחול לבן. או על מה שקרה ליש עתיד. או על העבודה ומרצ, שכבר אינן, ועכשיו הן הדמוקרטים, שמי יודע מה ואיפה יהיו בפעם הבאה. או על הציונות הדתית, שהיא מה שפעם היה בנט, ועכשיו הוא סמוטריץ׳, ומחר מי יודע. בליכוד – הבוחרים נשארים. כמה? הנה, כאן זה כבר מסתבך. כי צריך להחליט מה זה אומר ״נשארים״. האם מי שהצביעה לליכוד ב-2022 ועכשיו אומרת ״לא יודעת״ נשארה או עזבה? ומה אם תגלו שגם בכל חמש מערכות הבחירות שלפני 2022 היא הצביעה לליכוד. ומה אם תגלו שגם שני הוריה הצביעו לליכוד, וגם אחותה, ושגם בעלה והילד שמשרת במילואים מצביעים לליכוד?
קרוב לשליש מתומכי הליכוד שנבדקים בסקרים לא בטוחים שיצביעו לליכוד בבחירות האלה. חלקם כבר בחרו יעד חדש, חלקם עוד מתלבטים. חלקם כבר משוכנעים שלא יצביעו לליכוד. חלקם עוד מהססים. וכל זה – לא צריך להזכיר – כשיש עוד זמן. כשעוד אפשר לשנות. כשעוד אפשר לשכנע. במה צריך לשכנע? הנה, אנחנו מתקרבים לעניין עצמו: תומכי הליכוד של היום, ומצביעי הליכוד של לפני ארבע שנים, הם לא בדיוק אותם אנשים. תומכי הליכוד הם מי שנשארו. מצביעי הליכוד הם מי ששליש מהם לא נשארו. את השליש הזה אפשר לזהות בכל מיני דרכים, כי יש לו מאפיינים משלו.
דוגמאות. צירפנו מצביעי ליכוד מכמה סקרים, בסך הכל, קרוב לאלפיים מצביעים (נדייק: 1816), והשווינו את מי שנשארו בליכוד (ואליהם צירפנו את מי שנשארו במפלגת קואליציה, בעיקר עוצמה יהודית), את מי שעזבו למפלגות אופוזיציה, כמו ביחד של בנט, ואת מי שעזבו להתלבטות (שאליהם צירפנו את מי שכרגע תומכים במפלגה שאינה ב״גוש״).
בעניין החרדים: הספר החדש של שמואל רוזנר – לרכישה
מה אפשר לזהות בהשוואה כזאת? ניתן דוגמה מהשבוע האחרון. סקר שבחן עד כמה ישראלים סבורים שישראל מנצחת במלחמה, לימד על ירידה גדולה בתחושת ההישג שלנו. ירידה לא מפתיעה בהתחשב בכך שחזית הצפון בוערת, בעיית איראן לא נפתרה, ובעזה החמאס מתחזק. לכן, בתוך חודשיים, מרגע שבו הורגש שיא בטחון בניצחון – בתחילת מלחמת שאגת הארי – אפשר לזהות בציבור הישראלי צניחה חדה.
ומה על מצביעי הליכוד? זה המקום שבו אפשר לראות את הפער בין הנאמנים למפלגה לבין המאוכזבים ממנה. מקרב הנאמנים, 92% מרגישים שישראל מנצחת. מקרב המתלבטים – אלה שלא אומרים ליכוד, אבל גם לא נוקבים בשם של מפלגת אופוזיציה (אם הם מזכירים מפלגה, זו מפלגת אמצע מובהקת כמו כחול לבן, או המילואימניקים) – 72% בטוחים שישראל מנצחת. ומה בקרב מצביעי ליכוד שעכשיו אומרים שיצביעו למפלגת אופוזיציה? 47% מהם בטוחים שישראל מנצחת. ובמילים אחרות: מי שנשאר בליכוד כנראה מקבל את מה שמוכר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומי שלא נשאר בו, גם אם הצביע לליכוד לפני ארבע שנים, לא מקבל את מה שהוא מוכר.
בעצם, גם את זה לא צריך לנחש. על השאלה “האם ראש הממשלה תיאר נכון את הישגי המלחמה נגד איראן״ תומכי הליכוד משיבים כן (95%, שמהם 45% אומרים ״בצורה מאוד מדוייקת״), ועוזבי הליכוד משיבים לא (70%, שמהם 50% אומרים ״בצורה מאוד לא מדוייקת״). אמון בנתניהו הוא אבן בוחן מצוינת למצבו של מצביע הליכוד לשעבר. אלה מהם שיש להם אמון בנתניהו, שרוצים שימשיך בתפקיד, שבטוחים שהוא המתאים ביותר, נותרו עם הליכוד. האחרים – פחות בטוחים. חלקם איבדו בו אמון, רבים מהם לא איבדו אמון, ובכל זאת חושבים שהגיע הזמן שיפרוש. דוגמה: על פרשת קטאר גייט, מי שנשארו תומכי ליכוד אומרים, בדרך כלל, שזו פרשה לא חשובה (43%), או מנופחת (42%). מי שיושבים על הגדר בין הגושים, או בשלב ההתלבטות, חושבים שהיא מטרידה (36%) או חמורה (28%). מי שעזבו לאופוזיציה אומרים: ״חמורה מאוד״ (64%). רובם גם חושבים שיש לחקור את ראש הממשלה על הפרשה הזאת.
כולם ״ליכודניקים״, לפחות לכאורה, לפחות אם אנחנו מקבלים את הטענה שפעם ליכוד תמיד ליכוד. אבל מקרב הנאמנים למפלגה רוב גדול חושבים שהנושא הכי חשוב בבחירות הקרובות הוא הרפורמה המשפטית. לעומתם, מקרב העוזבים את הליכוד – 6% בלבד חושבים כך. ועוד: 87% מעוזבי הליכוד לאופוזיציה חושבים שחוק הפטור מגיוס של בועז ביסמוט הוא חוק רע, שלא ישיג את מטרתו. הם מתנגדים לו. באופן כללי, עוזבי הליכוד מנוכרים לחרדים, רובם מרגישים ״רחוקים״ מהם. תומכי הליכוד אולי לא מרגישים קרובים לחרדים, אבל רק מעטים מהם (5%) אומרים שהם ״מאוד רחוקים״ מהם. רובם, שבעה מכל עשרה, חושבים שיש אפליה נגד חרדים. טענה שרוב עוזבי הליכוד, גם מי שעוד מתלבטים מה כן, וגם מי שעברו לאופוזיציה, לא מסכימים איתה.
עוזבי הליכוד לכיוון המרכז שונים בהרבה מאוד דרכים מתומכי הליכוד שנותרו נאמנים למפלגה. הם פחות מרוצים מהתקציב, הם פחות מתלהבים מרעיונות של סיפוח ביהודה ושומרון, הם תומכים בנישואים אזרחיים, הם פחות מחוברים לליבת מחנה הימין המלא-מלא. והם לא כל כך רבים, אבל בבחירות צמודות, לעזיבה שלהם – אם תישאר בעינה – יכולה להיות משמעות גדולה. אם כל העוזבים לא יחזרו, מ-32 מנדטים של הליכוד יישארו פחות, אולי 25. ויהיו שיצביעו לעוצמה או לש״ס, מה שאולי לא משנה. אבל יש בערך רבע שעזבו למפלגות אמצע, להתלבטות או לאופוזיציה. זה בסביבות שמונה מנדטים שיכולים בהחלט להכריע מערכת בחירות. לכל כיוון. האם יחזרו הביתה? עוזב הקיבוץ מהבלדה לא חזר. עוזבי הליכוד כנראה שונים ממנו – אבל הם שונים בהחלט גם ממי שהחליטו כבר כעת להישאר.
