בואו נניח שאתם ישראלים שגאים במדינתם. לא כל הישראלים גאים במדינתם, אבל רובם בהחלט כן. לפי סקר של לזר מחקרים, 83% מהישראלים גאים לחיות במדינה – מתוכם 56% גאים מאוד ו-27% די גאים. 15% אינם חשים גאווה, ו-2% נמנעו מלהשיב. אז נניח שאתם חלק מהרוב הגדול הגאה. במה בדיוק אתם גאים?

יש לזה תשובה, שאפשר לגלות במחקר בינלאומי חדש של מכון פיו. לגלות במה אתם גאים – וגם במה אחרים, במדינות אחרות גאים. לגלות – ולהשוות. האם גאוות הישראלים במדינתם שונה מגאוות הטורקים במדינתם, או מגאוות המקסיקנים, או היוונים, או האוסטרלים? התשובה היא כמובן כן. הגיוני שתהיה כן, כל מדינה והחוזקות שאזרחיה מייחסים לה. מה שלנו? “הישראלים גאים בעם שלהם (24%), כמו גם באופייה הדתי של מדינתם (20%)״. כמובן, כדאי לברר למה החוקרים מתכוונים כשהם אומרים שהישראלים גאים בדתם. הם מתכוונים ליהדות כמקור לגאווה לאומית. הם מתכוונים לאזכורים רבים של “העם הנבחר” והתייחסויות לישראל כ”ארץ הקודש” או “הארץ המובטחת״. זה מה שקורה כאשר ישראלים מתבקשים לתאר במילים שלהם, לא בהגדרות שנכתבו מראש, מה גורם להם להיות גאים במקום שהם חיים בו. הישראלים, וזה בוודאי פחות יפתיע גם קוראים שנוטים להיות מופתעים, הם מהאומות שהכי נוטות לומר שהן גאות בצבא שלהן (13%) וגם בחדשנות (9%). מדינת הסטארט אפ זה אנחנו. או כך לפחות לימדו אותנו להאמין. ישראלים ״מזכירים לעיתים קרובות את צה״ל, את “הלוחמים האמיצים” של ארצם או פעולות צבאיות״. הם גאים ב״תעשיית ההייטק של מדינתם״ גם גאים ב״מדענים וזוכי פרס נובל מישראל״.

ביוון, ההיסטוריה היא מקור עיקרי לגאווה. בישראל הרבה פחות. אלא אם תחליטו שההבדל בין לומר ״הארץ המובטחת״ לבין לייחס ליוונים גאווה בהיסטוריה, הוא בעצם לא כל כך גדול. העובדה שהחוקרים החליטו ש״ציוויליזציה עתיקה״ של היוונים שייכת לקטגוריה היסטוריה, ו״העם הנבחר״ שייך לקטגוריה דת, היא קצת שרירותית. 37% מהיוונים מתגאים בהיסטוריה שלהם. האיטלקים מדגישים אסתטיקה, אדריכלות, מורשת הרנסנס. הקטגוריה היא תרבות ואומנות – 38% מהאיטלקים מציינים את אלה כמקור לגאווה. 18% מציינים את העובדה שאיטליה היא ״ארץ עתיקה״. בדומה לציוויליזציה העתיקה של היוונים. ההולנדים גאים הרבה יותר בחופש שיש להם, בכלכלה שלהם, בשיטה הפוליטית שלהם. הבריטים גאים ב״כנות״ וב״אמינות״ של הבריטים. ואולי משום שהם כל כך כנים, רבים מהם, יחסית למדינות אחרות, אומרים שהם לא כל כך גאים בארצם (29%). בישראל רק 7% נתנו תשובות שליליות לשאלות על גאווה. תשובות כמו ״אני לא גאה במיוחד״ או ״פעם הייתי עכשיו כבר לא״.

לישראלים יש פחות ביקורת על מדינתם, או לפחות נטייה פחותה לבטא אותה, גם לעומת האמריקאים, שגאים בחירות ובכלכלה יותר מדברים אחרים, וש-20% מהם ציינו תכונות שליליות במענה לשאלות הסקר. מדינות שבהן אחת משלוש התשובות העיקריות היתה שלילית הן בריטניה, ניגריה, ספרד, הונגריה, ארה״ב, יוון, דרום אפריקה, ברזיל, דרום קוריאה, גרמניה, טורקיה. בחלקן, מדובר על רבע או חמישית מהמשיבים שציינו דברים שליליים. בחלקן, רק אחוז קטן – כלומר, כל תכונה קיבלה רק מעט אחוזים, וכך יצא שגם התכונה השלילית, אפילו שהיא מהגבוהות ביותר, היא בעצם די נמוכה (טורקיה, 7%, כמו בישראל – אבל זו אחת משלוש התשובות העיקריות).

כמו שכתבנו כאן לפני יומיים, על סמך סקר אחר, יש קשר הדוק בין שביעות רצון, כולל גאווה לאומית, לבין תמיכה בשלטון. דוגמה: בקנדה, רק 4% מתומכי השלטון לא גאים במדינה, אבל 17% ממתנגדי השלטון. בהונגריה, 8% מתומכי השלטון לא גאים, אבל 30% ממתנגדי השלטון. ההודים גאים במדינתם, כמעט כולם, כולל מתנגדי השלטון. זו המדינה עם הפער הכי קטן בשיעור המציינים תכונות שליליות בין תומכי שלטון (1%) למתנגדיו (4%). גם בהודו, כמו בטורקיה, אין ממצא אחד שבולט הרבה יותר מאחרים (כמו הדת והצבא בישראל). 8% גאים בכלכלה, 8% גאים בשלטון, 8% בתרבות, 5% ביכולת של קהילות מגוונות לחיות יחדיו בהרמוניה.

ישראלים מדרגים ״חירות״ פחות מבכל מדינה אחרת. זה מצא מעניין, שלא לגמרי ברור ממה הוא נובע. האם יש כאן פחות חירות, או שיש כאן חירות כל כך ברורה, וללא מגבלות, שאין טעם לציין אותה כי היא כמעט שקופה. גם תרבות ואומנות ממוקמת נמוך. אין לנו את גאוות האיטלקים בתרבותם, או במאכלים שלהם (18% מהאיטלקים מציינים אוכל, 0% מהישראלים – וזה למרות שהאוכל בישראל בהחלט ברמה מצויינת). בעצם, אפשר להעלות את החשד שישראלים לא מרגישים שהאוכל כאן לא מוצלח, או שההיסטוריה לא מצדיקה ציון לשבח. הם פשוט מתעדפים דברים שבהם ישראל נראית להם ייחודית ובולטת לעומת מדינות אחרות. אוכל טוב, או חירות, או היסטוריה, יש בהרבה מקומות. יהדות יש רק לנו. צה״ל יש רק לנו. וכמובן, יש גם את מה שקשה לציין, כי הוא פשוט לא יהיה נכון. ישראל היא מדינה שתושביה לא יכולים לציין ״שלום ובטחון״ כמרכיב מרכזי. כי אין כאן שלום. גם הספורט הישראלי הוא לא מקור גדול של גאווה, עם כל הכבוד ודני אבדיה. את הציון הכי גבוה לספורט נותנים ההונגרים ואחריהם הדרום אפריקאים. המנהיגות זוכה לציונים לא גבוהים ברוב המדינות. אבל גם בזה אנחנו מהאחרונים ברשימה – 1% מעידים שהיא מקור לגאווה.

הספר החדש של שמואל רוזנר: בואו להתרשם ולרכוש