טראמפ איים לתבוע את העיתון ניו יורק טיימס לאחר פרסומו של סקר שקבע כל מיני דברים לא נעימים על הכהונה שלו. לדוגמה: 57% מהאמריקאים חושבים שהוא לא ממוקד בדברים הנכונים. 51% חושבים שעשה את החיים באמריקה יקרים יותר. 55% חושבים שהשנה הראשונה שלו בתפקיד הייתה לא מוצלחת. הישראלים חושבים אחרת? כנראה שכן, אבל בכל זאת כדאי לזכור מעת לעת שהוא נבחר להיות הנשיא שלהם.
וכמובן, אם אתם מזהים דמיון בין הנתונים – כל התשובות השליליות זוכות להסכמה של בין חמישים לשישים אחוז – זה לא דמיון מפתיע. 56% מהאמריקאים סבורים שארצם נמצאת ״על המסלול הלא נכון״. ל-57% אין אמון בנשיא. אנחנו נשארים כמעט כל הזמן באותו איזור חיוג. התחשיב פשוט למדי: בסך הכל, 13% מבוחרי טראמפ לפני קצת יותר משנה אומרים היום שאין להם אמון בנשיא. לכאורה, לא כל כך הרבה. אבל מספיק כדי להפוך את קערת התמיכה לקערת התנגדות. טראמפ אמנם ניצח בלי ויכוח ב-2024, אבל ראוי לזכור שזה לא היה ניצחון שביטא עמדה של רוב גדול של אמריקאים. בסך הכל הצביעו לו קצת פחות מחמישים אחוז, ולקמלה האריס קצת יותר מ-48 אחוז. זה כל ההבדל – אחוז וחצי.
לכן, אין מה להתרגש מהעובדה שלרוב האמריקאים אין אמון בנשיא בכל מה שנוגע לטיפול בסכסוך הישראלי פלשתיני. 54% מהציבור אומרים שאין להם אמון בטראמפ בסעיף הזה. האם זה אומר שהם נגד תמיכה בישראל, בעד יותר תמיכה בישראל? זה לא אומר כלום. זו תוצאה גנרית. דומה מאוד לאמון שיש לאמריקאים בטיפול שלו בונצואלה – ל-53% אין – או לטיפול שלו ברוסיה – ל-58% אין אמון – או בענייני הגירה – ל-57% אין אמון. כמובן, אפשר לזהות גם היכן ההתנגדות לטראמפ חורגת מהתנגדות גנרית. לדוגמה, יוקר המחייה: 64% נגדו. ויש גם חריגים לטובה, כמו הטיפול בגבול עם מקסיקו: 44%. סגירת הגבול עם מקסיקו להגירה לא חוקית הוא ההישג העיקרי של טראמפ בעיני האמריקאים, אבל הטיפול הנוקשה במרדף אחר מהגרים בחוצות הערים בארה״ב, כולל הרוגים שסיבת הירי בהם לא לגמרי ברורה, שוחק אותו.
יש לא מעט אמריקאים שסבורים שדונלד טראמפ בדרכו להיות אחד מהנשיאים הגדולים בתולדות ארה״ב. כמה זה לא מעט? חלקו 250 מיליון בוגרים אמריקאים לחמש, וזה בערך המספר – חמישים מיליון בני אדם. בסקר של ניו יורק טיימס וסיינה המספר הזה מופיע כ-20%. אבל לחשוב על חמישים מיליון בני אדם בכל זאת מכניס דברים לפרופורציות. חמישים מיליון חושבים שהוא יהיה אחד הגדולים – שזה אומר כמו ג׳ורג׳ וושינגטון, כמו אייב לינקולן, כמו פרנקלין רוזוולט. אלה הגדולים.
יש עוד 15% שחושבים שטראמפ יהיה ״מעל הממוצע״. מי הנשיאים שמעל הממוצע? זה תלוי כמובן בסוג המשאל, של אזרחים, או של היסטוריונים מומחים. לאזרחים זיכרון קצר, ידע מוגבל. להיסטוריונים חשבונות מגוונים. יוליסס גרנט נמצא שם לפעמים, אנדרו ג׳קסון יותר (אבל הוא, לפחות לפעמים, נמנה גם על הגדולים), וודרו וילסון, ג׳יימס מונרו.
האם המשטר באיראן ייפול השנה? בוא להשתתף במשחק תחזית האירועים של המדד
42% מהאמריקאים חושבים שטראמפ יהיה אחד מהנשיאים הגרועים אי פעם. זו לא פעם ראשונה שהוא זוכה לכבוד המפוקפק להיות מדורג כך על ידי אמריקאים. במשאלי היסטוריונים הוא כבר שם, בחמישיה הסוגרת. אבל היסטוריונים, אתם יודעים, חשודים בהטיה אידיאולוגית, בודאי כאשר הם מדרגים נשיא בן זמנם. כך או כך, טראמפ מצטרף בעיני ההיסטוריונים לנשיאים כמו ג׳יימס ביוקנן, של ערב מלחמת האזרחים, של אנדרו ג׳ונסון, שהחליף את לינקולן לאחר שנרצח, של וורן הרדינג, שבימיו פרץ סקנדל שחיתות גדול. ובכל זאת שימו לב: ב-2010, זמן קצר לאחר תום כהונתו, גם ג׳ורג׳ דבליו בוש דורג בין חמשת הגרועים ביותר. לאחר שמונה שנים הוא כבר טיפס למעלה. כלומר – הרושם הראשוני קבע דירוג מאוד נמוך. לאחר זמן, כשהרושם הראשוני התפוגג, וכשבאו זמנים אחרים, ההיסטוריונים שינו את עמדתם. טראמפ בא במקום בוש.
טראמפ בלי ספק רוצה להימנות כאחד מהנשיאים הגדולים בתולדות האומה. הוא בלי ספק חושב שהוא ראוי לזה. לשבחו ולגנותו יאמר: הוא הולך בגדולות. לא מנסה לשמור את הראש מעל המים, לא מנסה לנהל את אמריקה כדי להעביר אותה במצב פחות או יותר דומה לממשיכו. הוא מטלטל אותה, ויחד איתה גם אותנו. אולי יביא גאולה, אולי יביא חורבן. מזה נובע החשש: נראה שאיננו מספיק מודאג מהאפשרות שבדרכו לחפש גאולה לעולם יביא עליו חורבן.
אם רוצים להיות סנגורים שלו, צריך להקשיב פחות, ולהביט בפעולות יותר. הקשבה לנשיא קשה לאוזניים. הוא גס, הפכפך, בוטה, בומבסטי. אבל מבעד לרעש שהוא מייצר אפשר להבחין בשיטה. הרעש הוא חלק מהשיטה. טראמפ הוא יצרן של הזדמנויות. הוא זורק כדורים לכל עבר, מחכה לראות מה יקרה והיכן. האם באמת רצה לרכוש את גרינלנד? אולי. אבל בשלב מסוים הבין שהרעיון יצא משליטה, נעשה כמעט מסוכן. מייד הוריד את גובה הלהבות, וחיפש את העסקה הטובה ביותר שאפשר לחלץ מהמהומה בשלב הזה. האם באמת חשב שפלשתינים יעזבו את עזה, ויהגרו ממנה החוצה? אולי, אולי לא. זו השיטה של טראמפ. מתחילים ברעיון שערורייתי, בודקים איזה סוג של דינמיקה הוא מייצר, מנסים לקטוף פירות. כמובן, מעת לעת צריך גם לעשות דבר נועז, כדי שהאיומים ישמעו אמינים. זה התפקיד שמילא ניקולס מדורו על מגרש המשחקים של המעצמה. הוא נבחר להיות הקורבן שיעלה על מזבח השיטה של טראמפ.
לכן – אין ברירה אלא להקשיב ולקחת אותו ברצינות גם כשהוא אומר דברים חסרי שחר (כי מי יודע, פעם בכמה זמן הוא מחליט לעשות דווקא את הדברים האלה). לכן – אסור לקחת אותו לגמרי ברצינות (כי רוב הדברים שהוא אומר הם רעיונות חסרי שחר, שמטרתם העיקרית היא לחולל מהומה).
התיאוריה של המלחמה: אם לא תקראו איך תדעו?
