שר החינוך יואב קיש צודק: ״למרות שתנ”ך מוגדר מקצוע ליבה וחובה לבגרות, ישנם בתי ספר שמדלגים על הוראת המקצוע ביסודי או מלמדים מצומצם אותו באופן מצומצם״. זו עובדה, שעליה הוסיף שלל פרשנויות, וגם תוכנית.
פרשנות: ״זהות יהודית הופכת מרשות לחובה״. על זה צריך לשאול שלושה דברים. האם עד היום זהות יהודית הייתה רשות? וגם: האם בכלל ראוי לכפות על אדם את זהותו כסוג של ״חובה״? וגם: האם למדינה יש כלים להפוך זהות יהודית לחובה?
פרשנות: ״ החיבור לשורשים ולסיפור הלאומי שלנו הוא לא תוספת חינוכית, אלא יסוד שממנו מתחילה כל למידה משמעותית״. ועל זה נשאל: מי אמר? יש מדינות שבהן מתקיימת למידה משמעותית בלי ״חיבור לשורשים״. ובמילים אחרות: צריך להחליט מהי למידה ״משמעותית״, ולמי היא משמעותית, לפני שקובעים שחיבור לשורשים הוא ה״יסוד״ ללמידה משמעותית.
פרשנות: ״האחריות שלנו היא לייסד שייכות, שורשים ומשמעות כחלק מתכנית הלימודים הלאומית״. צריך להניח שהכוונה ב״שלנו״ היא למדינה. או למשרד החינוך. כלומר, משרד החינוך מטיל על עצמו אחריות ואז יוצא לממש את האחריות. אבל אולי זו אינה אחריותו? אולי האחריות לייסד שייכות, שורשים ומשמעות היא של ההורים, או של הקהילה המקומית, או של בית הספר – או שאולי בכלל אין אחריות כזאת על אף אחד?
פרשנות: “7 באוקטובר לא רק זעזע – הוא גם חשף מה חסר״. זו, צריך לומר, אמירה תמוהה. כי משתמע ממנה ש-7 באוקטובר התחולל, בין השאר, בגלל בעיה של ״זהות יהודית״ או בגלל מחסור בשיעורי תנ״ך. במקרה הטוב, זו הנחה שאפשר להוכיח אותה כמו את ההנחה ש-7 באוקטובר התחולל בגלל מחסור בשיעורי אנגלית, או מדעים, או מתמטיקה. או אולי הוא בכלל התחולל בגלל שבראשו של משרד החינוך עומד מישהו שלא יודע לחבר סיבה ותוצאה.
מתי יגייסו את החרדים? בואו לצפות בסדרת הוידאו החדשה של המדד
מכל הפרשנויות האלה, ועל סמך העובדה המוסכמת האחת – יש מי שמלמדים פחות תנ״ך לעומת מה שהמערכת מצפה – צמחה תוכנית. הפרטים לא ממש חשובים, חשוב העיקרון: ניסיון להקשות על בתי ספר לחפף בשיעורי התנ״ך, וניסיון לגרום לתלמידים להשקיע יותר בלימודי התנ״ך. עם סיומו של חג מתן תורה, אפשר לסכם ולומר כבר עכשיו: זה ניסיון שייכשל, משלוש סיבות לפחות.
הראשונה: למשרד החינוך אין אורך נשימה מספיק לכפות שינויים כאלה לטווח ארוך. שר החינוך הבא יבוא עם סדר יום חדש, עם תוכניות חדשות, עם מיזמים חדשים. אלה יטביעו וישכיחו את המהפך הגדול של יואב קיש.
השנייה: למשרד החינוך אין יכולת ממשית לכפות לימודים של מקצועות לא רצויים על הורים ותלמידים שיודעים מה הם רוצים. תשאלו: מה הם רוצים? התשובה: לא תנ״ך. איך אני יודע? בין השאר כי שאלתי. רק מעט הורים חילונים היו מוסיפים שעות תנ״ך למערכת השעות שלהם בעדיפות גבוהה, די הרבה מהם היו מורידים שעות תנ״ך ממערכת השעות לטובת מקצועות אחרים. אם תשאלו מה חסר לתלמידים, איזה שעות רצוי להוסיף להם, רוב ההורים במערכת הממלכתית ישיבו לכם: אנגלית. ובעדיפות שנייה: מדעים. זה לא אומר כמובן שאין הורים שהיו מוסיפים תנ״ך – יש ויש. אבל מספרם מוגבל, ובעיקר, הם היו מוסיפים תנ״ך, בדרך כלל, אחרי שהיו מוסיפים שעות במקצועות אחרים. תוספת התנ״ך אינה בראש מענייהם.
הסיבה השלישית שתוכניתו של קיש תכשל היא סיבה מורכבת יותר. היא נובעת מעצם העובדה שקיש הוא המנוע של התוכנית. כלומר, שמדובר בתוכנית פוליטית. תשאלו: ומה רע בתוכנית פוליטית, הרי שר חינוך הוא תמיד אדם פוליטי, וגם כאשר נפתלי בנט החליט לחזק את לימודי המתמטיקה (כשהיה שר חינוך) זו היתה ״תוכנית פוליטית״. נשיב: נכון – אבל יש הבדל גדול בין מתמטיקה לבין תנ״ך. תוספת מתמטיקה היא תוכנית פוליטית לחיזוק מקצוע לא פוליטי – תוספת תנ״ך היא תוכנית פוליטית לחיזוק מקצוע פוליטי. תנ״ך הוא לא מתמטיקה. תנ״ך הוא מקצוע שיש לו צבע אידיאולוגי. זה אולי עצוב, זה אולי מצער, זו אולי עדות לדלות הרוח שלנו, אבל זה המצב. אף הורה לא בוחן בחשדנות יתרה הצעה להוסיף שעות אנגלית, או מתמטיקה. הרבה מאוד הורים בוחנים בחשדנות יתרה הצעה להוסיף שעות תנ״ך, בעיקר כאשר הצעה כזאת באה מהמחנה הפוליטי הנגדי (ורוב הורי החינוך הממלכתי שייכים למחנה הפוליטי הנגדי לזה של קיש), בעיקר כאשר הצעה כזאת באה בלוויית פרשנות פומפוזית על מחסור חמור, אמיתי או מדומה, ב״זהות יהודית״.
אם לתמצת את שלוש הסיבות לכישלון הצפוי של תוכנית התגבור בתנ״ך אפשר להציע כך. זו תוכנית שתסבול משחיקה (כי השר יתחלף), זו תוכנית שתסבול מהתעלמות (כי משרד החינוך חלש), זו תוכנית שתסבול מדחייה (כי הפוליטיקה תפריע). זו תוכנית שלא נהגתה בחוכמה, ולא הוצגה בחוכמה. גם אם משרד החינוך הציג אמירה בסיסית נכונה: רצוי שילדי וילדות ישראל ילמדו יותר תנ״ך וידעו יותר תנ״ך (ועל זה כמובן אפשר ורצוי להתווכח) – זו אינה הדרך הנכונה להביא לתוצאה הנכונה. אפילו לא בעיני השר והמשרד.
מה תהיה דרך נכונה? להתחיל בשאלות, כמו כמה חשוב ולמה חשוב שילדי ישראל ידעו יותר תנ״ך. אם התשובה היא כן, זה חשוב, ״כי אין להם מספיק זהות יהודית״ צריכות לבוא שאלות המשך: א. האם זה נכון שאין להם מספיק זהות יהודית (תשובה אפשרית: לא. וזה תלוי כמובן בשאלה כמה זה ״מספיק״ וגם בשאלה מהי בדיוק ״זהות יהודית״). ב. האם תוספת לימודי תנ״ך היא המענה הנכון לחסך הנטען בזהות יהודית (תשובה: בכלל לא בטוח). ג. האם תוספת לימודי תנ״ך כיוזמה פוליטית של השר היא מענה שיזכה לתמיכה של מנהלים, מורים והורים (תשובה: בהרבה מאוד מקרים לא). ובמילים אחרות: מעל כל השאלות האלה מרחפת השאלה האם כאשר השר קיש קובע שאין מספיק זהות יהודית, ואז מנסה לאלץ את תלמידי מערכת החינוך ללמוד יותר תנ״ך, הדבר שהוא ישיג יהיה את התוצאה המקווה (אהבה לתנ״ך וזהות יהודית חזקה), או את ההפך מהתוצאה המקווה (התנגדות לתנ״ך, ודחיית הזהות היהודית). כמובן, אפשר להעלות על הדעת אפשרות נוספת: המטרה האמיתית אינה חיזוק התנ״ך או הזהות, אלא יחסי ציבור לשר קיש. במקרה הזה: המטרה הושגה. אפשר לוותר על תוספת השעות.
שיבה באוקטובר: ספר חדש של עדי שורץ ועינת וילף, על מה שמונע פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני
