בשעת מלחמה, המציאות מדברת יותר מדעת הקהל. אם מדינה מנצחת בשדה הקרב, והציבור שלה לא מבין את זה, יש סיכוי לא רע שבהמשך יבין. אם מדינה מפסידה בשדה הקרב, והציבור עודו ניזון מתעמולה שמוכרת לו ניצחון, גם את זה המציאות תיישר, לפחות במידת מה. קול רעם מקהיר, המבשר למצרים על הכרעת ישראל, לא עמד מול המציאות של מלחמת ששת הימים. בסופו של דבר, התוצאות נודעו, התעמולה איבדה את כוחה, לפחות לזמן מה.
ובכל זאת, לדעת הקהל יש חשיבות מכמה סיבות. הראשונה – נחישותה של מדינה להמשיך להילחם תלויה בין השאר בנכונות של האוכלוסייה להמשיך ולהקריב. זו תלויה בתורה באופן שבו האוכלוסייה מפענחת את המציאות ואת הסיכוי לנצח במערכה. הישראלים יסכימו להמשיך אם יחשבו שהניצחון בהישג יד, ויסתייגו מהתביעה להמשיך אם יניחו שההנהגה מוכרת ניצחון שאינו אפשרי. ועוד סיבה – לעיתים הציבור מזהה טוב יותר מההנהגה את מצב הדברים האמיתי. ההנהגה אומנם יודעת יותר על מה שעושים הכוחות, על מה שהושג בהפצצות, על האיומים ועל הכלים שיש כדי להתמודד איתם. ומצד שני, ההנהגה שבויה בנרטיב שמכרה לעצמה, ולציבור, ולא פעם היא האחרונה להבין את המצב לאשורו. הציבור לעומתה, קצת יותר משוחרר מהצורך להמשיך בקו שהותווה, שמא יתברר שטעה בשיקול הדעת. הציבור יכול להביט במציאות כפי שהיא, ולפענח אותה כל יום מחדש.
ביום שלישי השבוע, פורסמו כמה מנתוני מדד החברה הישראלית של JPPI, המעידים על צניחה משמעותית – נוספת – בתחושת הניצחון של הישראלים במלחמה. בין תחילת אפריל לתחילת מאי, שיעור הישראלים הסבורים שישראל ״מנצחת״ במלחמה – והכוונה היא למלחמה הכוללת את שלל הזירות שהיא נלחמת בהן מאז שבעה באוקטובר 2023 – ירד מ-46% ל-38%. זו ירידה שבאה אחרי ירידה בין חודש מרץ, ותחילת מבצע הארי השואג, וחודש אפריל. בסך הכל, שיעור הישראלים שאמרו ״ניצחון״ במרץ היה 56% וכאמור ירד בכמעט עשרים אחוז ל-38%. במקביל, שיעור הישראלים האומרים ״הפסד״ עלה מ-17% במרץ, תחילת המלחמה באיראן, ל-36% כעת. ובמילים אחרות, שיעור האומרים ניצחון (בסקר המשמעות היא שהם נותנים ציון 4 או 5 בסולם של 5) כמעט זהה לשיעור האומרים הפסד (ציון 1 ו-2).
כל זה, כאמור, פורסם שלשום. ולזה נוסיף היום קומה: את קומת המגדר.
עד כמה, אם בכלל, את מרגישה שיש לך משהו משותף עם יהודים בארצות הברית? בואו להשיב לסקר המדד
לא פעם יש הבדלים באופן שבו נשים וגברים קוראים את המציאות. הם יכולים להיות קטנים, או גדולים, מובנים מאליהם (לדוגמה, בשאלות שנוגעות לזכויות נשים), או לא לגמרי מובנים מאליהם. גם בשאלת הניצחון במלחמה יש פער מובהק בין גברים לנשים. גברים נוטים לומר ניצחון בשיעור גבוה יותר – נשים בשיעור נמוך יותר. כמה ההבדל גדול? הוא גדול מאוד. בסקר של מאי – הנוכחי – 57% מהגברים אמרו שישראל מנצחת, לעומת 25% מהנשים. זה פער של 32% אחוזים בין גברים לנשים. זו קריאת מציאות לגמרי אחרת.
כמובן, כדי לדעת עד כמה הפער הזה הוא פער ״מגדרי״ ולא פער שנובע ממקורות אחרים, צריך לעשות בדיקות נוספות. נשים, באופן כללי, נוטות פחות לקצוות ויותר למרכז בעמדות הפוליטיות שלהן. במגזר היהודי זה בדרך כלל אומר שגם כאשר הן בימין, העמדות שלהן פחות נחרצות ימינה מעמדות הגברים. אז אולי זו הסיבה לפער? דבקנו: התשובה היא כן, ולא. זו הסיבה לחלק מהפער, אבל לא לכולו. גם אחרי שמתחשבים בגורם הזה – וכדי לחסוך בפירוט נאמר שגם כאשר מתחשבים בכל גורם אחר לפער, כמו דתיות, גיל, הכנסה, השכלה, וכן הלאה – נותר פער. הוא אמנם מצטמצם בערך בשליש, כפי שאפשר לראות בגרף, אבל נותר גדול גם אחרי כל החישובים (רגרסיות). זה אומר שאם יש גבר ואישה, ששניהם באותו גיל, אותה רמת דתיות, מצביעים לאותה מפלגה, בעלי רמת הכנסה והשכלה זהה, עדיין יישאר ביניהם פער ממוצע בקריאת המצב במלחמה.
ולא רק שנשאר פער, אלא שהפער גדל מחודש לחודש. כלומר: במרץ, בתחילת המלחמה, היה פער משמעותי בין תחושת הניצחון של גברים ונשים. באפריל, כולם הרגישו שישראל פחות מנצחת, אבל נשים הרגישו את זה יותר מהר ויותר חזק. במאי – עוד ירידה אצל כולם, ושוב, היא מהירה יותר וחזקה יותר בקרב נשים. כלומר, כל הישראלים מאמינים פחות בניצחון, גם גברים וגם נשים, והפער בין גברים לנשים נעשה עוד יותר משמעותי מכפי שהיה לכל אורך הדרך. אגב, הקבוצה שאפשר לזהות אצלה את הירידה בחדה ביותר בחודשים הללו, היא של נשים תומכות ליכוד בגילאי 25 עד 45. אצל אלה, התחושה שישראל מנצחת ירדה מ-84% במרץ ל-52% במאי.
והפער המדובר לא נשאר רק בזירה של אמון בניצחון, הוא עובר גם לתחום של תחושת הפסד. כלומר, זה לא רק שיש הבדל גדול וגדל בין גברים ונשים שמדרגים את הניצחון בדירוג הגבוה (4 או 5), אלא שישנו הבדל גדול וגדל גם בשיעור הגברים והנשים שעוברים לקצה השני של הסקלה (1 ו-2) ומבטא למעשה תחושה של הפסד במלחמה. ושוב: נפריד בין פער ״גולמי״ – מה שגברים ונשים אומרים בסקר – לבין פער ״מבוקר״ – אחרי שאנחנו מכניסים למשוואה את ההבדלים בסוג האוכלוסייה (עמדה פוליטית, דתיות, גיל, הכנסה וכולי). הפער הגולמי בין גברים לנשים שחושבים שישראל מפסידה הוא 27%. כלומר, הרבה יותר נשים חושבות שישראל מפסידה. אחרי בחינה וביקורת של כלל המשתנים, ההבדלים הפוליטיים (נשים נוטות יותר למרכז) מסבירים בערך שליש מהפער. אבל הוא נותר 19%. עדיין פער גדול מאוד.
ממה הוא נובע? את זה קשה לומר. אבל אפשר לחפש רמזים בשאלות אחרות, ואחת מאלה שמספקות תשובה היא השאלה האם הממשלה מתארת במדויק את מצב המלחמה. גברים – כמובן, בעיקר תומכי הממשלה – נוטים להאמין בשיעור גבוה יותר לסיפור שהם שומעים מהצמרת המדינית. נשים – כולל נשים מהימין, תומכות קואליציה – נוטות להאמין לסיפור הזה הרבה פחות. שימו לב: אין הבדל בין גברים ונשים ברמת האמון בדרג הצבאי. יש הבדל גדול ביניהם ברמת האמון בממשלה ובדרג הפוליטי.
בעניין החרדים… הספר החדש של שמואל רוזנר
