סדרה של סקרים חדשים מאפשרת לעיין באופן מסודר בדעת הקהל בישראל, בקרב הפלשתינים ובארה״ב. אלה סקרים של מוסדות מוכרים, של הסוקרים הטובים והמהימנים ביותר בשטח. אחד של עמדות בישראל ובשטחים – של גאלופ, אחד של עמדות האמריקאים – של פיו. ועוד סקר של יהודים בארה״ב, שנערך על ידי העיתון וושינגטון פוסט. כמה כותרות מתוך הסקרים האלה פורסמו גם בישראל. אבל נכון להביט גם בפרטיהם, ובמקביל, כדי לנסות לשרטט תמונה מלאה. היא כוללת, בין השאר, את התובנות הבאות.
ישראל הולכת רחוק מדי. מי אומר? הנשיא דונלד טראמפ אומר. האמריקאים – או שיעור הולך וגדל מהם – מסכימים איתו. ובזה צריך כמובן לדייק: האמריקאים לא נעשו אוהדי חמאס. רוב גדול מהם מתייחסים לחמאס בשלילה (84%). האמריקאים מבינים שלישראל יש סיבות טובות לפעול נגד חמאס. רוב מהם ״מודאגים״ מהעובדה שהחטופים הישראלים טרם חזרו לביתם. ומצד שני – הם חושבים שישראל מגזימה. הם מודאגים ממצב של רעב בעזה (כלומר, לא שוכנעו שאין רעב). הם מודאגים מהרג אזרחים בעזה (כלומר, לא שוכנעו שישראל זהירה כנדרש). לשליש מהם אין עמדה על האופן שבו ישראל פועלת. גם לזה צריך לשים לב. שליש מהם לא מספיק מעודכנים או מבינים כדי להביע עמדה. אבל מקרב מי שיש להם עמדה, הרוב, כשני שליש, סבורים שישראל הולכת ״רחוק מדי״. ומקרב היהודים באמריקה, 61% מניחים שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה. 39% מסכימים שישראל ביצעה מעשים שמגיעים לכדי רצח עם. מדד קול העם היהודי של JPPI, שגם הוא בוחן את עמדות היהודים בארה״ב, מצא שכמחציתם סבורים שישראל ״הולכת רחוק מדי״.
מה עובר על היהודים? את הנתונים על עמדת היהודים יש הכרח לקרוא לצד הנתונים על כלל האמריקאים. מדוע? משום שאם קוראים אותם בנפרד עלולה להירקם תמונה של קבוצה שתמיכתה בישראל נמוכה מאוד. אם רוב היהודים מניחים שישראל ביצעה פשעי מלחמה – הם כנראה לא ממש אוהדים אותה. נכון? לא נכון! שימו לב לזה. רוב גדול של היהודים (68%) סבורים כי האשם העיקרי במות אזרחים בעזה הוא חמאס. רוב גדול שלהם – 93% – מביעים דאגה מהעובדה שהחטופים לא חזרו. רוב גדול – 80% – דואגים לשלומם של חיילי צה״ל בעזה. והנה השוואה חשובה. האם ראוי שארה״ב תשלח עוד סיוע צבאי לישראל? מקרב כלל האמריקאים, יש רוב למתנגדים – 60%. מקרב היהודים האמריקאים יש רוב שתומכים – 59%. ובמלים פשוטות: ייתכן שהייתם רוצים שיהודי ארה״ב יתמכו בישראל יותר מכפי שהם תומכים בה – או יאשימו אותה בהתמשכות המלחמה פחות מכפי שהם מאשימים אותה (80% מאשימים גם אותה). אבל אל תניחו שיהודי ארה״ב לא תומכים בישראל. הם תומכים בה הרבה יותר לעומת סביבתם האמריקאית, ועוד יותר לעומת סביבתם הדמוקרטית-אמריקאית.
בואו לחשב בעצמכם את ממוצע הסקרים של המדד
מצבו של טראמפ: מה שכמה ישראלים מכנים ״לחץ על ישראל״, האמריקאים – לא כולם כמובן – מכנים ״תומך בישראל יותר מדי״. מקרב בעלי הדעה, יש רוב גדול שחושבים כך (שוב, לא מעט אמריקאים אומרים שאין להם דעה ברורה בעניין הזה). כמעט אף אחד לא חושב שטראמפ מעדיף את הפלשתינים. בטח שלא הפלשתינים עצמם, שהאמון שלהם בהנהגה האמריקאית נותר נמוך מאוד. גם רוב גדול מאוד של ישראלים לא חושבים כך. אם היו חושבים כך, לא היו מביעים אמון בטראמפ. 76% מהם מביעים אמון בטראמפ. לפני שנה, כשג׳ו ביידן היה הנשיא, כשליש מהישראלים (32%) הביעו בו אי אמון. היום, נותרו רק 19% שאין להם אמון בטראמפ (חלק ניכר מהם במגזר הערבי). ושימו לב שמקרב היהודים בארה״ב, שיש ביניהם יותר מפי שתיים דמוקרטים לעומת רפובליקנים (ושליש עצמאים), קרוב למחצית (47%) אומרים שרמת התמיכה של הממשל בישראל ״בערך נכונה״. כלומר, הרבה מאוד יהודים שלא הצביעו לטראמפ, סבורים שבעניין הישראלי הוא בסדר. זו עמדה שאולי אינה מחמאה לנשיא, אבל היא מחמאה בהחלט כאשר משווים את מצבו למצבם של אחרים. כי נכון – לא כולם מרוצים מהנהגתו של טראמפ בהקשר למלחמה. אבל בהשוואה למה שאמריקאים, ישראלים ופלשתינים חושבים על ההנהגה של בנימין נתניהו, או של מחמוד עבאס, מצבו של טראמפ מצויין.
מצבו של נתניהו: ראש ממשלת ישראל הוא מעמסה תדמיתית על גבה של ישראל. זו לא טענה, זו לא דעה, זו עובדה. יכול להיות – ואוהדיו ודאי סבורים כך – שהנהגתו חיונית לישראל מסיבות אחרות. יכול להיות שהוא היחיד שיודע לשמור על האינטרסים שלה. אבל כדמות ציבורית הוא מעמסה. דעתם של האמריקאים על ישראל טובה הרבה יותר מדעתם על נתניהו. דעתם על הישראל טובה מדעתם על ממשלת ישראל. ל-56% יש עמדה חיובית על הישראלים. ל-59% יש עמדה שלילית על הנהגת הישראלים. ושימו לב: גם ל-41% מהאמריקאים הרפובליקנים יש דעה שלילית על ההנהגה הישראלית. זה אומר שהרוב הרפובליקני הרואה בנתניהו מנהיג ראוי הוא בקושי רוב – 55%. על הדמוקרטים חבל לדבר. ובאשר ליהודים – 86% מהם סבורים שלנתניהו יש ״אחריות רבה״ להתמשכות המלחמה. זה לא מפתיע בהתחשב בכך שרוב הישראלים (ורוב קטן מהיהודים) סבורים שהמלחמה התארכה לשנתיים, בין השאר, בגלל ״אינטרס פוליטי״ של הקואליציה.
האם מדובר בקריסה? דעת הקהל האמריקאית מעניינת לבחינה מסיבות קצרות טווח וארוכות טווח. סיבות קצרות טווח קשורות למלחמה ולמדיניות האמריקאית הנוהגה כעת. כאשר אמריקאים מביעים דאגה מהתנהלות ישראל, מהאגרסיביות שלה, מסתייגים מהמשך תמיכה בה, מתנגדים לאספקת נשק – כל זה יכול להשפיע על עמדת הממשל, ויותר מזה, על עמדת הקונגרס. זה יכול להקשות על הממשל האמריקאי לספק לישראל את התמיכה הנחוצה לה. לכן, כאשר טראמפ אומר שישראל איבדה תמיכה, ושהוא, טראמפ, מתכוון להחזיר לה את התמיכה, הוא למעשה אומר לה: ״אם לכם לא תהיה תמיכה גם לי יהיה קשה יותר לתמוך בכם״. בעניין הזה הנתונים די ברורים: ישראל איבדה את התמיכה. האמריקאים סבורים שהגיעה העת להפסיק את המלחמה, ושמי שכרגע נושא בעיקר האחריות לסבל במלחמה, זו ישראל.
השאלה על הטווח הארוך כמובן חשובה יותר, וכמובן מורכבת יותר. מצד אחד – שיעור ניכר מקרב האמריקאים מוכן להאמין שישראל עושה דברים קשים מאוד. אמריקאים מוכנים להאמין שישראל מרעיבה אוכלוסייה אזרחית, הורגת בלי פרופורציה, מתנהגת בפראות. זה עשוי להעיד על סדק עמוק בזיהוי של ישראל עם כוחות חיוביים, מוסריים, דמוקרטיים, הומניים. מצד שני – עוד יש אהדה לעם בישראל, וחלק משמעותי מהביקורת מכוון להנהגת ישראל. מה שמעלה את האפשרות שישראל תוכל לחזק מחדש את תדמיתה החיובית תוך זמן קצר למדי אם תעשה דבר פשוט: תחליף את הנהגתה. ולא – זו לא המלצה להחליף את ההנהגה. יש שיקולים רבים בבחירת הנהגה, שתדמית ישראל היא רק אחד מהם. כך שכל אחד יעשה בעצמו את החשבון של ״כדאי או לא כדאי״ להחליף את ההנהגה. אבל את המציאות כדאי להכיר. היא מלמדת על כך שלפחות ככל שמדובר בתדמית, פנים חדשות יתנו לישראל הזדמנות להציג את עצמה מחדש בדמות שהאמריקאים יחבבו קצת יותר.
האזינו: מתי באמת נברא העולם
