בית המשפט העליון

האם גילינו דבר חדש? נדמה שכן. רוב (קטן) בציבור רוצה שאת הועדה ימנה בית המשפט העליון. נדמה שגילינו שחלק מהרוב ער לעובדה שיהיה קושי לעשות את הדבר הזה – הנכון וראוי – ולזכות באמון ציבורי גבוה

נאמר שישנו סקר שבו 59% ממצביעי הליכוד תמכו בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי המלחמה, וישנו סקר שבו רק 11% ממצביעי הליכוד תמכו בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי המלחמה. איזו מהתוצאות נראית לכם יותר קרובה למציאות?

סיבה אחת לתמוך, ארבע להתנגד – האם זה אומר שצריך להתנגד? התשובה היא לא בהכרח

ישראלים חושבים שהמינוי בעייתי. ישראלים מרוצים שהפרשה מאחורינו

 “אמון הציבור הוא נכס חשוב שאותו על הרשות השופטת לשמר ולטפח״. אבל ״נכס חשוב״ זה לא אומר נכס יחיד. לבית המשפט יש עוד נכסים

בעוד שהרצון בפשרה הוא כללי, פרטי הפשרה הם קונקרטיים. אפשר לרצות פשרה בלי לרצות את הפשרה הזאת. אפשר גם לרצות את הפשרה הזאת בלי לרצות פשרה

צדיקים אין כאן. גם לא תמימים. לא בצד של העירייה, גם לא בצד של העותרים

הם בוודאי חכמים מספיק להבין שמוטב היה להכריע ברוב משמעותי

כשאמיר אוחנה לבש את החליפה של האיומים

הביטו במציאות שנוצרה והבינו ששתי קבוצות בישראל רואות אותה לגמרי אחרת