יש לפחות ארבע סיבות להתנגד למינויו של דוד זיני לראש השב״כ. יש לפחות סיבה אחת לתמוך בו. ראוי שמתנגדים ותומכים לא יתעלמו מהמכלול – בעד ונגד. תמונת מציאות שטוחה לא מסייעת לניהול של דיון ענייני, או ויכוח אם צריך, שיש בו תועלת.
סיבה לתמוך במינוי: זה האיש שראש הממשלה רוצה. זה האיש שהממשלה תאשר את מינויו. זה האיש שבעיני המחליטים הכי מתאים (ואולי גם בעיניכם הוא מתאים, מה שאפשר למנות כסיבה נוספת – כפי שהעיר לי אחד הקוראים). לממשלה יש תפקיד. הוא כולל, בין השאר, מינוי אישים לתפקידי מפתח, כך שמדיניותה תיושם. הממשלה צריכה למנות אישים ראויים, ולוודא שיש להם כישורים מתאימים לבצע את תפקידם. החובה עליה, האחריות שלה, וגם הסמכות שלה. אי אפשר לנהל מדיניות אם כל מהלך של הממשלה כפוף גם להסכמת יריבי הממשלה. הם, באופן טבעי, מתנגדים כמעט לכל דבר. היא, על פי דין, צריכה בכל זאת לנהל את המדינה. מינוי של ראש שב״כ הוא חלק מניהול המדינה. על זה נאמר, ובצדק, אין אחריות בלי סמכות. אם אתם רוצים שאפשר יהיה לקבוע שהממשלה אחראית, לטוב ולרע, למה שקורה בישראל, יש לתת לממשלה את הכלים לממש את אחריותה.
סיבה להתנגד למינוי: דוד זיני לא מתאים מקצועית. אני לא קובע שהוא לא מתאים – אין לי מושג אם הוא מתאים. אני קובע שזו סיבה אפשרית להתנגד למינוי. וזו כמובן סיבה טובה, אם אינו מתאים, אבל צריך לשאול מי מוסמך לקבוע שאיננו מתאים. אפשרות אחת: הממשלה. אבל במקרה כזה היא לא תמנה אותו. אפשרות שנייה: ועדת המינויים. יש הרבה מאוד בעיות עם ועדת המינויים, שחלקן כבר התגלו בסיבובים קודמים של מינויים שחלקם לא עלו יפה. כך או כך, אם הועדה תקבע שהמינוי לא מתאים, כנראה שזיני לא ימונה. אפשרות שלישית: בית המשפט. גם הוא יכול לקבוע שזיני אינו מתאים, וגם על יכולתו זאת אפשר להעלות השגות. אבל המצב בישראל כרגע די ברור: אם בית המשפט יקבע שאינו מתאים, אי אפשר יהיה למנות אותו. צריך לקוות שאם קביעה כזאת תבוא היא תגובה במידע ובנימוק משכנע. אבל לפחות כרגע, זו הסיבה החלשה ביותר להתנגד למינוי.
סיבה להתנגד למינוי: ראש הממשלה פועל בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון. כמובן, יש שמרוצים שהוא פועל כך, כי הם לא מרוצים מהפסיקה. אבל במדינה שומרת חוק לא ראוי שראש ממשלה יפעל בניגוד להחלטות של בית המשפט. המינוי של זיני, שברור שנעשה באופן מתריס כדי להדגיש את סירובו של ראש הממשלה להכפיף את עצמו להחלטה משפטית, מעמיד גם את ראש הממשלה שמינה – וגם את ראש השב״כ העתידי שמונה – תחת עננה של חשד. אם המינוי ראוי, מדוע ראש הממשלה בחר להתריס, ולא לחכות להנחיות ברורות הנוגעות להליך המינוי, ואז לפעול כדי לממש אותו?
סיבה להתנגד למינוי: לא נערך הליך סדור של בחירה. המינוי של זיני, כפי שעולה מהדיווחים על המהלכים שקדמו לו, נעשה בחופזה. לא היו מפגשים מסודרים, לא שיחות ארוכות, לא נערכה התייעצות עם הרמטכ״ל, ולא התבקשה רשותו, כפי שראוי היה לנהוג, לפנות לזיני. כך לא בוחרים ראש לארגון חשוב. כך לא בוחרים ראש לארגון לא חשוב. רובכם הייתם מקדישים זמן ארוך יותר לבחירת המטפלת לילדיכם מכפי שראש הממשלה הקדיש לבחירת ראש השב״כ. רובכם הייתם מקדישים זמן רב יותר לבחירת שואב אבק חדש מכפי שראש הממשלה הקדיש לבחירת ראש השב״כ. האם זה אומר שזיני לא ראוי? לא – אולי בחרתם שואב אבק באקראי, ויצא שהוא שואב מצוין. אז איפה הבעיה? אנחנו שוב באותו שדה של קושי: הליך כזה מעמיד גם את ראש הממשלה שמינה – וגם את ראש השב״כ העתידי שמונה – תחת עננה של חשד. אם המינוי ראוי, מדוע ראש הממשלה בחר למהר, ולא לנהל תהליך מסודר?
סיבה להתנגד למינוי: הוא ינחית מכה נוספת על מעמדו של השב״כ. לפני חודשיים כתבנו כאן על השאלה למה האמון בצמרת השב״כ כל כך נמוך. והוא נמוך. האמון בצמרת השב״כ, כתבנו, נגזר כיום קודם כל מהעמדה הפוליטית של המדרגים. ועוד כתבנו, שאולי כדאי שצמרת השב״כ תתחלף כדי שיעלה האמון בשב״כ. ועוד כתבנו, שאם הצמרת תתחלף באישים מסוג דומה לזה של ראש השב״כ הנוכחי, יש סיכון שהאמון יישאר נמוך בקרב תומכי הקואליציה. לעומת זאת, כתבנו, אם צמרת השב״כ תתחלף באישים מסוג הפוך, יש סיכון שהאמון בשב״כ ירד בקרב תומכי האופוזיציה. זה כמובן לא טוב שהאמון בצמרת השב״כ נמוך, ומינוי של זיני יבטיח שהוא יישאר נמוך. נכון – לא בקרב אותה קבוצה, אבל זה לא משנה. מינוי של ראש שב״כ חדש, שהיה נתפס כמינוי מקצועי וממלכתי, היה מאפשר לשב״כ להתאושש מהמכה התדמיתית שספג בכשל 7 באוקטובר, ומהמכה התדמיתית שספג בגלל היחסים הלעומתיים בין ראש השב״כ לבין ראש הממשלה. אבל מינויו של זיני – גם בגלל הדרך והנסיבות, ואולי גם בגלל האדם עצמו, הרקע שלו, הרקורד שלו – לא ייתפס כמינוי מקצועי וממלכתי. הוא ייתפס כמינוי לעומתי ופוליטי.
האם צה״ל באמת צריך את החרדים? בואו לצפות בסרטון הראשון
סיבה אחת לתמוך, ארבע להתנגד – האם זה אומר שצריך להתנגד? התשובה היא לא בהכרח, כי תלוי כמה משקל נותנים לכל אחת מהסיבות. באופן כללי, אפשר לחלק את הישראלים לארבע קבוצות על פי היחס שלהם לחמש הסיבות בעד ונגד שמנינו.
יש את אלה שהסיבה הראשונה מכרעת בעיניהם, וכל הסיבות האחרות בכלל לא חודרות את שריון הכעס שלהם. הם כל כך לא מרוצים ממערכת המשפט, מהחסמים שמפריעים לראש הממשלה להשליט את רצונו, ממה שהם רואים כאליטות, או דיפ סטייט – עד שמבחינתם הסיבה האחת בעד היא סיבה בעד, וארבע הסיבות נגד הן גם סיבות בעד.
יש את אלה שרואים את כל הסיבות ויחשבו שהסיבה הראשונה – בעד – גוברת על הסיבות האחרות – נגד. הם יאמרו שאמנם ההליך היה פחות מאידיאלי, אבל שצריך לתת לממשלה למנות את ראש השב״כ הבא על פי שיקול דעתה, גם כאשר היא עושה זאת בדרך קצת מרגיזה במכוון, או בדרך עקומה במכוון.
יש את אלה שרואים את כל הסיבות, ויחשבו שארבע הסיבות נגד גוברות על הסיבה בעד. נכון, ממשלה צריכה להיות מסוגלת לתפקד, למנות, לפעול. אבל אי אפשר לקבל מהלכים כל כך עקומים ולהתעלם מהם, ואי אפשר שלא לזהות שמהלכים כל כך עקומים עשויים בהחלט להצביע על מינוי שמניעיו עקומים, ושתוצאותיו יהיו עקומות.
יש את אלה שהסיבה הראשונה בכלל לא חודרות את שריון הכעס שלהם. הם כל כך לא מרוצים מהממשלה, מהחלטותיה, מתעלוליה, מהתמרונים החשודים נגד מערכת המשפט, עד שמבחינתם הסיבה האחת בעד היא סיבה נגד. אם זה מה שהממשלה רוצה, כנראה שזה גרוע. אם זה מה שהממשלה רוצה, צריך להקשות עליה לממש את רצונה.
המלצת המערכת: נסו לחפש את מקומכם בשתי הקבוצות שבאמצע. נסו להתרחק משתי הקבוצות שבקטבים. הערכת המערכת: להמלצת המערכת לא תהיה השפעה משמעותית על עמדתכם.
שיבה באוקטובר: ספר חדש, על מה שמונע פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני
