לא נגלה לכם את שמם. גם אנחנו לא בהכרח יודעים את שמם. הם מקודדים כמשתתפים באתר המדד. משיבים לשאלונים. אנחנו יודעים עליהם כל מיני דברים שהסכימו לספר לנו. לדוגמה, בני כמה הם, או מה רמת הדתיות שלהם. אנחנו יודעים גם למי הצביעו בבחירות הקודמות, ולמי הם מתכוונים להציע הפעם. פנינו אליהם בשאלה בגלל ההצבעה שלהם. פנינו אליהם בשאלה בגלל שלא הבנו משהו וביקשנו שיסבירו. הם נתנו תשובה. לא תמיד היא פתרה את החידה. אבל היא בהחלט הבהירה לנו את מצבם. הנה תשובה שקיבלנו מאחד (או אחת) מהם:
״בכוונתי להצביע ל׳לפיד – יש עתיד׳. אם הוא לא ירוץ בבחירות אצביע לגנץ״.
מה יותר ברור מזה?
עכשיו נספר את המעשה בפירוט הנדרש. השאלון באתר המדד כולל שלוש בקשות. הראשונה – לדעת למי אתם מתכוונים להצביע. השנייה – כמה אתם בטוחים בכוונת ההצבעה שלכם. כלומר, אם כתבתם ״יש עתיד״, האם אתם בטוחים בזה במאה אחוז, תשעים, שמונים, עשרים, כמה? השלישית – אם בסוף לא תצביעו למפלגה שציינתם, למי כן תצביעו. כלומר, מהי אופציה ב שלכם. לחלק ניכר מהבוחרים יש אופציה ב, אם כי חלקם אומרים שאין להם. אופציה ראשונה ליכוד, אופציה שניה ליכוד, ואם היינו שואלים על שלישית, רביעית וחמישית היינו כנראה מקבלים את אותה תשובה. כמו החיילים בבקו״ם שמסמנים אופציה ראשונה, שניה ושלישית גולני.
מי אופציית ההצבעה השנייה שלכם? בואו וספרו לנו
חרדים ולא חרדים: נראה אתכם מפצחים את אתגר היחסים
שלוש השאלות האלה מאפשרות לנו לקבל תמונה קצת יותר מעניינת משאלת ההצבעה הפשוטה. היא מאפשרת לנו לדעת, וזו רק דוגמה אחת, לאיזו מפלגה יש בוחרים יותר נחושים ולאיזו פחות. ההנחה הבסיסית היא שבוחרים נחושים יישארו עם מפלגה, ובוחרים פחות נחושים יותר מועדים לשנות את דעתם, אולי אפילו ברגע האחרון. לשנות באיזה אופן? בשביל זה יש את השאלה השלישית. הרבה מבוחרי מרצ אומרים שהאופציה השנייה שלהם היא העבודה. זה לא במיוחד מפתיע. ובכל זאת, מעניין לדעת כמה מהם, והאם יש עוד מתחרות למרצ, והאם הבוחרים של מרצ כבר נחושים (מאה אחוז) או עדיין על הגדר (חמישים אחוז). והאם הם נחושים היום יותר מכפי שהיו קודם, או פחות.
כך או כך, הסיפור שלנו היום הוא על חמישה בוחרים ו/או בוחרות שעשו דבר שהפליא אותנו. הם סיפרו לנו, כבר די מזמן, למי הצביעו בבחירות 2021. אחר כך, לפני חודשיים בערך, אמרו למי הם מתכוונים להצביע הפעם, וגם אמרו לנו שההצבעה שלהם היא מאה אחוז. כלומר – אלה לכאורה בוחרים שכבר החליטו, ולא מתכוונים לזוז. אלא שלפני שבועיים, כששאלנו אותם שוב למי הם מתכוונים להצביע, התברר שהם בכל זאת זזו. המאה אחוז של לפני חודשיים התברר כפחות ממאה אחוז. רצינו לדעת למה. רצינו להבין מה קרה לבוחר/ת שנתנ/ה תשובה נחרצת לפני חודשיים, ונותנ/ת עכשיו תשובה אחרת. אז שלחנו להם מייל עם שאלה. ביקשנו שיסבירו.
הנה אחד מהם: ״התמונה הפוליטית והמצב הבלתי יציב הוא זה שגרם לשינוי דעתי. יש מצב שעוד אחליט לשנות שוב״. הנה, זה הסיפור כולו. המצב הפוליטי עדיין דינמי. לפני שבוע נוסף אליה גדי איזנקוט וכחול לבן שינתה את שמה. כמה ימים אחרי זה התברר שאולי סמוטריץ׳ ובן גביר נפרדים לשתי רשימות. כלומר, כרגע הם נפרדים, למרות שחלק ניכר מהפרשנים עדיין מניחים שיתאחדו מחדש. זה מסביר למה בוחרים של מאה אחוז פתאום שוב מתלבטים. הם אמרו מאה אחוז על דבר אחד, אבל פתאום יש דבר אחר. פנינו בשאלה על התזוזה ל-12 בוחרות ובוחרים שאמרו מאה אחוז ושינו את דעתם. מעניין לראות שינו ממה למה.
יש עתיד לישראל ביתנו.
יש עתיד לעבודה. שניים.
העבודה למרצ.
יש עתיד למחנה הממלכתי.
המחנה הממלכתי לעבודה.
מרצ למחנה הממלכתי.
הציונות הדתית ליהדות התורה.
הציונות הדתית לרוח הציונית. שניים.
המחנה הממלכתי לרוח הציונית.
הליכוד לרוח הציונית.
התזוזות הללו הן כמובן לא מדגם מייצג של שום דבר. באופן טבעי, ליש עתיד יש הרבה יותר בוחרים, אז יש מי שיעזוב. לא צריך לקפוץ מזה למסקנות. כפי שהראינו כבר לפני שבועיים, הבוחרים של יש עתיד דווקא מאוד נאמנים למפלגה. מעבר לזה, רוב התזוזות לא מעלות ולא מורידות. השאלה אם מישהי מצביעה ליש עתיד או לעבודה לא משנה את מצב הגושים. היא חשובה ללפיד. היא חשובה למיכאלי. היא לא כל כך חשובה להקמת הקואליציה הבאה. מה כן חשוב? מה ששמנו בסוף: ארבע תזוזות לרוח הציונית. מי שזז מהציונות הדתית לרוח הציונית לוקח בחשבון אפשרות של קואליציה שלא במסגרת גוש נתניהו. מי שזז מהמחנה הממלכתי לרוח הציונית לוקח בחשבון אפשרות לקואליציה במסגרת גוש נתניהו. הרוח הציונית היא כרגע המפלגה היחידה שנמצאת איפשהו בין הגושים. המסרים שלה אמנם קצת מבולבלים בעניין הזה – פעם הם אומרים שאולי כן ישלימו לנתניהו ל-61, פעם הם אומרים שלא ישלימו לנתניהו ל-61. הם לא סגורים על עצמם, ולכן לא סגורים גם עם גוש. מי שעוברים אליהם מן הסתם לוקחים את זה בחשבון.
כמה עוברים אליהם? התשובה היא לא הרבה. עובדה: בכל הסקרים האחרונים המפלגה מתחת לאחוז החסימה, ולא בשברי אחוזים. רוב גדול של מעברי בוחרים בשלב הזה הוא בין מפלגות בתוך אותו הגוש ולא במעבר בין-גושי. אחת מהן כתבה לנו: ״מערך, באם לא מערך כחול לבן״. הנה בוחרת שמסרבת לקבל את שינויי השמות התכופים של מפלגות. מבחינתה, מרב מיכאלי היא ראש ״המערך״. ואם לא היא, אזי המחנה הממלכתי. סליחה, כחול לבן. או איך שיקראו להם בשבוע הבא.
והנה עוד בוחר. מסכן, כשכתב לנו, סמוטריץ ובן גביר עוד היו ביחד. ״אמשיך להצביע לאותה מפלגה – ציונות דתית/עוצמה יהודית.יכולתי לשקול להצביע לליכוד אם תוצאות הפריימריז היו מספקות וזה לא המקרה״. בעוד חודש, כשנשאל שוב, נוכל להבין עם מי הוא הולך באמת, סמוטריץ׳ או בן גביר. או שבסוף החליט שאם שניים רבים השלישית לוקחת. והנה אחד אחרון, שמייצג הרבה מאוד בוחרים של הרבה מפלגות. ״אני מאז ומתמיד הצבעתי למרץ ואו לעבודה. בפעם האחרונה בגלל מירב מיכאלי הצבעתי עבודה, אני אחליט בימים האחרונים למי להצביע מביניהם״.
״אחליט בימים האחרונים…״ מה זה אומר על המפה הפוליטית? מה זה אומר על מה שרואים בסקרים? ביום חמישי שעבר ציירנו לכם את מפת השגיאות של סקרי הסיבוב הקודם כחודשיים לפני הבחירות. ראינו שבשלב הזה, הסקרים טועים בהרבה מאוד מנדטים לעומת התוצאה הסופית כשמדובר במפלגות. אבל קרובים הרבה יותר לתוצאות האמת כשמדובר בגושים. אגב – אולי שווה להבהיר כאן עוד משהו שכמה קוראים העירו עליו אחרי המאמר ההוא. הצגנו בו את התחזית ל״גוש נתניהו״ כפי שהוא היום: ליכוד, ציונות דתית, ש״ס, יהדות התורה. הקוראים אמרו – רגע, אבל בפעם הקודמת גם ימינה הייתה חלק מהגוש. למה הורדתם אותה? התשובה היא: כדי להראות את ההבדל. זו מהות ההבדל בין הבחירות ההן לבין הבחירות האלה. שמה שהיה לנתניהו בפעם הקודמת עם ימינה יש לו עכשיו בלי ימינה. כלומר, שהפעם הבוחרים עוד יותר נחושים לדייק בהצבעתם כך שלא יהיה ספק לאיזה גוש המפלגה שלהם הולכת. מן הסתם, זו אחת מהסיבות לקרטוע של איילת שקד והחברים. בבחירות האלה אין אמצע. כל בוחר/ת רוצה לדעת מה בדיוק המפלגה שהצביעו לה מתכוונת לעשות. ומסתבר שלגוש נתניהו יש בערך שישים מנדטים של נאמנים ונאמנות מהסוג הזה. בפעם הקודמת, חלקם הלכו עם ימינה, בהנחה שתלך עם הגוש. כשהתברר שזה לא המצב, הם זזו למפלגות הבטוחות יותר. וזה מה שרצינו להראות. ולכן הבטנו בגושים של שני סיבובי הבחירות דרך המשקפת של היום, לא דרך המשקפת של אז.
בחזרה למתלבטים. מה יעשו הפעם? בדקנו התפלגות של מאה מצביעי תקווה חדשה וימינה מהבחירות הקודמות, כדי לזהות לאן הם זזו. שימו לב מה מצבם: כשליש עברו למקום בטוח בגוש לא-נתניהו. המחנה הממלכתי מצטיירת כרגע כאלטרנטיבה העיקרית של בוחרי ימין רך ודתיים שרוצים מתינות ברוח – ובכן – ממלכתית. התוספת של השר מתן כהנא לרשימה מן הסתם תחזק את המגמה הזאת. כחמישית כבר נחתו באחת ממפלגות הימין האחרות. כששאלנו הציונות הדתית עוד הייתה מאוחדת, אבל צריך להניח שמי שהחליט ציונות דתית ימצא את מקומו באותו אזור חיוג גם אם הרשימה באמת תתפלג. חמישית נשארו נאמנים לבערך אותה מפלגה. הימינה הישנה בתחפושת חדשה. אבל אלה עוד לא לגמרי בטוחים, כי אם המפלגה תמשיך לדשדש רבים מהם יעזבו אותה ברגע האחרון, מחשש לבזבוז קולות. ויש עוד חמישית – של מי שלא החליטו. בואו נחבר: הקרב הוא בעיקר על ארבעים אחוז ממצביעי ימינה הישנה. אלה שבינתיים נשארו עם המפלגה הלא יציבה, ואלה שעוד לא החליטו. אם כל מי שלא החליטו יחזרו לשקד, המפלגה תתאושש ותעבור איכשהו. אם זה לא יקרה, יעזבו אותה רוב המצביעים, ויעברו, אולי ממש ״בימים האחרונים״ למקום אחר. גם לזה יש מעין תשובה: בערך חצי לציונות הדתית וחצי למחנה הממלכתי. אלה האופציות השניות העיקריות של מצביעי הרוח הציונית.
