מצד אחד, הוא עסוק בלהציל את העולם מולדימיר פוטין. מצד שני, הוא לא נעשה צעיר יותר, והבוחרים מרגישים בזה. המשבר ברוסיה מחייב את הנשיא ג׳ו ביידן להופיע יותר, להיראות יותר, להישמע נחוש ודרמטי יותר. הוא מנסה. בצד של ההופעות, זה לא במיוחד מרשים. בצד של גיבוש הקואליציה הבינלאומית נגד רוסיה, זה דווקא מרשים למדי. אפשר לקרוא לזה הצלחה. כמה זה עוזר לו בדעת הקהל האמריקאית? בינתיים, לא הרבה. מצד שני, אולי לא כל כך אכפת לו. אולי הוא כבר לא צריך את דעת הקהל. אולי הוא כבר יודע שיהיה נשיא של קדנציה אחת בלבד.
מצד אחד רוצים עולים, מצד שני, אתם לא מודאגים ממחירי הדיור? בואו ושתפו אותנו
בעצם, אתם בכלל רוצים שיבואו לישראל עוד עולים, או שצפוף מדי? ספרו לנו מה עמדתכם
יותר מהסקרים על התמיכה בנשיא ביידן, בא הסקר של העיתון וול סטריט ג׳ורנל כתזכורת מעניינת לזמניותו של הנשיא שהחל את הקדנציה שלו רק לפני שנה. כלומר, עוד שלוש שנים מובטחות, וזה לא מעט. אבל השנים בבית הלבן עוברות מהר. בנובמבר הוא צפוי לאבד את הרוב הדמוקרטי הזעום בסנאט, ואולי גם את הרוב הנינוח יותר בבית הנבחרים. אינפלציה ועליית מחירים לא תועיל לו – ואמנם, הוא יוכל להאשים את פוטין, את המלחמה, אך שנה אפשרות יותר מסבירה שעד אז המלחמה תיגמר, ולעומתה האינפלציה תישאר. לציבור יש זיכרון קצר. הוא רואה מה שלפניו. אם מחירי הדלק בתחנות יהיו גבוהים. אם מחירי החימום בסתיו יהיו גבוהים. אם מחירי הלחם, השמן, הצ׳יפס, הירקות, יהיו גבוהים, הסיפורים על אוקראינה עלולים לא להספיק.
רק 29% מהבוחרים בארה״ב מצפים שביידן ימשיך לקדנציה שנייה. קראתם טוב: 29%. מצבו של הנשיא טוב יותר בקרב דמוקרטים, אבל גם מהם, אין רוב שסבורים שיתמודד לקדנציה שניה. 41% חושבים שכן. 32% שלא. ויש 26% שלא בטוחים. בצדק הם לא בטוחים. המסר של ביידן בעניין הזה קצת מעורפל. מצד אחד הוא אומר שירוץ אם ירגיש כמו עכשיו, ויהיה בריא. מצד שני הוא לא שוכח להזכיר שהחיים הם עניין של מזל, ושלא פעם מה שקובע זה לא מה שרוצים אלא מה שהעולם מחליט בשבילך.
שימו לב: הבוחרים לא נשאלו אם ביידן צריך לרוץ. הם נשאלו אם ירוץ. יש הבדל כמובן. אם יתברר שהרבה מאוד ממצביעיו לא חושבים שהוא צריך לרוץ, זו עשויה להיות סיבה עבורו לא לרוץ, שמא יפסיד. אגב, לפי הסקר הטרי, אם ביידן יתמודד, הוא שוב במצב של כתף אל כתף מול דונלד טראמפ, בערך 45% תמיכה לכל אחד מהם. גם השאלה אם טראמפ ירוץ עודה פתוחה. אבל הוא קצת צעיר יותר, וגם נראה אנרגטי יותר. ובעוד שביידן עובד קשה טראמפ יכול לנוח, להשתזף, לשחק גולף, לטפח את בריאותו לקראת התמודדות חוזרת, אם וכאשר תבוא.
מה יקרה למפלגה הדמוקרטית אם ביידן ירוץ ואם לא ירוץ? קצת מוקדם כמובן לחזות, אבל בינתיים הסקרים אומרים בערך כך: אם ירוץ, הוא מנצח בפריימריס, אבל שיעור התמיכה בו לא גבוה, קצת יותר מעשרים אחוזים (שאר האחוזים מתחלקים כרגע בין הרבה מועמדים, אמיתיים ודמיוניים). אם לא ירוץ, ברוב הסקרים סגניתו מובילה, אבל מעמדה של קמלה האריס שברירי. כשהיא מוצבת מול מישל אובמה, לדוגמה, היא מפסידה בפער משמעותי. לעיתים היא מפגרת גם אחרי הסנטורית אליזבת וורן.
אחד הפרשנים הפוליטיים (ארון בלייק מהוושינגטון פוסט) הגדיר זאת כך: ״אין לה מונופול על המקום הראשון, אפילו לא קרוב לזה… אבל לדמוקרטים יש היסטוריה של מינוי סגני נשיאים״. זה מה שהיה ביידן, שמכהן עכשיו כנשיא, זה מה שהיה אל גור, שהיה מועמד אחרי שכיהן כסגנו של ביל קלינטון, זה מה שהיה וולטר מונדייל, המועמד של 1984, שהיה סגנו של ג׳ימי קרטר. על השאלה מי נושך בעקביה של האריס אין הסכמה. אבל יש כמה מועמדים ומועמדות בולטים יותר: בראשם, פיט בוטיג׳ג׳, שלא היה כל כך רחוק מהצלחה גם בפריימריס של שנת 2020. ויש את אליזבת וורן, שכבר הזכרנו, אם הדמוקרטים ירצו למנות אישה, אבל לא את האריס. וישנה אמי קלובושר, הסנטורית ממינסוטה, אם הדמוקרטים ירצו גם אישה, וגם דומה יחסית לביידן (יחסית שמרנית, לבנה, מתונה, לא משדרת אליטיזם). בסקרים בוחנים גם את הילרי קלינטון, אבל קצת קשה להאמין שתרצה לנסות שוב, וגם היא לא נעשית צעירה יותר (היא תהיה בבחירות בת 77). ובוחנים את הסנטור ברני סנדרס. הוא יהיה בן 83. ובוחנים את הסנטור מניו ג׳רזי קורי בוקר, שלפני כמה חודשים גייס כסף בניו המפשייר, מה שאומר שיש לו כוונות (ניו המפשייר מצביעה מוקדם בפריימריס). מושל צפון קרוליינה, ריי קופר, יכול לרוץ. מושל קליפורניה, גווין ניוסום, יכול לרוץ. מושלת מישיגן, גרטשן וויטמר, יכולה לרוץ. ראש העיר ניו אורלינס לשעבר, מיטש לנדריו, יכול בהחלט לרוץ (הוא משמש עכשיו כיועץ לביידן לענייני תשתית). ויש גם המועמדות הבאמת מהפכניות: אלכסנדריה אוקזיו קורטז הרדיקלית. סטייסי אברמס מג׳ורג׳יה שכמעט – אבל רק כמעט – הצליחה להיבחר למושלת.
ובמילים אחרות, מועמדות ומועמדים לא חסרים. אחרי קדנציה אחת בלבד של ביידן והאריס, לא כולם ירגישו מחוייבים לפנות להאריס את הדרך. ומכיוון שכך, מספר הקופצים על המועמדות יהיה כנראה גדול. בעוד פחות משנה, הם יתחילו לתמרן קצת יותר במרץ, לוטשים חצי עין לכיוונו של הנשיא כדי להבין מה בכוונתו לעשות. והוא מצידו, אם יוכל, ישמור על קלפים קרובים לחזה, כדי לא להפוך לברווז צולע מוקדם מדי. מה יסמן את האפשרות שביידן לא מתכוון לרוץ? אם הוא פשוט יעשה מה שנראה לו נכון, בלי לחשוב על פוליטיקה. המפלגה כמובן תלחץ עליו, לא לסכן את האפשרות שיהיה לו יורש דמוקרטי, אבל בסוף בסוף, אצל רוב הפוליטיקאים, השיקול האישי מנצח את השיקול המפלגתי. אם ביידן יידע שהוא הולך הביתה, יהיו לו שנתיים להתפרע, ככל שקונגרס רפובליקני יאפשר.