fbpx




22.7%27.4%16.7%24.5%

ואולי שקד פשוט לא רצתה את בנט כראש ממשלה?

צריך לפתוח בהבהרה: אין לי מידע שלפיו איילת שקד לא רצתה שנפתלי בנט יהיה ראש ממשלה. מה שיש הן רק נסיבות. בנט רוצה, לרגע נדמה יה שהוא גם יכול, ואז נטרפו הקלפים. התחיל בזה חבר כנסת אנונימי, עמיחי שיקלי, המשיכה בזה שקד. היו כנראה עוד אחד או שניים, מימינה ומתקווה חדשה, שלא היו מאפשרים לבנט את המהלך שתכנן. למה לא? אפשר להציע כמה סיבות. לחץ כבד של שליחי נתניהו. אמונה אידיאולוגית יוקדת שזה לא הדבר הנכון לעשות. חישוב פוליטי שיותר משתלם לא לתמוך מלתמוך. אולי אחד מאלה, אולי כולם יחדיו.

מה לדעתכם צריך לעשות בעזה? בואו והשיבו לסקר המדד.

מכל חברי הכנסת שאמרו לבנט לא, או התכוונו לומר לא אבל עוד לא הספיקו, שקד היא החשובה. היא הבכירה. היא האחת שבלעדיה ברור שאין מה להמשיך. היא גם האחת שיש לה מניעים מורכבים יותר. מה רוצה שקד? כבר כמה שנים שהיא ובנט משחקים בהרמוניה סבירה – מדובר בפוליטיקאים – על משבצת אחת. הוא מוביל רוב הזמן, אבל פה ושם מתברר שגם היא מובילה. בנט נכשל, שקד נשלפת לעמדה קדמית. שקד לא במיוחד מצליחה, בנט חוזר לעמדה הקדמית. הוא רואה את עצמו כראש ממשלה לעתיד. גם היא כך. כלומר, הם שותפים אבל גם מתחרים. פער הגילים קטן (ארבע שנים). זה לא ששקד יכולה לומר לעצמה שהיא הדור שאחרי בנט. זה במידה רבה או הוא או היא. כמובן – זה יכול להיות גם מישהו לגמרי אחר. גדעון סער, או ניר ברקת, או ישראל כץ, או השד יודע מי.

כך או כך, לשקד יש סיבה פוליטית לרצות לדחות את ההכרעה מי יוביל בדור שאחרי נתניהו. אם ההכרעה תבוא עכשיו, בנט מקבל את התפקיד, ויכול להיות שבזאת תמו סיכוייה. אם ההכרעה תבוא אחר כך. ובכן – הביטו בה והביטו בבנט. למי יש יותר סיכוי להיות ראש ממשלה? למי יש יותר סיכוי להיות בכנסת הבאה לאחר בחירות, אם וכאשר יתקיימו? מי נראה כמנהיג שזגזג ונכשל, ומי נראית כאשת עקרונות של הימין? על מי אפשר לומר שרצה ללכת עם השמאל, ועל מי אפשר לומר שבלמה הליכה עם השמאל?

כאמור, כל זה לא בא לומר ששקד עצרה את בנט משום שהיא רוצה לסלק אותו מהדרך. היחסים ביניהם נראים קצת מורכבים מכדי לאפשר השערה כזאת. ומצד שני, גם אם לא לזה התכוונה, ברור שבנט הפסיד, ושקד, אולי, הרוויחה. לאחר שבלמה את המהלך, אולי תוכל לחבור מחדש לבצלאל סמוטריץ׳ ולנסות לאחד את מחנה הימין האידיאולוגי תחתיה (לא בטוח שסמוטריץ׳ יחשוב שהיא צריכה להיות מספר אחת באיחוד כזה). יותר סביר: אולי תוכל לנצל את הצורך של נתניהו בתמיכה שלה במהלכיו הבאים, ולהתחבר לליכוד, להתחיל את המסע שלה – בלי ספק מפרך, מסובך – לצמרת מפלגת השלטון.

תיאורטית, יש עוד מרוויחים פוליטית מטרפוד המהלך של בנט. סער הוא עכשיו איש הימין היחיד הזמין למי שלא רוצה את נתניהו. השאלה כמה כאלה יש פתוחה. מן הסתם, לא יותר מחמישה-שישה מנדטים. חלקם הצביעו לסער, חלקם לבנט. כך או כך, המהלך ארוך הטווח של סער נראה מורכב: הוא מחכה ליום שאחרי נתניהו כדי לבוא מבחוץ בחזרה לליכוד ולנסות לנצח את מי שהיו נאמנים לנתניהו. או שכבר החל את דרכו הזהירה, המדודה לכיוון המרכז והלאה. כמו שעשתה לפניו ציפי לבני. הוא בוודאי יטען שלא, מה פתאום. הוא היה ונשאר איש ימין. גם לבני טענה כך לזמן ארוך למדי, עד שהתרגלה לאזור חיוג חדש. לפעמים המציאות יודעת על פוליטיקאים יותר ממה שהם יודעים על עצמם.

וגם לפיד מרוויח. הוא יצא מהסיבוב הזה אלגנטי יותר משאר הפוליטיקאים, נחוש יותר מהם, הוכיח שליטה במפלגתו, הוכיח שליטה בגוש שלו. מחנה השינוי התפרק בגלל חולשתו של בנט, לא בגלל חולשתו של לפיד. מחנה השינוי התפרק בגלל הקושי של אנשי הזיגזג. לפיד לא זיגזג. הוא עשה כל מהלך אפשרי כדי להגיע לתוצאה. בסבירות גבוהה, בסיבוב הבא, הוא יהיה האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. לא בנט ולא נעליים. אם יהיו בחירות ישירות – וזו המזימה הנוכחית של נתניהו, אם לא יעלה בידו לגייס שני עריקים מתקווה חדשה (יש סיכוי מסוים שיצליח) היא בחירה ישירה. האם הוא מביס את לפיד במהלך כזה? ייתכן שזה תלוי בהתייצבות של הבוחרים הערבים בקלפי. איתם – ובתמיכת כל מי שלא רוצה את נתניהו – לפיד עשוי להפתיע. הבעיה שלו תהיה שמצד אחד הוא צריך את תמיכת הערבים, ומצד שני הוא צריך להיזהר לא להגיע לבחירות עם תדמית של ״פרס יחלק את ירושלים״.

רוצים לדעת מה יקרה בבחירות ישירות? הביטו בגרף הבא. השני מיליון ומשהו שהצביעו נגד ביבי, המיליון ושמונה מאות אלף שהצביעו בעדו, הארבע מאות וחמישים אלף שקשה יותר לדעת מה הם חושבים. האם בוחרי רע״מ יטרחו להתייצב לבחירה ישירה? וכיצד יתפצלו בוחרי ימינה בבחירה ישירה? האם בוחרי ימינה ם בוחרי שקד או בוחרי בנט – זאת בעצם השאלה. עליה עשויה לקום וליפול בחירה ישירה בנתניהו.

, , , , , , ,