שווה לומר עוד כמה מילים על נשיא ארצות הברית, ג׳ו ביידן, שחגג 100 ימים עמוסים לכהונתו. 100 ימים שהפתיעו את מי שהתכונן לנשיאות מנומנמת. 100 ימים שלימדו עד כמה ביידן פועל כמי שזמנו קצר. אולי משום שהוא מתקרב לגיל שמונים. אולי משום שכבעל ניסיון הוא יודע שזמנו של כל נשיא דוחק, ושמה שלא יעשה מהר, לא יעשה בכלל. אולי משום שהוא מרגיש שמצבה של אמריקה מחייב תחושת חירום.
יודעים מי יהיה ראש הממשלה הבא? חושבים שאתם יודעים אילו מפלגות ישתתפו בקואליציה הבאה? זה לא קל, אבל נשמח לראות מה התחזית שלכם כאן. הקליקו.
כך או כך, אלה היו ימים של פעלתנות רבה והישגים לא מעטים. ברביעי בלילה, שעון ישראל, ביידן ביקש מהקונגרס עוד חקיקה ועוד כסף, כדי לממש תוכניות שהמפלגה הדמוקרטית מעוניינת בהן כבר הרבה מאוד שנים. אם לתקצר את מהותן: אלה תוכניות המעמיסות על המדינה מחויבות נוספת לאזרחיה, מרחיבות את מוטת ההתערבות של המדינה בכל תחומי החיים, מחינוך והשכלה, עד ילודה ואבטלה. לצופה הישראלי, המורגל שמדינתו לוקחת לעצמה סמכות ואחריות בכל תחומי החיים, זה נראה טבעי. במרחב האמריקאי, שבו הממשלה מוגדרת לא פעם כאוייב שיש להישמר מפניו (חפשו את הציטוט המפורסם של רונלד רייגן על עשר המילים המפחידות יותר באנגלית), מה שביידן מנסה לעשות הוא בהחלט שינוי דרמטי, אולי אפילו מהפכה.
האם השינוי טוב לאמריקה? האם הוא טוב לישראל? לפני שבועיים בערך, ביקשנו מחברי המדד להשיב על שלוש שאלות שנוגעות לביידן בפרט ולנשיאות בכלל. אתם עוד בהחלט יכולים להשיב עליהן (לחצו כאן – מאוד נשמח אם תשיבו). אבל הנה תוצאת ביניים מעניינת אחת. ישראלים הסבורים שביידן איננו נשיא טוב לאמריקה, כבר מיצו את החשיבה על כמה הוא טוב לישראל. הוא לא טוב להם, וגם לא טוב לנו. למעשה, כפי שאפשר לראות בטבלה, שלושה מכל ארבעה ישראלים הסבורים שביידן הוא נשיא ״בכלל לא טוב״ לאמריקה, סבורים שהוא גם ״בכלל לא טוב״ לישראל. מאלה הסבורים שביידן ״לא כל כך טוב״ לאמריקה, יותר משמונה מכל עשרה סבורים שלא יהיה טוב (״לא כל כך״ או ״בכלל לא״) גם לישראל.
אבל התמונה משתנה כאשר מביטים בישראלים שהשתכנעו (ולא משנה מאיזו סיבה) שביידן דווקא טוב לאמריקה. הישראלים האלה לא נוטים לעשות את ההיקש ׳אם הוא טוב להם הוא טוב גם לנו׳. הם מפרידים. זה שהוא טוב להם – החלטנו. ומה איתנו? יש שתי אפשרויות בולטות. האחת, שהוא יהיה טוב גם לנו, אבל לא ״מאוד טוב״. הוא יהיה ״די טוב״. כלומר, רמת הוודאות שמה שטוב להם יהיה טוב באותה מידה גם לנו יורדת. האפשרות השנייה היא – ובכן – אנחנו לא יודעים מהי. ארבעה מכל שרה משיבים הסבורים שביידן יהיה טוב לאמריקה, מרגישים שעדיין מוקדם מדי לומר אם הוא יהיה טוב גם לישראל.
מה זה אומר? קודם כל זה אומר שקל יותר להחליט אם הוא טוב לאמריקה. גם משום שהוא נשיא אמריקאי, ולא מנהיג ישראל. גם משום שמאה הימים הראשונים שלו התאפיינו בעיקר בפעילות בנושאי פנים. ביידן מקדם חיסונים, ביידן יוזם תשתיות, ביידן מקדם חקיקה. כן – הוא גם פתח בסיבובי שיחות עם איראן, וגם התקוטט קצת עם ולדימיר פוטין, ובנאומו לרגל מאה הימים דיבר לא מעט על סין. אבל בינתיים הוא בפירוש נשיא של פנים הרבה יותר מאשר נשיא של חוץ. לכן פשוט יותר לשפוט את מעשיו בזירה ״שלהם״.
ועוד: ביידן בא אחרי דונלד טראמפ, שהיה נשיא קצת מורכב בהקשרים האלה. בעיקר משום שיש לא מעט ישראלים (ואפילו כמה אמריקאים) שחשו שהוא נשיא רע מאוד לאמריקה, מסית ומדיח, פרוע ומקטב, חובבני וחסר אחריות – ובכל זאת נשיא טוב לישראל. מי שזיהה את איראן כיריב מר ומסוכן. מי שהכיר בריבונות ישראל בירושלים וברמת הגולן. מי שלא נדנד לישראל לעשות ויתורים מפליגים בשום זירה. מי שקידם את הסכמי אברהם החשובים. כלומר, כאשר מביטים על ביידן למול קודמו, קל מאוד לומר שהוא טוב – יחסית – לאמריקה. קשה הרבה יותר לטעון שהוא טוב – יחסית – לישראל. לא שאי אפשר לעשות את זה. אני מכיר לא מעט אמריקאים שיודעים להסביר למה טראמפ היה נשיא טוב גם לאמריקה. אני מכיר כמה וכמה ישראלים שיודעים להסביר למה טראמפ, הידיד הגדול, היה בעצם לא טו לישראל. אבל בסך הכל, נדמה ששוב יש קל ופשוט (לראות את טראמפ כידיד יותר מביידן) ויש מורכב ופחות שגרתי (להסביר למה מה שנראה כטוב הוא הרע ומה שנראה כפחות טוב הוא היותר טוב).
שורה תחתונה: הרבה מאוד ישראלים עוד לא גיבשו דעה על ביידן. אם וכאשר יחתום על הסכם עם איראן, ובמיוחד אם זה יהיה הסכם שישראל תתנגד לו (לא רק נתניהו – גם ישראלים בכירים וחשובים אחרים), אפשר יהיה לראות דעה הולכת ומתגבשת. אם וכאשר יתברר שאינו תומך בישראל מול בית הדין בהאג (פחות סביר), או שהוא לוחץ עליה בעניין הבחירות הפלשתיניות (יותר סביר), אפשר יהיה להתחיל לזהות תהליכים. בינתיים, ביידן אדיש וישראל, וישראל די אדישה לביידן. הוא לא מעורר חמת זעם, כמו ברק אובמה. הוא לא מוציא אוהדים במחולות, כמו דונלד טראמפ. אולי זה המצב הנכון. קצת שגרה שקטה. נשיא ארצות הברית הוא נשיא של מדינה אחרת. הציפיות שלנו צריכות להיות בהתאם.
והנה גם כמה דקות של שיחה על המקצוענות של ביידן. לטעמי, זה ההבדל העיקרי בינו לבין כל קודמיו מאז ג׳ורג׳ בוש האבא. הוא מכיר את וושינגטון, ולא צריך לעשות טעויות של חובבנים כדי ללמוד את המקצוע. הוא יודע את המקצוע, וגם את זה צריך לכבד: פוליטיקה היא מקצוע, ויש יתרונות לבחירה מקצוענים (עם כל ההתלהבות מפנים חדשות ומצעירים תוססים).
הלילה בקונגרס יישא הנשיא ביידן את נאום 100 הימים הראשונים.
"סליפי ג'ו", המבוגר שנראה עייף, התברר כנשיא פעלתן שמקדם מדיניות פנים מרחיקת לכת. איזה מן נשיא הוא צפוי להיות והאם יצליח להעביר פוליטית את תכניותיו? שיחה עם @rosnersdomain
ב #העולםהיום pic.twitter.com/LIz6PDlALD— Moav Vardi (@MoavVardi) April 28, 2021
