אפשר להתחיל בחדשות הרעות, ואז להגביר: החברה הישראלית חושבת שהיא מפוצלת. האם היא באמת מפוצלת? תכף נדבר על זה, אבל קודם נתחיל בעובדה שאי אפשר להכחיש: היא חושבת שהיא מפוצלת. ״היא״ – כלומר ״החברה״, שהיא כמובן אוסף של פרטים. הישראלים חושבים שהחברה שהם שותפים לה מפוצלת. ואם נדייק: רובם חושבים שהיא ״מפוצלת מאוד״. אנחנו מציעים להם ארבע אפשרויות, מ״מפוצלת מאוד״ עד ״מאוחדת מאוד״. הבחירה ב״מאוחדת מאוד״ זניחה עד בלתי קיימת. הבחירה ב״קצת מאוחדת״ היא פחות מעשרה אחוזים. התוצאה היא סוג של קונצנזוס, אבל לא לגמרי אחיד ברמתו. המחוג של שעון הלכידות החדש של המדד (שעון קבוע, שמתעדכן אוטומטית ככל שנכנסות תשובות חדשות של גולשים) עומד על ה״קצת מפוצלת״ לכיוון ה״מאוד מפוצלת״. כולם כמובן מוזמנים לבוא ולהביע את עמדתם, הדומה או השונה (לחצו כאן).
אז מה אתם אומרים, ישראל יותר מפוצלת או יותר מאוחדת? בואו לומר מה דעתכם
מבן גוריון עד בנט, מי היה ראש הממשלה הכי טוב בישראל, ומי היה הכי גרוע?
למה שעון לכידות? כדי לעקוב אחר מגמה חשובה. קיטוב ולכידות, פיצול ותחושת שותפות, כל אלה רכיבים שמשפיעים באופן עמוק על התנהלות החברה הישראלית (וגם כל חברה אחרת). כאשר בני אדם מרגישים מנוכרים אלה לאלה, כאשר אין להם אמון אלה באלה, כאשר הם מרגישים שאין להם מטרות משותפות שהם חותרים אליהן, קשה להם להסכים. ברור שבתנאים של מערכות בחירות חוזרות, שבהן הטון הקבוע הוא של מי לא יושב עם מי, מי מחרימה את מי, מי מסרב לשותפות עם מי, תחושת הפיצול מעמיקה. זה ניכר בכלל הישראלים, אבל ניכר יותר במגזרים מסויימים מאשר באחרים.
עד כמה אנחנו מרגישים פיצול? התשובה היא מאוד. בימין, המחנה הגדול בישראל, כמחצית מהמשיבים (הנתונים כאן מבוססים על תשובות של 1300 שאלונים) אומרים שישראל ״מפוצלת מאוד״. עוד כשליש אומרים ״קצת מפוצלת״. וככל שזזים שמאלה במרחב הפוליטי, לכיוון ימין-מרכז, מרכז, שמאל-מרכז ושמאל, כך עולה שיעורם של מי שמזהים פיצול עמוק ויורד שיעורם של מי שמזהים פיצול קל או אחדות. למעשה, משמאל למרכז אין בכלל משיבים ומשיבות שסבורים שישראל ״מאוד מאוחדת״. ורק אחוז זעיר שסבורים שישראל ״קצת מאוחדת״. וצריך לומר, גם בימין הצירוף של ״מאוד מאוחדת״ ו״קצת מאוחדת״ משיג מעט תמיכה – פחות מחמישית. לדוגמה, מבוחרי הליכוד שהשיבו רק 11% אמרו מאוחדת (קצת או מאוד). מבוחרי ש״ס, רק 6%. החריגה היא ״הציונות הדתית״. מקרב בוחריה, כרבע אומרים שישראל מאוחדת. זו המפלגה היחידה שהקבוצה העיקרית מקרב בוחריה אומרת ״קצת מפוצלת״ ולא ״מאוד מפוצלת״.
האם תחושת פיצול מקבילה לפיצול? לא בהכרח. יכול להיות שאנחנו מרגישים פיצול עמוק, אבל שברגע מבחן יתברר לנו שטעינו. שאיום חיצוני מעביר אותנו במהירות מפיצול שטחי לאחדות עמוקה. יכול להיות – אבל לא בטוח. לפעמים הציבור צודק בהרגשתו שהפיצול משמעותי. ולפעמים עצם התחושה שיש פיצול מזינה תהליך שסופו עוד יותר פיצול. ככל שאנחנו מרגישים פחות מאוחדים, כך אנחנו נצמדים ל״מחנה״ שלנו, וכך אנחנו עוד יותר מחדדים את תחושת הפיצול. גם על השאלה מדוע יש תחושת פיצול אין תשובה חד משמעית, אם כי, הפערים בין ימין ובין שמאל מאפשרים לנסות כל מיני תיאוריות. אולי השמאל, הקטן יותר, רגיש יותר לתחושה שהרוב (הימין) רודף אותו. אולי זה הכל בגלל הבחירות, וכרגע הסקרים מלמדים שהמרכז-שמאל יתקשה לנצח, ולכן תחושת הפיצול (שמבטאת סוג של מרירות חברתית) חזקה יותר. אולי בימין קונים את השטיק של כמה מהמנהיגים, ש״העם עם נתניהו״, ויש רק קומץ של דווקאים שמפריעים ״לעם״ המאוחד יחסית לממש את אחדותו. או שאולי הימין לא סופר את הערבים בשאלת האחדות, ולכן נראה לו שיש יותר אחדות (כי היהודית יחסית מאוחדים), ולעומת זאת בשמאל נלקחים בחשבון גם רגשות הערבים, שיש להם פחות תחושת אחדות.
כך או כך או כך, זו מגמה שמעניין, ואולי אפילו חשוב לעקוב אחריה. חשוב לראות האם בתום מערכת בחירות, אם תהיה הכרעה, המתח קצת יותר – או עולה. חשוב לראות, על פני חודשים ושנים, מה משפיע לכיוון חיובי או שלילי על תחושות הפיצול והאחדות. כאמור, אנחנו מציגים שעון לכידות קבוע באתר המדד, וגם מזמינים את כולם לתרום לו את עמדתם. מעת לעת נציג כאן נתונים מפולחים מתוכו, כדי ללמוד לא רק על הציון הכללי של רמת הלכידות, אלא גם על מה שמסתתר מאחוריו.
