דמיינו מאה בוחרים של מפלגה. כל מפלגה. נגיד – מפלגת העבודה, שחוגגת היום את הדמוקרטיה הפנימית שלה בפריימריז, או הליכוד, שחוגגת את הדמוקרטיה הפנימית שלה מחר. דמיינו מאה בוחרים שהצביעו לעבודה לפני שנה ומשהו, בבחירות 2021, ודמיינו מאה בוחרים שהצביעו לליכוד לפני שנה ומשהו, באותה מערכת בחירות. איפה הם היום? למי הם מתכוונים להצביע היום?
בואו לחזות את תוצאות בחירות במשחק של המדד וכאן חדשות
מה יותר חשוב, אתגרים חברתיים או אתגרים בטחוניים? בואו לדרג
הנה סוג של תשובה, באדיבותו של אשף המדד, נוח סלפקוב. היא מבוססת על תשובות של בערך 1500 בוחרים בסך הכל, למפלגות שונות, שהשיבו לשאלון של אתר המדד (גם אתן ואתם מוזמנים להשיב עליו). בצד שמאל של התרשים אתם רואים את כל המפלגות בגודל זהה, כי הן מחושבות על פי מספר זהה של מאה בוחרים לכל אחת (למרות שבבחירות עצמן היו כמובן הבדלים גדולים ביניהן. המטרה כאן היא לבדוק תנועה של בוחרים, לא לברר מספרי מנדטים). בצד ימין אתם רואים היכן מאה המצביעים האלה נמצאים היום, למי היו מצביעים אם הבחירות היו היום, ואם לדייק, אז בשבוע שעבר. הדיוק חשוב, בגלל המבצע בעזה. אם אתם מניחים שהמבצע בעזה העביר הרבה בוחרים למפלגות אחרות, כפי שכמה מכותרות הסקרים של אתמול בישרו, אז קחו את הנתון הזה בחשבון (אנחנו בהמדד לא חושבים שחלו תזוזות כל כך גדולות בעקבות המבצע, אבל זה נושא לזמן אחר. אולי בהמשך השבוע).
מה רואים בתרשים כמו זה שאנחנו מציגים כאן? הוא נועד להתרשמות כללית, לא לבדיקה פרטנית. הוא מאפשר לראות מהיכן להיכן זורמים מצביעים. קחו לדוגמה את תקווה חדשה, מפלגה שרצה לבד ב-2021 ועכשיו היא חלק מהמיזם של כחול לבן. לאן הלכו המצביעים של תקווה חדשה. אפשר לראות את הקווים מתפצלים לעבר כחול לבן, מה שהגיוני, אבל גם לעבר יש עתיד, וגם לכיוון ״לא החלטתי״.
או קחו את יש עתיד. אתם רואים שהבוחרים שלה מאוד נאמנים לה. כמעט אף אחד מהם לא עובר למקום אחר. ומצד שני, יש עתיד קולטת בוחרים ממפלגות אחרות. הקו הכחול כהה של העבודה מוביל אליה (בעבודה מקווים שאחרי הפריימריס הם יחזירו חלק מהבוחרות הביתה). הקו הבורדו של ישראל ביתנו מוביל אליה. הקו הסגול של כחול לבן מוביל אליה (בני גנץ מקווה שתהיה תנועה לעברו בשבוע האחרון, כמו בבחירות הקודמות, בהנחה שהוא מחזיק את המפתח להקמת ממשלת מרכז-שמאל). בעצם, אפשר לראות שיותר סגולים של כחול לבן עברו ליש עתיד ממה שתכלתים של יש עתיד עברו לכחול לבן.
העיקרון ברור? אם כך, נביט קצת יותר מקרוב על שתי מפלגות. שתיים שהבוחרים שלהם עמדו מול דילמה משום שהן פשוט התפרקו. אחת הזכרנו: תקווה חדשה. תאמרו: היא לא התפרקה, רק חברה לכחול לבן? לא נכון. הרשימה שרצה לפני שנה כללה גם את יועז הנדל וצבי האוזר, שעכשיו ברוח הציונית, יחד עם איילת שקד מימינה. הנה, זו המפלגה השנייה שהתפרקה – ימינה. הבעלבית עזב את הבית והלך לנוח. שקד מקוששת מצטרפים חדשים מפה ומשם למיזם החדש. שתי מפלגות קצת דומות – ימין ממלכתי – אחת חברה למפלגת מרכז, השנייה מתארגנת מחדש כמפלגת ימין ממלכתי שהיעד שלה לא לגמרי ברור. כנראה קואליציה, עם מי שלא יהיה (כמובן, המועמדים רוצים ״אחדות״, כולנו רוצים אחדות, השאלה היא מה יקרה אם יתברר שאין אפשרות לאחדות).
ניקינו מהגרף את כל המפלגות חוץ משתי אלה, כדי שאפשר יהיה לבחון אותן קצת יותר מקרוב. לאן הולכים הבוחרים שלהן מלפני שנה וחצי? שימו לב לקווים היותר עבים, הדקיקים מבטאים אחוז קטן ואפילו קטן מאוד, אולי טעות דגימה, או מישהו שהתבדח. הקווים היותר עבים נותנים מושג די ברור על המגמה. מקרב בוחרי ימינה יש לא מעטים שעברו לרוח הציונית. הם חונים שם בינתיים, מן הסתם עד שיתברר אם למפלגה יש סיכוי להיכנס לכנסת. אחרים עזבו את ימינה בחזרה למפלגות הימין – הליכוד, הציונות הדתית, יש גם שטפטפו לכחול לבן, ויש שעוד לא החליטו. אולי יצטרפו לחברים ברוח הציונית (אם יתברר שלמפלגה יש חיים). אולי יצטרפו לחברים במקומות אחרים.
המצביעים של תקווה חדשה שונים. אמרנו מפלגות קצת דומות? הגרף מלמד עד כמה קהל הבוחרים שפנו אליו הוא קהל בוחרים אחר. בוחרי ימינה היו בוחרי ימין – רובם נשארים בימין. רובם חוברים לגוש נתניהו, או הולכים עם שקד, הנדל והאוזר לאן שזה לא יהיה. בוחרי תקווה חדשה היו בוחרי מרכז, או שנעשו בוחרי מרכז בשנה האחרונה, בגלל הדינמיקה של הממשלה המכהנת. הם עברו בעיקר לכחול לבן, כמו מנהיגי המפלגה שלהם, סער ואלקין ושאשא ביטון, או שעברו ליש עתיד. מעטים יחסית חברו לרוח הציונית, ויש מהם גם שלא החליטו, כמו שסביר שיקרה.