fbpx

מה ההבדל בין ״ימין״ ל״שמאל״? גם על זה יש מחלוקת

 

ישראלי אומר על עצמו שהוא ״בימין״. אחר אומר שהוא ״בשמאל״. אחרת אומרת ״אני במרכז״. למה הם מתכוונים? אנחנו יודעים כמובן שמי שמגדירים את עצמם ״ימין״ לא יצביעו בדרך כלל למרצ. אנחנו מניחים שמי שמגדירים את עצמם ״מרכז-שמאל״ לא יצביעו לעוצמה יהודית. אבל ההשתייכות למחנה אידיאולוגי – ימין, מרכז, שמאל, ימין מתון, שמאל-מרכז, ימין עמוק, שמאל מתון, כל הגדרה לחוד וכולן ביחד – מסמנת משהו מעבר לכוונות הצבעה. היא מחלקת את החברה לקבוצות שיש להם לכאורה מכנים משותפים. לפחות תיאורטית, אלה מכנים משותפים אידיאולוגית. אבל גם כשמדובר על אידיאולוגיה צריך לשאול אידיאולוגיה באיזה הקשר. ימין זה ״ימין כלכלי״, או שימין זה ״ימין בטחוני״. שמאל זה קשור למעמד בית המשפט או לחזון שתי המדינות לשני עמים.

נציג תשובה מעניינת, יחסית מחודשת. נציג אותה בהתבסס על שני סקרים מהחודשים האחרונים. את הסקר הראשון ערכנו (באמצעות המדד) כרקע לספרו של מיכה גודמן, היום השמיני. את השני ערכנו בתחילת החודש במסגרת מדד החברה הישראלית החודשי של המכון למדיניות העם היהודי. השאלה אותה שאלה. חזרנו עליה פעם שנייה כדי לוודא שהראשונה לא הייתה אירוע חד פעמי. לוודא שבאמת מצאנו משהו מעניין – בעינינו. והתשובה היא שמצאנו. התשובה היא שמעניין – בעינינו.

שאלנו כך: כשאת/ה מחליט/ה אם את/ה במחנה ״הימין״, ״המרכז״ או ״השמאל״, מה מהאפשרויות הבאות הוא השיקול המרכזי שלך בהחלטה הזאת? שאלה לא פשוטה. הצענו חמש תשובות אפשריות, וכמובן שאם היינו מציעים אפשרויות אחרות, כנראה שהיו מתקבלות תשובות אחרות. אבל זה מה שהצענו כאפשרות: זה המחנה שאני מסכים אתו בנושא הישראלי-פלשתיני; זה המחנה שאני מסכים אתו בנושאי כלכלה וחברה; זה המחנה שהחזון התרבותי שלו לישראל יותר דומה לשלי; זה המחנה שהחזון הדתי שלו לישראל יותר דומה לשלי; זה המחנה שלי תמיד ואני לא עוזב אותו; אף אחד מאלה.

לא רבים השיבו ״אף אחד מאלה״. כלומר, רוב גדול של המשיבים, בשני הסקרים שבהם נבחנה השאלה הזאת, הרגישו שאחת מהאופציות מתאימה להם. זה הדבר שמאפשר להם להגדיר את השתייכותם המחנאית. ומהו הדבר? גודמן, בספרו, כותב כך: ״די ברור, שעוד לא קם נושא שירש את הדומיננטיות של הסכסוך. כלומר, גם אחרי שמרכז הכובד של המחלוקת על עתיד השטחים נדדלעתיד, אף מחלוקת משמעותית אחרת לא הצליחה להחליף אותה ולהיכנס לנעליים הגדולות שלה״. כשהוא כותב ״הדומיננטיות של הסכסוך״ הוא מתכוון כמובן ל״סכסוך הישראלי-פלשתיני״. והוא צודק: זה אכן הנושא שמקבל את הניקוד הגבוה יחסית בסקרים. כשליש מהיהודים בישראל אומרים שזהותם המחנאית נקבעת על פי עמדתם ביחס ל״סכסוך״. האם עמדתם בעניין זה באמת שונה מזו של ישראלים במחנות אחרים? זו כבר שאלה אחרת (גודמן חושב שבמידה רבה התשובה היא לא). מה שחשוב לעניינו הוא התודעה של ישראלים. כשהם אומרים ״אני בימין-מרכז״ (לדוגמה) הם מתכוונים לעמדות שלהם בנושא הספציפי הזה. בגלל העמדות שלהם ביחס לסכסוך הם מציבים את עצמם במקום שהם מציבים את עצמם.

אז זו הקבוצה הגדולה ביותר – קבוצת הסכסוך. אבל היא מונה שליש, לא רוב. ומה שמעניין יותר, היא קבוצה מזוהה פוליטית. למה הכוונה? הביטו בגרף: בימין ובימין-מרכז יש דומיננטיות של הנושא הישראלי-פלשתיני. יותר מארבעים אחוז מכלל הימין מגדירים את עצמם לפי עמדתם ביחס לסכסוך. אבל זה לא המצב בקבוצות אחרות. במרכז, כבר ניכר שוויון בין שני נושאים – הסכסוך, ולצידו ״המחנה שהחזון התרבותי שלו לישראל יותר דומה לשלי״. במרכז שמאל ובשמאל המשוואה מתהפכת: הסכסוך מאבד גובה כמגדיר זהות, ״החזון התרבותי״ הוא הנושא הדומיננטי.

זה הבדל מרתק. החלוקה המחנאית נתפסת בעיני מחנה אחד (כלל הימין) בעיקר כביטוי של עמדה מדינית, ובעיני מחנה שני (כלל השמאל) בעיקר כביטוי של דמיון תרבותי. כמו שכבר אמרנו, שאלת הבחירה במאפיינים שונים תלויה במידה רבה באפשרויות המוצעות לנשאלים, וייתכן שלא מדובר כאן בשינוי חברתי אלא בשינוי שמקורו בהחלטה שלנו להציע את הקטגוריה ״חזון תרבותי״ כאפשרות. אבל בכל מקרה, מדובר בממצא מעניין, שעשוי להעיד על פרשנות שונה במקצת של קבוצות שונות בחברה לסיבה שבעטיה ישראלים בוחרים את המחנה שאליו הם משתייכים.

איך נסביר את הפער הזה? הנה אפשרות אחת: המרכז והמרכז-שמאל כבר מזמן אימץ חלק ניכר מעמדות הימין ביחס לסכסוך (כמו התנגדות להקמת מדינה פלשתינית, לפחות בטווח הנראה לעין). לכן, ישראלים של מרכז ומרכז-שמאל לא יכולים להגדיר את עצמם בהתייחס לסכסוך. הם מוכרחים למצוא משהו אחר. הם אלה שעברו שינוי אידאולוגי, ולכן הם אלה שמחליפים את עילת ההגדרה. הנה עוד אפשרות: הרפורמה המשפטית והשיח הציבורי סביבה, והמאפיינים המאוד חדים של הקואליציה הנוכחית (דתית, שמרנית, מזרחית) הביאו להדגשה של ״הבדלי תרבות״ שמאפילים על הבדלים קטנים יותר הנוגעים לסכסוך. יש כמובן גם ויכוח נמשך בקשר לזירה הפלשתינית. בימין תמצאו לא מעט תומכים בהחזרת ישובים לגוש קטיף, במרכז-שמאל לא תמצאו כאלה. אבל מול ההבדלים הללו, שנוגעים או לתוכניות לא מעשיות (אף אחד לא חוזר לגוש קטיף) או לחזונות ארוכי טווח (מה יקרה עם הפלשתינים בעתיד), ההבדלים הנוגעים ל״תרבות״ נראים דחופים יותר, מציקים יותר.

ל״הסכמה בנושא הישראלי פלשתיני״, יש הקשר של דעות בנושא מדיני. משהו שאפשר להתווכח עליו, להסכים או לא להסכים, להתפשר, לחפש לו פתרונות מעשיים. ״חזון תרבותי דומה״ הוא דבר מעורפל יותר, ועמוק יותר. ״אני דומה לך תרבותית״ או ״אני שונה ממך תרבותית״ זה לא בדיוק נושא לליבון ולוויכוח. זה מצב. הוא נוגע לליבת הזהות של בני אדם. הוא הרבה יותר כוללני ומקיף. ישראלי יכול לחלוק על ישראלי אחר בנושא הישראלי-פלשתיני ולהסכים איתו ביחס למדיניות כלכלית, או בשאלות של דת ומדינה. ישראלי עם ״חזון תרבותי״ אחר הוא ישראלי שיש מחלוקת אתו לכל אורך הגזרה. מחלוקת על ״התרבות״, של מדינת ישראל, של החברה הישראלית.

ובמילים אחרות: לא צריך להקל ראש בהסטה ממחלוקת על ״הסכסוך״ למחלוקת על ״חזון תרבותי״ בקרב מחנה ישראלי לא מבוטל. זו הסטה שעשויה להעיד על קושי גובר להסתדר, על קושי גובר להגיע להסכמות, על קושי לחבב ולהתלכד.

 

, , , , , , , , ,



12/07/2024חמש סיבות לאופטימיות, אפילו בעיצומה של התקופה החשוכה הזאת שאול אמסטרדמסקי, כלכליסט
ישראלים רבים בדרך החוצה מכאן ג׳וש בריינר, הארץ
תחקיר בארי: תמונה מבהילה של קריסת מערכות עפר שלח, Ynet
הגאומטריה של ״מרחב הריח״ ג׳ייסון קסטרו, אלכסון
על חשיבה מחוץ לקופסה מיכאל אברהם, שו״ת ומאמרים
בטח שאפשר להרוג רעיון, גם את זה של חמאס אבי גרפינקל, הארץ
משרד התרבות נגד עם הספר רותם ידלין, ישראל היום
ההסכמות והפערים בדרך לעסקה עם חמאס אבי יששכרוף, Ynet
על משטר, אמריקה וחרדים. שאלות לקיפוד והשועל שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
סקר המנדטים של i24NEWS נדב אלימלך, i24








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-07-09)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 22 22.2
הליכוד 32 21 21.9
יש עתיד 24 15 14
ישראל ביתנו 6 14 12.9
ש״ס 11 11 9.9
עוצמה יהודית 6 10 9.3
מפלגת הדמוקרטים (עבודה-מרצ) 4 8 8.3
יהדות התורה 7 8 7.6
רע״מ 5 6 5.1
חדש תע״ל 5 5 4.6
הציונות הדתית 8 0 4
בל״ד 0 0 0
תקווה חדשה 4 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר