מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא לא בדיוק חומר קריאה סוחף. מעט מלל, הרבה גרפים ומספרים. ובכל זאת, יש בו לא מעט מידע, חלקו מפתיע. קראנו אותו, כדי שאתם לא תצטרכו, וגם הארכנו בכתיבה עליו (שמואל רוזנר, במעריב).
הנה כמה פסקאות, וגם גרפים.
מה קרה ב־20 שנה? כמעט רק טוב. מכלל המדדים שהוחלט עליהם לפני שנים, רובם משנת 2002, ארבעה נצבעו באדום – מגמה שלילית, 48 בירוק – מגמה חיובית. בישראל של היום יש פחות נפגעים מעבירות אלימות. פחות תמותת תינוקות. פחות עודף משקל של ילדים בכיתות א’. כן – פחות. גם אני הופתעתי. פחות עישון, זו לא הפתעה. פחות תחושת דיכאון, זה בטח קצת השתנה בתקופת הקורונה, אבל המגמה הרב־שנתית חיובית. יותר שביעות רצון מהדירה. יותר בעלי השכלה על־תיכונית. הבנתם את הפרינציפ.
היכן נרשמה מגמה שלילית? בחוב משקי הבית כאחוז מהתמ”ג. וגם: בשביעות רצון מהתחבורה הציבורית. לתשומת לב שר התחבורה הנצחי, שהוא היום שר אוצר. המגמה בתקופתו, בהקשר הזה, לא הייתה חיובית. מצד שני, אולי בזכות הצפיפות באוטובוסים, או ההמתנה המשותפת בגשם, ישראלים חשים פחות בדידות. כן, גם כאן מגמה חיובית. גם כאן הקורונה בוודאי תקלקל לשנה, אבל יש לקוות שאחריה תחזור המגמה ותתיישר.