עוד לא הספקנו להירגע, או לסיים, את פרשת הרפורמה המשפטית, וכבר אנו בעיצומה של פרשת הורדת גיל הפטור מגיוס לחרדים. זו פרשה חשובה. כמעט כמו הרפורמה המשפטית. פרשה שתקרין על עתידה של ישראל, הקרוב והרחוק, על פניו של צה״ל, על גודל התקציב, על מצב הבטחון. זו פרשה שנולדה מייאוש. בדיוק כך – ייאוש. תשאלו: ייאוש ממה? התשובה פשוטה: ייאוש מהאפשרות שיהיה שוויון. ייאוש מהאפשרות שהמדינה תשנס מותניים כדי לרסן את הדהירה לריסוק מודל צבא העם.
מה דעתכם, המצב הכלכלי ישתפר או ידרדר? בואו להשיב לשאלון המדד
זה הולך בערך כך: החרדים מסרבים להתגייס. הם ארגנו לעצמם פטור מגיוס (ותודה לדוד בן גוריון, ובעיקר למנחם בגין). הפטור מאלץ אותם להישאר בישיבות עד גיל מאוחר (כי אחרת הם מאבדים אותו). משום כך, הם גם לא יוצאים לעבודה.
רוב הציבור היהודי בישראל סבור שיש לגייס את החרדים. אבל רוב הציבור בישראל סבור שזה לא יקרה. כלומר, מיואש מהאפשרות שזה יקרה (הבטחנו ייאוש). משום כך, רוב הציבור תומך בפתרון היחיד שמוצע לו: נשחרר אותם מוקדם יותר כדי שלפחות ייצאו לעבוד.
האם זה צודק? ברור שלא. חוץ מהחרדים עצמם, ומשיעור מסוים (לא מבוטל) של דתיים, אף אחד לא חושב שזה צודק. אבל – יאמרו לכם, זה מה שחכם. לא צודק, אבל חכם. זה המעשה הפרגמטי. החרדים לא תורמים מספיק לביטחון, החרדים לא תורמים מספיק לכלכלה, נוותר על האחד כדי להרוויח את השני. למעשה, זו מסקנה שהגיעו אליה לא רק תומכי הקואליציה הנוכחית, אלא גם מנהיגים כמו בני גנץ (לפני ששינה את דעתו) ונפתלי בנט.
בדרך להורדת גיל הפטור, כלומר, מצב שיאפשר שחרור של אברכים מהישיבה בגיל מוקדם יותר, מוכרים לציבור שלוש אגדות:
הראשונה – החרדים יצאו לעבודה וזה טוב לכלכלה. למה אגדה? כי לא בטוח שייצאו לעבודה. לא בטוח שיוותרו על הישיבה, אלא אם במקביל להורדת גיל הפטור יהיה גם קיצוץ משמעותי בהקצבות לאברכים שמעל גיל הפטור. אם מישהו באמת היה רוצה לעשות את זה כמו שצריך, הוא היה צריך להתעקש לפחות על הסעיף הזה. מגיל מסוים משוחררים מגיוס ולא מקבלים הקצבות. זה היה מוציא אותם לעבודה.
אבל חשוב מזה (אגדה שנייה), האגדה על התרומה לכלכלה מוגזמת ולא מבוססת על נתוני אמת. החרדים שיצאו מהישיבה כאשר יגיע הפטור יהיו בלתי מוכשרים לעבודה שיש בה תועלת רבה למשק הישראלי. הם לא ידעו אנגלית, לא מתמטיקה, לא מדעים, לא טכנולוגיה. הם יהיו בחורים שישבו ולמדו גמרא. מקצוע מרתק. אבל תועלתו בעולם המודרני מוגבלת. בדקו את נתוני הנשירה של חרדים מלימודים אקדמיים, בדקו מה הם הולכים ללמוד באקדמיה, ותגלו את האמת המרה. בהורדת גיל הפטור מוכרים לכם אטרייה שאתם לא רוצים לטעום. אם מישהו באמת היה רוצה לעשות את זה כמו שצריך, הוא היה צריך להתעקש שהפטור יחול רק על מי שלמד בצעירותו סל מלא וגדוש של לימודי ליבה. לשחרר רק את מי שיש להם סיכוי להשתלב במשק מודרני, ולהעלות תרומה ממשית לכלכלה. אחרת, למה לתת פטור?
האגדה השלישית היא אגדת ״השחרור יעודד שילוב״. את האגדה הזאת מוכרים לנו עשרות יזמים וארגונים כבר יותר מעשור וחצי. אם רק נקים מסלול לחרדים בחיל האוויר, יבוא השינוי. אם רק נקים גדוד נצח יהודה, הם יתגייסו במספרים גדולים. אם רק ניתן להם ללמוד בהפרדה, או במסלול חרדי במכללה, או נספק להם תוכניות הכשרה מיוחדות – אם רק נעשה את כל אלה החרדים יעברו מהפך פנימי, מה שכולנו מצפים לו. כאמור – אגדה. חפשו את דו״ח נומה על גיוס חרדים. שם נחשף בלוף אחד במלוא היקפו. חרדים לא מתגייסים למרות כמה וכמה החלטות ממשלה שהבטיחו להגדיל את מספר המתגייסים החרדים. בלופים אחרים נחשפו רק בחלקים, ומוכרים רק מי שמלקט נתונים בנושא הזה. האם הורדת גיל הפטור תהיה זרז לשילוב של החרדים בחברה המודרנית? אולי, אולי לא. זו לא תחזית, זו תקווה משיחית. מוכרים לכם תקווה משיחית. היא לא מבוססת על שום נתון ממשי. אולי תתגשם, אולי לא תתגשם. מה שבטוח, החרדים יקבלו את הפטור שלהם, במהלך שיהיה קשה מאוד להחזיר לאחור.
אז מה עושים? שאלה טובה. קודם כל, מביטים במציאות, ולא מוכרים לציבור אשליות. אחר כך מנהלים דיון שצריך לכלול כמה מרכיבים. האחד – האם זה צודק (התשובה פשוטה: לא). השני – האם זה חכם. כאן זה כמובן הסיפור מסתבך. מצד אחד, זה ישחרר לחץ בחברה החרדית, ומי יודע, אולי יביא תועלת. מצד שני, זה ירסק את מודל צבא העם באופן רשמי וסופי. החרדים הם אוכלוסייה שצומחת במהירות, והציבור הלא חרדי מרגיש בצמיחה הזאת. ברגע מסוים, כאשר החרדים יהיו חמישה עשר אחוז, או עשרים, או עשרים ושלושה אחוז, יבוא רגע של מהפך. מפתיע שהוא לא קרה עד עכשיו, אבל קשה להאמין שלא יקרה אף פעם. מה יקרה? הישראלים הלא חרדים יודיעו שגם הם רוצים פטור. אין סיבה שלחרדים יהיה ולשאר לא. דמם לא יותר סמוק. זיעתם לא יותר מלוחה.
דמיינו את הרגע הזה. לא מסובך לדמיין אותו. מאתיים תלמידי תיכון מודיעים שאינם רוצים להתגייס. הם מתיישבים מול הכנסת בחסות עמותה או תנועת פעילים נמרצת. בתוך שבועיים מצטרפים אליהם עוד חמש מאות. בתוך עוד שבועיים מתאספות חתימות של ארבעת אלפים שמתחייבים להצטרף. זה חודש יולי, ובאוגוסט כל אלה אמורים לעלות על מדים. מה צה״ל עושה? מה הממשלה עושה? אי אפשר להכניס את כולם לכלא (זה מה שהחרדים אומרים כל הזמן: הרי לא תוכלו להכניס את כולנו לכלא). אי אפשר לשכנע אותם, כי המציאות כבר שכנעה אותם שהממשלה לא מתכוונת לנקוט שום פעולה שתביא שוויון. אי אפשר לפתות אותם בכסף. הממשלה רוצה להוסיף לחיילים תשלום, וזה יפה. אבל לא כולם ימירו שלוש שנים מהחיים בתשלום, אפילו גבוה. דווקא החיילים שהצבא הכי זקוק להם, הכי חכמים, הכי מוכשרים, יבינו שמוטב להם לוותר על הכסף הקטן שהצבא מציע, ולהתחיל בחיים שיש בהם כסף הרבה יותר גדול. ואין מפקדים, ואין מדים.
אם מודל צבא העם לא יתרסק עד הרגע ההוא – הוא יתרסק ברגע ההוא. ועל זה צריך לשאול: מה יקרה אחר כך? על זה צריך להשיב: גם כאן מוכרים לכם אגדות. בטח שמעתם אותן: אגדות על צבא מקצועי. בציבור הישראלי הולכת ומתבססת התחושה שלא נורא, נסתדר עם צבא מקצועי. מי שירצו יבואו, ויתוגמלו בהתאם, מי שלא ירצו לא יבואו, ויקבלו פטור. אם תביטו בגרף שמצורף כאן, המציג נתונים מאתר המדד שניתח הפרופ׳ קמיל פוקס על סמך סקר רחב, תוכלו לראות איך זה עובד. מי שכבר הגיעו למסקנה שאין ברירה אלא לתת פטור לחרדים (כדי להיות צודק ולא חכם), מתגלגלים בקלות לשלב הבא בתסריט: צבא מקצועי.
החרדים תומכים כבר עכשיו, ברוב גדול, במודל כזה (בסקר המדד, כשבעים אחוז), משום שהם מבינים שבזאת יסתתמו הטענות נגדם. אבל גם בקרב הלא חרדים מתרבים התומכים בו. קל ופשוט. ממש כמו באמריקה. רק שני דברים הם לפעמים שוכחים לבדוק: כמה זה יעלה? והאם זה יספק בטחון? אם רוצים, אפשר כמובן לדבר גם על השאלה מה זה יעשה לחברה הישראלית, שצה״ל הוא אחד מהמוסדות היותר מוצלחים שלה. אבל נעזוב את זה. נגיד שוויתרנו על סיסמאות כמו צבא העם, ועל כור היתוך, ועל כולנו נושאים בנטל, ועל החובה לשרת. נגיד שכל מה שמעניין אותנו זה ההיבט החיוני שצבא ממלא: הגנה על המדינה מפני אויביה. מה במקרה כזה?
התשובה, על שתי השאלות – של עלות ושל תועלת – לא מעודדת. אם תבדקו עם המומחים לענייני בטחון שבדקו אותן, תגלו שצבא מקצועי יעלה הרבה יותר, ויספק בטחון הרבה פחות. כלומר, כדי לפתור את החרדים משירות, פשוט משום שלא מתאים להם לשרת, יש נכונות גוברת לגזור על כלל אזרחי ישראל חיים שבהם יש הוצאה כבדה יותר על בטחון (זה מהכסף שלכם!), וחיים שיש בהם פחות בטחון (זה הבטחון שלכם!).
וכאמור, אולי אין ברירה. אולי אין נתיב סביר יותר. אבל לפני שאומרים שאין ברירה, רצוי לבחון את האפשרויות, ובעיקר להבין את ההשלכות. לא לחיות מאגדות.