פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל

כן, יש יתרון לישראלים מחזיקי דרכון זר

 

כן, לישראלים מחזיקי דרכון זר יש יתרון על פני ישראלים שאין בידם דרכון זר. אפשר לכעוס על המצב הזה, אפשר להצטער עליו, אפשר למחות, לקטר, להתמרמר, אבל זה המצב. הדרכון הישראלי הוא דרכון שממלא את הלב בגאווה, בתחושת שייכות, אבל ערכו בשוק הדרכונים אינו גבוה כערכו של, נאמר, דרכון שוויצרי. כמובן, יש דרכונים גרועים מהישראלי – דרכונים של מדינות שכל מי שבא מהם חשוד מלכתחילה במשהו (ניסיון הסתננות, השתייכות לגורמים רדיקליים, חשיפה למחלות מסוכנות). אבל יש הרבה טובים ממנו – דרכונים שמאפשרים כניסה קלה יותר ונוחה יותר למדינות רבות יותר, וגם ישיבה בהן, וגם חוסכים לבעליהן את הרגע המתוח שבו הפקיד בבית המלון מרים את עיניו אל האורח, והאורח צריך לשאול את עצמו האם לפקיד יש בעיה עם העובדה שמי שניצב לפניו בא מהמקום הזה, אתם יודעים, שיש בו עניינים כאלה ואחרים, ויש עליו דעות כאלה ואחרות.

קשה לראות שבעל דרכון אמריקאי משוחרר מהשבי בעוד שבעלי דרכון ישראלי נותרים בשבי. קשה – אבל לא חדש. על טיסת אייר פראנס שנחטפה לאוגנדה באמצע שנות השבעים היו היו יהודים ולא יהודים, ישראלים וזרים. הישראלים והיהודים נותרו בשבי – עד שחולצו במבצע הירואי. הזרים שוחררו. כולל מי מהם שהיו למעשה משלנו. הסיפור המוכר יחסית הוא על נינט מורנו, לימים סבתו של עמנואל מורנו. היו לה כמה דרכונים: מרוקאי, ספרדי, בלגי, צרפתי, קנדי. היא שוחררה. שרטוטים שעשתה של המקום שבו הוחזקו החטופים סייעו לתכנון מבצע החילוץ.

כאמור, אפשר לכעוס על העובדה שלדרכון ישראלי יש ערך שאינו שווה לערכו של דרכון אחר – אבל כעס לא ישנה את המציאות הזאת. שום דבר לא ישנה את המציאות הזאת. לא בטווח הקצר, הנראה לעין, לא כל עוד ישראל היא מדינה הנתונה בסכסוך קשה עם שכניה, שיש לו השפעה על היחס אליה ולאזרחיה בשאר העולם. כמובן, לדרכון הישראלי יש גם לא מעט יתרונות. ישראל היא מדינה שבדרך כלל מצטיינת בדאגה לאזרחים שנמצאים במצוקה במקומות נידחים. היא מחלצת, היא מתגייסת, לפעמים היא לוקחת אחריות למעשיהם של אזרחים, גם כשלא ברור שמגיע להם שהמדינה תסייע להם (נניח, כשהם הולכים לטייל במקום מסוכן שהוזהרו לא לטייל בו). זה מה שדרכון ישראלי נותן ודרכון אחר לא נותן, או נותן פחות, כל מדינה על פי מנהגה. אבל לצד זה יש מה שדרכון ישראלי לא נותן. לא נותן – ולא יתן. כמו גב של הממשל האמריקאי לחילוץ של אזרח אמריקאי.

מי שיש להם רק אזרחות שאינה ישראלית, יהנו רק מיתרונותיה, מי שיש להם רק ישראלית, יהנו מיתרונותיה, ומי שיש להם גם וגם – יוכלו לעיתים להנות גם וגם. הם מרוויחים את הערבות ההדדית שישראל מצטיינת בה – והיא מצטיינת בה, גם אם כעת יש מחלוקת גדולה על השאלה אם ממשלת ישראל דואגת לחטופים במידה מספקת. הם מרוויחים גם את הנינוחות ואת הכוח שמקנה דרכון של מדינה נינוחה וחזקה יותר מישראל. בדרך כלל, העובדה שהם מרוויחים לא באה על חשבון אף אחד. זה שישראלי אחר יכול להיכנס לאירופה בתור של מחזיקי הדרכונים האירופים ואני לא יכול לא פוגע בי. זה שישראלי אחר יכול ללמוד בזול באוניברסיטה באירופה ואני לא יכול לא מפריע לי. ובכל זאת, לעיתים רחוקות, נוצרת בעיה, או מראית עין של בעיה.

האזינו: מה באמת קרה לבר כוכבא?

למה בעיה? כי לשחרור של עידן אלכסנדר – שכולנו כמובן צריכים לשמוח בו – יש השפעה על מצבה של ישראל ועל מצבם של חטופים אחרים, שאינם משוחררים. הוא משוחרר, ומחירם עולה. הוא משוחרר, והלחץ על ממשלתם גובר. הוא משוחרר, ולחמאס יש עוד פחות סיבות לוותר על מי שנשאר מאחור. הוא משוחרר, והאזרחים נזכרים שהדרכון הישראלי הוא דרכון שערכו בשוק נמוך לעומת דרכונים אחרים. מה שעלול להוביל אותם למסקנה הלא-בלתי-סבירה, שגם להם כדאי להצטייד באזרחות נוספת. יש בזה ממד של פגיעה בלכידות, של פגיעה בתחושת החשיפה לסיכון, של פגיעה בגאווה הלאומית.

אבל ראוי לשים לב שמה שהשתנה היום, עם שחרורו של עידן אלכסנדר, הוא לא המצב הבסיסי – הבלתי ניתן לשינוי – של הבדל בחשיפה לסיכון, של אי שוויון. גם שלשום וגם מחרתיים יש יתרון לישראלי שמחזיק גם בדרכון בריטי, או צרפתי, או קנדי, או אמריקאי. מה שהשתנה קצת היום זה שבדרך כלל אנחנו לא זוכרים את המצב הזה, או מדחיקים אותו, או מתעלמים ממנו – ועכשיו נזכרנו. ואין לנו כל כך מה לעשות נגד זה: ישראל לא יכולה לבקש מארה״ב לא לפעול לשחרורו של אזרח אמריקאי מהשבי. היא יכולה לבקש – עד גבול מסוים – שארה״ב תתבע גם את שחרורם של אזרחים ישראלים. אבל היא לא יכולה להציע שהאמריקאים יסרבו לקבל חטוף ״שלהם״ משום שהחוטפים מסרבים לשחרר חטופים ״שלנו״. היא לא יכולה לדרוש שהאמריקאים יתנו משא ומתן על חטוף ״שלהם״ במשא ומתן על חטוף ״שלנו״. אגב – דמיינו את המקרה ההפוך: עשרה אזרחים נחטפים בקונגו, חמישה ישראלים וחמישה צרפתים. החוטפים מוכנים לשחרר את הישראלים, אך מנהלים משא ומתן קשוח עם ממשלת צרפת. האם ישראל הייתה מוכנה לעכב את שחרור הישראלים עד שהחוטפים יגיעו להסכמה גם עם הצרפתים? האם אנחנו, כאזרחים ישראלים, היינו מצפים שכך תנהג הממשלה שלנו?

שורה תחתונה: שמחו בשחרורו של החטוף, וקבלו את המציאות כפי שהיא. ברמה הלאומית, הדרך לשנות אותה היא אחת: לעשות את ישראל מקום שלו יותר, אטרקטיבי יותר, מקובל יותר בעולם. בקמה האישית הדרך לשנות אותה פתוחה למי שהיא פתוחה. אין נתונים ידועים על שיעור מחזיקי הדרכונים הזרים מתוך כלל הישראלים, אך הערכות שונות העמידו אותו על בין חצי מיליון ישראלים למיליון וחצי. סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה לפני שנתיים העמיד את השיעור על כמעט 20%, סקר דומה של המכון למדיניות העם היהודי העמיד אותו על 23%. ומה עם השאר? על פי סקר JPPI, שאיננו עדכני להיום אלא למצב לפני המלחמה, 6% היו בעיצומה של פעילות להנפקת דרכון זר. כמחציתם החלו בו לפני בחירות 2022, וכמחציתם לאחר הבחירות. עוד כעשירית חשבו על האפשרות להוציא דרכון, אך לא פעלו מעשית בכיוון זה. אולי מאז החלו לפעול. משני הסקרים שהזכרנו עלה, שלכ־60% מאזרחי ישראל היהודים אין דרכון זר ואין עניין בדרכון זר. יכול להיות שכמה מהם יהרהרו בעמדתם מחדש בעקבות אירועי הימים האחרונים.

אם יוציאו דרכון נוסף, אכן, מצבם יהיה קצת יותר טוב. נצטרך לחיות עם זה.

 

 

כבר קראתם את הספר החדש של ישראל קנוהל?

מה המשמעות הסמלית של הצבת הכרובים בשער גן העדן?

מה פשר הזעקה ״קדוש קדוש קדוש״ של השרפים?

מהו התוהו ומהו הבוהו?

מה המחלוקת הגדולה של ישעיהו וירמיהו?

האם השטן כן או לא הסית את דוד?

ומדוע התנכל לאיוב?

 

 

 

 

 

 

 

, , , , , ,