1.
באמריקה הורגים כל הזמן. באירועי תרבות, בכיתות, במרוצים, בהופעות, במסיבות, במועדונים. הורגים גם יהודים. בעשרים השנים האחרונות היו בארה״ב יותר משש מאות אירועים שמוגדרים כ״הריגה המונית״. לא תמיד מדובר בירי, אבל במקרים הקטלניים יותר מדובר בירי. יותר משלושת אלפים בני אדם נהרגו באירועים כאלה. השנה כבר היו שישה אירועים, וזו שנה שנראית בינתיים רגועה יחסית, לעומת שנים אחרות בשני העשורים האחרונים. לא בתחתית הסולם, אבל קרוב אליו. 2019 הייתה הקטלנית ביותר.
אגב, האירוע בוושינגטון שבו נרצחו שני עובדי שגרירות, אינו רצח המוני. כדי להיכנס לסטטיסטיקה הזאת, נדרשים ארבעה הרוגים. לא כולל המבצע עצמו. אבל העיקרון ברור: אי אפשר להזדעזע מהרצח המזעזע של עובדי השגרירות בוושינגטון, בלי לקחת בחשבון את הסביבה האמריקאית ומנהגיה המשונים.
2.
ברוב מקרי הרצח ההמוני, המניע לרצח קשור לענייני עבודה. משמע – עובד ממורמר, מפוטר, סכסוך על משכורת, דברים כאלה. 43 מקרי רצח המוני מאז שנת 2000 סומנו כנוגעים לעבודה. אחר כך באים: סכסוכים אישיים, עניינים רומנטיים, סכסוכים כלכליים, משפטיים, גזענות ושנאת זרים, רצח של מחפשי תהילה – ורק אז שנאה על רקע דתי. רצח של יהודים מהסוג שהיה אתמול לא ייספר כאמור בסטטיסטיקה הזאת, כי אינו המוני, אבל יספר כפשע שנאה, כנראה על רקע ״דתי״ – השלטונות באמריקה כבר כינו אותו ״אנטישמיות״ – אם כי, וכאן כמובן אין ברירה אלא קצת להתבלבל, רצח יהודים שיש לו קשר לסכסוך על ״פלסטיין״ אינו בדיוק על רקע ״דתי״. אפשר היה לכנות אותו רצח על רקע ״לאומי״, או, כמו שנהוג אצלנו, ״לאומני״.
3.
טבח היהודים בבית הכנסת בפיטסבורג, לפני שבע שנים, הוא האירוע הזכור ביותר של פגיעה קטלנית ביהודים. אבל מאז היו עוד לא מעט אירועים של רצח. ב-2023 יהודי הוכה בהפגנה בלוס אנג׳לס ומת. ב-2022 יהודי נלקח כבן ערובה בטקסס. החוטף הוא שנהרג, מירי המשטרה. ב-2019 נדקרו יהודים באירוע חנוכה ביתי בניו יורק. אחד מת. וזו רשימה לא מלאה. מניעי הפוגעים? באירוע החמור ביותר, הרוצח טען שפגע ביהודים בגלל הסיוע שהם נותנים למהגרים לא חוקיים. האם זה פשע על רקע דתי? אולי על רקע של שנאת זרים? כך או כך, אין לו קשר לישראל. בירי קטלני בניו ג׳רזי, שבעה הרוגים, כולל שני היורים, בשנת 2019, נראה שהמניע באמת היה אנטישמי, בלי צורך בכוכבית. ומה באירוע בוושינגטון? הפגיעה היתה בעובדי השגרירות הישראלית, האירוע היה של ארגון יהודי, התוקף קרא קריאות לשחרור פלשתין. נקרא לזה ״אנטישמיות״, אבל בהחלט צריך להוסיף כמה כוכביות.
האם צה״ל באמת צריך את החרדים? בואו לצפות בסרטון חדש של המדד
4.
מי סובל משנאה באמריקה? מי סובל מאפליה? נתונים חדשים מלמדים על מי שבעיני האמריקאים סובל מאפליה יותר, ומי פחות. וכמובן, יש הבדל בין אפליה לבין שנאה, ויש הבדל בין מה בני אדם חושבים למה קורה במציאות. ובכל זאת, מעניין להציץ בנתונים החדשים הללו בבוקר שלאחר פיגוע. 82% מהאמריקאים סבורים שמהגרים סובלים מאפליה. 77% מסמנים טרנסג׳נדרים. 74% מסמנים שחורים. אותו שיעור מסמנים מוסלמים. וגם היהודים מסומנים כמובן. באותו שיעור כמו היספנים, 72%, וקצת מעל הומואים ולסביות, 70%.
והנה עוד נתון: שיעור האמריקאים הסבורים שישנה אפליה נגד יהודים נמצא בירידה. בשנה שעברה הוא עמד על 82%. גם שיעור האמריקאים הסבורים שישנה אפליה נגד מוסלמים ירד בחדות. בתוך פחות מעשר שנים הוא ירד ביותר מעשרה אחוז. מה נלמד מכל זה? שהיהודים עוד לא נתפסים באמריקה כמסכנים במיוחד, או פגיעים במיוחד, לעומת אחרים. היהודים עצמם כן סבורים שזה המצב. האמריקאים, לא בטוח.
5.
כשמדברים אצלנו על ״צונאמי מדיני״ לא מדברים על פשעים כאלה, אבל צונאמי מדיני – שמשמעו בידוד בינלאומי – כולל גם אירועים כאלה. כאשר מדינה מאבדת לגיטימיות, כאשר מבקריה החריפים ביותר זוכים ללגיטימיות, כאשר יש מי שמאשים אותה במעשי טבח וזוועה, כאשר מתוכה יוצאים קולות שקוראים למעשי טבח וזוועה, או רומזים שכבר מתבצעים מעשי טבח וזוועה, כאשר ראשי מדינות מציעים להחרים אותה, להדיר אותה משאר העולם – עולה גם הסיכוי שמישהו או מישהם יגיעו למסקנה שהותר הרסן, ומותר להכות בישראלים או ביהודים.
למה גם ביהודים שאינם ישראלים? כי ירצו או לא ירצו, היהודים מזוהים עם ישראל. כשאנחנו כאן פועלים, הם שם מסתכנים. תאמרו: כאן מסתכנים הרבה יותר, בחזית ובעורף. נאמר: נכון, כאן מסתכנים יותר. אבל כאן מסתכנים כדי להגן על המדינה שאנו אזרחיה, שם מסתכנים בשל פעולותיה של מדינה שאינם אזרחיה ולא בחרו להיות אזרחיה, ולעיתים גם לא בחרו להיות מזוהים איתה. חלק גדול מהיהודים רוצים קשר לישראל – אבל על חלקם ישראל נכפית שלא מרצון.
6.
מה תהיה התוצאה של הירי הזה? תוצאה ישירה: עוד אבטחה. תוצאה ישירה: התכנסות מזועזעת של הקהילה היהודית ושל ישראל בגינוי הפשע. אחדות לרגע בזיהוי גורל משותף. תוצאה עקיפה: התרחקות של חלק מהיהודים ממקומות שעלולים להיות מסוכנים – כמו בתי כנסת, מוזיאונים יהודיים, התכנסויות של ארגונים יהודיים, צעדות למען ישראל. יש הבדל בין תמיכה בישראל שאין לה מחיר כלל. לתמיכה בישראל שיש לה מחיר מסויים – מבטים משונים, קללה פה ושם. לתמיכה בישראל שיש לה מחיר ניכר – נידוי והרחקה ממעגלים חברתיים. לתמיכה בישראל שנעשית מסוכנת – עד כדי רצח. כל קומה נוספת של מחיר, מחדדת את הדילמה של היהודי שרוצה לחיות בשלווה בפרבר הנעים, או בעיר התוססת. האם עד כדי כך חשוב לו או לה לענוד מגן דוד? האם עד כדי כך הכרחי מבחינתו לפקוד את בית הכנסת בחג השבועות? האם יש לה דחף חזק לצעוק ברחוב את צדקתה של ישראל?
חלק מהיהודים יאמרו כן מהדהד. אלה יהיו היהודים שתשמעו. חלק מהיהודים יגידו לא. אלה היהודים שלא תשמעו. רק הכיסאות הריקים באירועים, או ההזמנות שנדחו בנימוס, יעידו עליהם.
שיבה באוקטובר: ספר חדש, על מה שמונע פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני
