ננסה לחשוב על המלחמה מנקודת מבטם של האיראנים. זה לא דבר שקל לעשות, מכמה סיבות. הראשונה – לא ברור מי הם האיראנים שמדובר בהם. אז נמקד את המבט במשטר, ונניח שיש משטר, ושהוא פחות או יותר קוהרנטי, ומבקש לשרוד במתכונת דומה לנוכחית, גם אם מתנהל בו כרגע מאבק שליטה פנימי. ועוד סיבה שמקשה על אימוץ נקודת המבט האיראנית – אנחנו לא איראנים. בטח לא חברים בקבוצה שמובילה את המשטר האיראני. אנחנו יכולים לנסות לדמיין מה הם חושבים, אבל לא בטוח שהדמיון שלנו מותאם לדפוס המחשבות שלהם.
ובכל זאת ננסה: איראן הותקפה על ידי מדינה חזקה, שכבר הוכיחה עליונות צבאית על פניה לפני כמה חודשים. היא הותקפה, וזה כמובן עוד יותר משמעותי, גם על ידי מעצמת העל החזקה ביותר בעולם. מכאן, שאיראני שפוי מבין שמבחינת איראן אין טעם לדבר על ניצחון טקטי בקרבות. העובדה שאיראן מפסידה כמעט בכל קרב, מטוס מול מטוס, טיל מול מערכת ירוט, ספינה מול כתב״ם, בונקר מול פצצה חודרנית – זה דבר שידוע מראש. איש לא העלה על דעתו שלצבא האיראני על שלוחותיו יש כלי מלחמה שביכולתם להתמודד עם חיל האוויר הישראלי ועם העוצמה הכבירה של המעצמה האמריקאית.
מכאן – אולי ראוי להבין שההתפעלות שלנו מההישגים הטקטיים של הימים הראשונים של המלחמה קצת מוגזמת. כאשר פיל מתמודד מול חתול, אין טעם לצפות שהחתול יכה את הפיל מכות כואבות, ולהתפעל כאשר אינו מצליח לעשות זאת. מנקודת המבט האירנית, זו של החתול, השאלה איננה האם הצליח להכות בפיל, אלא האם הצליח לחמוק מהפיל, להתיש אותו, לשעמם אותו, לייאש אותו, למנוע ממנו את מכת המחץ שהוא חפץ בה. מהי מכת המחץ? הפלת המשטר היא מכת המחץ העיקרית. השתלטות על האורניום המועשר של איראן היא מכת המחץ המשנית. מנקודת מבט איראנית, עד עכשיו, המכה נמנעה. אפשר לקרוא לזה הצלחה איראנית.
ועוד הצלחה איראנית: המערכה מתמשכת. אפשר להניח שמנקודת מבטם של האיראנים מערכה ארוכה מקצרת את הסבלנות של אויבי איראן, בעיקר של האמריקאים, ותוביל אותם לנתיב של פשרה. כמעט כל פשרה תהיה טובה לאיראנים. כי אין פשרה שתכלול הסכמה לפירוק המשטר, וכנראה שגם אין פשרה שתכלול ויתור מוחלט על האורניום המועשר (אם יש – אפשר בהחלט להכריז על ניצחון ולסיים את המלחמה).
האם תהיה השנה הפיכה באיראן? לחצו להשתתף בתחזית האירועים של המדד
מה תכלול פשרה שהאיראנים מוכנים לה? היא תכלול הבטחות מעורפלות לשינוי התנהלות של המשטר, שלא יקוימו, בטח לא במלואן. היא תכלול הסכמה שמצר הורמוז נשאר פתוח למעבר ספינות, כלומר, הסכמה שחוזרים למצב שהיה קיים ממילא לפני המערכה. היא תכלול הסכמה של האיראנים להפסיק להטריד את השכנים בירי טילים. גם זו חזרה למצב הקודם. למעשה, אם תבחנו את הפשרה תגלו שהיא כמעט מאיינת את השגי המערכה הגדולים, ומשאירה על כנם רק הישגים ידועים מראש, של פגיעה ושחיקה של הכוח הצבאי האיראני.
מנקודת מבטה של איראן, בשבוע הרביעי של המלחמה, היא לא בדיוק מנצחת, אבל גם לא בדיוק מפסידה. חשבו על החתול שהפיל יצא נגדו לקרב. לנצח הוא כמובן לא יכול, אבל אם שרד את הקרב נגד הפיל בנזקים נסבלים, הוא בהחלט יוכל להרגיש מרוצה. זה יהיה חתול שיסתובב בשכונה בחזה נפוח: לא קל להרהר בתקיפת חתול שאפילו הפיל לא הצליח להביס – זה חתול שיזכה לכבוד מהנמיה, מהכלב, מהסוס, מהעיט.
כל זה לא נאמר כדי לרפות ידיים, או לטעון שחבל על הזמן, כי אין ניצחון בהישג יד. כל זה נאמר כדי למנוע אי הבנה, מהסוג שנדמה שהייתה אחרי מערכות קודמות של השנים האחרונות. חיזבאללה קיבל מכות קשות מאוד, נשחק ונחלש. אבל לא הובס. תושבי צפון ישראל המאוכזבים לומדים זאת על בשרם בכל שעה משעות היממה. חמאס קיבל מכות קשות עוד יותר, נשחק, נחלש. גם הוא לא הובס. והשאלה אם יובס מחכה לפתרונה שיבוא, אולי, רק אחרי שתושלם המערכה נגד איראן. האם איראן תובס? שלא כמו חמאס או חיזבאללה, המלחמה נגד איראן מתקיימת משום שאיראן היא איום שפוטנציאל הפגיעה העתידי שלו בישראל קטסטרופלי. כל סיום של המלחמה בלי שחיקה משמעותית, לשנים רבות קדימה, של הפוטנציאל הזה, הוא לא סיום מוצלח. בין השאר, משום שכלל לא ברור שאפשר יהיה לחזור ולהילחם באופן הזה בעוד שנה או בעוד שנתיים. הזדמנות נדירה יש לנצל עד תום.
מה שמעלה את השאלה, שהתחזקה באמצע השבוע, על רמת המחויבות של ישראל ושל ארה״ב למיצוי של ההזדמנות הזאת. וזאת שאלה שבשעת הכתיבה עוד אי אפשר להשיב עליה. כל שאפשר לומר הוא שנכון לעכשיו, לקראת היום השלושים של המערכה, לארה״ב וישראל היו הרבה מאוד הישגים טקטיים, אבל הן לא הגשימו את המטרות שלהן – ולעומתן לאיראן היו מעט מאוד הישגים טקטיים, אבל היא מצליחה להגשים את המטרות שלה.
הספר החדש של עזר גת: בואו להתרשם ולרכוש
