זה התחיל מדיווח על ראש הממשלה, שהחליט לוותר על דוד זיני כמזכיר צבאי – כך על פי הדיווח – משום שחשב שהוא ״מדי משיחי״. מאין בא הדיווח? האם ועד כמה הוא מדוייק? מי יודע. ועוד פחות מזה ברור למה התכוון ראש הממשלה, אם וכאשר אמר שזיני ״מדי משיחי״. באיזה מובן הוא ״מדי״ משיחי – ולאיזה עניין הוא ״מדי״ משיחי – ומה בדיוק הדבר הזה שהופך את ה״משיחי״ ל״מדי״?
לפחות ארבעה מכל עשרה יהודים במדינת ישראל סבורים שיום יבוא, ואיתו המשיח. אני כותב לפחות, משום שזו התוצאה שאני מכיר, ואני חושד שהיא קצת נמוכה מדי. כלומר, אני חושד שהסקר שבו נבחנה השאלה נתן תשובה קצת מוטה כלפי מטה. אבל נלך עם התוצאה שיש: 38% השיבו בחיוב על השאלה ״האם אתה מאמין שיום אחד יבוא המשיח?״ עוד 13% אמרו שהם ״לא יודעים״, משמע, האפשרות פתוחה. אפשר לקרוא לזה רוב קטן שמניחים או מניחים שיש אפשרות, שהמשיח מתקרב. אפשר לקרוא לזה רוב של משיחיים. ואם לא רוב – אז מיעוט גדול.
עכשיו נשאל: האם כל אלה פסולים לכהן בתפקיד של המזכיר הצבאי של ראש הממשלה? אני מרשה לעצמי להניח שלא. כלומר, שכאשר אומרים על מישהו, כמו דוד זיני, שהוא ״משיחי״, אין הכוונה לכך שגם הוא היה משיב בחיוב על השאלה האם אתה מאמין שיום אחד יבוא המשיח? כי כאמור, אם לזה הכוונה, אפשר לפסול אוטומטית ארבעה מכל עשרה מועמדים לתפקידים שאינם סובלים ״משיחיות״. אבל אם כך, למה אנחנו כן מתכוונים כאשר אנחנו מכנים אדם ״משיחי״? למה התכוון נתניהו – למה מתכוונים אנשי השב״כ שאמרו לפי דיווח של סולימאן מסוודה בכאן, שזיני מחזיק בדעות ״משיחיות״?
בסקר האמונה שבו הופיעה שאלת המשיח הופיעו גם שאלות משנה למאמינים בבואו. למה הם מתכוונים כשהם אומרים ״משיח״? מה יקרה כשיבוא המשיח? שמונה מכל עשרה מהם אמרו ש״יהיה טוב יותר באופן כללי״. כמעט כולם (86%) אמרו ש״יהיה שלום לעם ישראל״. הם אמרו גם (92%) ש״עם ישראל ימלוך על כל העמים״. הנה, אולי זו אמונה משיחית שראש הממשלה מעדיף שלא תסתובב לו בלשכה. אמונה שעשויה להקשות על מגעים מדיניים עם עמים אחרים, שלא בהכרח רוצים לקבל עליהם את המלוכה שלנו. ויש עוד: 90% מהמאמינים בביאת המשיח אמרו שכאשר יבוא המשיח ״כל היהודים יאמינו באלוהים״. טוב, זה די טבעי. אם נראה את המשיח בעינינו, עושה נפלאות ומשכין שלום, וממליך אותנו על כל העמים – איך לא נאמין? 86% אמרו שייבנה בית המקדש. תאמרו: גם זה בעייתי, כי זה יצור מתח. נאמר: מה פתאום בעייתי – בית המקדש ייבנה אחרי שעם ישראל ימלוך על כל העמים, וממילא, אף אחד לא יערער על החלטה לבנות את בית המקדש.
מעניין היה לדעת אם גם זיני מאמין בכל הדברים האלה. אבל בין אם כן ובין אם לאו, גם אלה לא הדברים שמזכים ישראלי בתואר ״משיחי״. את התואר הזה איננו שומרים למי שמאמין במשיח, או בשלל הקסמים שיחולל, אלא למי שמאמין באחד משני דברים שיש להם השלכות מעשיות. הראשון – שיש לנקוט בפעולות מסוג מסוים כדי לקרב את המשיח. השני – שלעובדת בואו העתידי של המשיח צריכות להיות השלכות על השיקולים המדיניים של ישראל כיום.
למה החרדים לא מתייצבים? סדרת הסרטונים של המדד, פרק שני
דוגמה לסעיף הראשון: ישראלים שסבורים שכדי שהמשיח יבוא צריך שכל עם ישראל ישמרו שבת, ולכן מוכנים להסדיר בחקיקה סוגים שונים של כפייה מדינתית, שתאלץ את כלל היהודים בישראל לשמור שבת. אם תחשבו על זה, העמדה שלהם לא בלתי הגיונית, במסגרת ההנחה המקדמית שלהם, שהמשיח צפוי לבוא. אם אכן הוא צפוי לבוא, ואם אכן כאשר יבוא יהיה לכולנו הרבה יותר טוב, ויהיה שלום, שגשוג, מלוכה, נחת וברכה, המחיר הלא נעים שצריך לשלם עכשיו – כפייה על כמה יהודים לשמור שבת – הרבה יותר קטן מהתמורה שתתקבל כשהמשיח יבוא. נניח שאתם חילונים גמורים. ונניח שהיו אומרים לכם שאם תשמרו שתי שבתות כמו חרדים יבוא שלום לדורות – ברור שהייתם מסכימים לעסקה כזאת (כמובן, אם הייתם מאמינים שתתממש, מה שכמובן לא היה קורה, אבל נדמה לי שהרעיון ברור).
דוגמה לסעיף השני: ישראלים שמבינים ששלטון לטווח ארוך על עם זר, שאינו נהנה ממלוא זכויותיו הפוליטיות – נניח, הפלשתינים ביהודה ושומרון – הוא מעשה שיש איתו בעיה מוסרית. אבל, הם מבטלים את הבעיה המוסרית משום שבכל מקרה זה מה שאמור לקרות, כי אוטוטו יבוא המשיח, ואז עם ישראל ממילא ימלוך על כל העמים. כלומר – אלה ישראלים שמחליטים שמשהו ראוי לעשייה עכשיו, על בסיס הנחה שהמצב העתידי, לאחר בוא המשיח, ממילא יאפשר אותו, או אפילו יחייב אותו (ואני כמובן לא מדבר כאן על השאלה אם צריך להמשיך לשלוט ביהודה ושומרון מסיבות רבות אחרות, רק עם מי שמבחינתם השליטה סבירה על בסיס הנחה שמשיח עתידי בכל מקרה יאפשר אותה).
יש כמובן עוד המון דוגמאות שאפשר להביא, כדי להדגים מהי משיחיות פרובלמטית, כמובן, פרובלמטית בעיניהם של מי שאינם משיחיים. בעיני מי שהם כן משיחיים, אולי גם המשיחיות הזאת לא פרובלמטית. חלקם יאמרו, שגם בן גוריון היה משיחי (ויצטטו מהספר החדש והמעניין של חגי סגל). חלקם יאמרו, שגם הרצל היה משיחי. ויש משהו בטענה הזאת, כי אחרי שחוצים את המשוכה העקרונית – אם אתם כן או לא מאמינים שיום אחד יבוא משיח – המשיחיות היא לא מצב של שחור-לבן, היא מצב שאפשר למצוא בו לא מעט גוונים.
הנה עוד דוגמה – שלא מזמן הוזכרה בשיחה שלי עם אלוף בן בפודקסט של הארץ: יום אחד, בשנת 1956, דוד בן גוריון הכריז על כינונה העתידי של ״מלכות ישראל השלישית״. זה אירוע ששווה להיזכר בו. גם סגל נזכר בו בספרו על בן גוריון. אחרי שכוחות צה״ל כבשו את סיני, במסגרת ״מבצע קדש״, שיבח בן גוריון את הלוחמים וכתב להם כך: ״עשיתם אולי דבר-מה גדול ואדיר, הנעלה מכל משמעות מדינית וביטחונית: קירבתם אותנו לרגע הנשגב והמכריע בתולדות ימינו הקדומים, למקום מתן תורה, שבו נתבע עמנו להיות עם סגולה״. ועוד כתב להם: ״יוטבה, המכונה טיראן, שהייתה עד לפני 1,400 שנה מדינה עברית עצמאית, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית״״.
שר החוץ משה שרת כינה את דברי בן גוריון, בפני החיילים ואחר כך גם בכנסת, ״התלהמויות ניצחון״. הוא לא התפעל מהם. גם נשיא ארה״ב, דווייט איזנהאואר, לא התפעל מהם. הוא ציווה על ישראל לסגת מסיני, ובן גוריון התקפל במהירות. אלה היו דברי משיחיות – וזה היה מעשה של מדיניות. הנה הגבול הדק בין חלום נשגב לבין מציאות אפרורית של יחסי כוחות ושיקולים ענייניים. מלכות ישראל השלישית קמה ונעלמה בתוך יממה. האם נתניהו היה מאפשר לבן גוריון להיות מזכירו הצבאי? אם היה שומע אותו מדבר, אולי לא. אם היה צופה בו מבצע, כנראה שכן.
ועכשיו נחזור לזיני, שאיני יודע עליו מספיק כדי לקבוע אם הוא משיחי – ואם כן, האם הוא משיחי מהסוג הראשון (מאמין בביאת המשיח, ובהשלכות הנפלאות שיהיו לביאת המשיח, כמו הרבה מאוד ישראלים), או משיחי מהסוג השני (מאמין בביאת המשיח, ובאפשרות לנהל מדיניות עכשיו על בסיס ההנחה שהמשיח בדרך). מה אני כן יודע? שבמדינת ישראל של 2025, אי אפשר לפסול אדם מלקבל תפקיד בטענה הפשוטה, הלא מפורטת, שהוא ״משיחי״. יש כאן יותר מדי משיחיים מכדי שפסילה כזאת תהיה מתקבלת על הדעת.
שיבה באוקטובר: ספר חדש, על מה שמונע פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני
