מה הן שתי המילים המפחידות ביותר בשפה העברית? נציע שתי אפשרויות, אחת בעברית, אחת לא ממש בעברית:
מלחמת אזרחים.
דיפ סטייט.
מפחידות – כרגע. אופנתיות – כרגע. בקרוב ירשו אותן מילים אחרות, ביטויים אחרים, אבל על אלה מדברים עכשיו. והתיאור ״מדברים״ לא לגמרי קולע. נכון יותר לומר ״מטיחים״, ״יורקים״, ״מסננים״, ״צועקים״, ״זועקים״. אלה מזהירים מפני, אלה קובעים ש, אלה רוצים למנוע, אלה רוצים לפרק. את סכנת מלחמת האזרחים, אמיתית או מדומה, הציף לאחרונה נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. את סכנת הדיפ סטייט, אמיתית או מדומה, מציף ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
אמיתית או מדומה? סקר אפריל של המכון למדיניות העם היהודי ביקש לברר מה הציבור חושב על הטענות הללו. טענה אחת: שיש סכנה קרובה ומוחשית של מלחמת אזרחים. טענה שנייה: שיש בישראל ״דיפ סטייט״ שמקשה על הממשלה לממש מדיניות שהציבור חפץ בה. שאלנו, ומכאן צריך לפענח את התשובות.
נתחיל בטענה של ברק ש״אנחנו קרובים מאוד למלחמת אזרחים״. כמה ישראלים חושבים שזה נכון? 27% מהישראלים (22% מהיהודים) אומרים שברק ״צודק״. כלומר – ״אנחנו קרובים מאוד״. עוד שליש (33%) לא בחרו באפשרות ״הוא צודק״, אבל כן בחרו באפשרות שיש בה מימד של הסכמה, גם אם רכה יותר: ״אני חושב/ת שהוא קצת הגזים, אבל הסכנה אמיתית״. זה אומר שיש להם הסתייגות מהחריפות הנחרצת של ברק – ״אנחנו קרובים מאוד״ – אבל מסקנתם לא רחוקה משלו. הם בחרו באפשרות שכוללת את הביטוי ״הסכנה אמיתית״. קרובה – אולי לא. אמיתית – דווקא כן.
אם מחברים את התשובות האלה, יש רוב בישראל שמזהה סכנת מלחמת אזרחים. 60%. מקרב היהודים יש רוב של 58%. מקרב הערבים יש רוב גדול יותר, 69%. האפשרויות הבאות: ״הוא מאוד הגזים ואנחנו לא קרובים לדבר כזה״, או ״אין שום סכנה למלחמת אזרחים בישראל״, קיבלו ביחד קצת יותר משליש – 37%. רק בקרב יהודים שמגדירים את עצמם ״ימין״ יש רוב שאיננו חושב שמלחמת אזרחים היא סכנה מוחשית (68%). הימין אמנם קבוצה גדולה, אבל לא מספיק גדולה כדי שעמדתה, הפחות מודאגת, פחות אלרמיסטית, תהיה העמדה הדומיננטית בישראל.
עכשיו ל״דיפ סטייפ״. בשאלה הוצגה אמירה של נתניהו והוצעו כמה דרגות של הסכמה או הסתייגות ממנה. ״כשמנהיג חזק מהימין מנצח בבחירות, הדיפ-סטייט בשירות השמאל משתמש באופן מעוות במערכת המשפט כדי לסכל את רצון העם״. זו האמירה. 37% מהישראלים מסכימים איתה. ושימו לב לדמיון: 37% אומרים שאין סכנה למלחמת אזרחים – 37% אומרים שיש דיפ סטייט. האם אלה אותם אנשים? תכף נברר.
ארבעה מכל עשרה ישראלים קובעים שנתניהו ״טועה״. הם לא מסכימים איתו. קצת פחות מחמישית בחרו בעמדת אמצע: ״אני חושב/ת שהוא מגזים: יש בישראל בעיה של איזון בין רשויות, אבל לא מדובר ב׳דיפ סטייט׳״. אם מצרפים את אלה למי שאומרים שנתניהו צודק – נמצא רוב שמסכים ש״יש בעיה״ (55%). אם מצרפים את אלה למי שאומרים שנתניהו טועה – נמצא רוב שלא מסכים לתיאור ״דיפ סטייט״ (58%).
עכשיו נחבר: אולי לא קל להבין מייד את הטבלה המחברת, אז הדגשנו בצהוב את מה שחשוב. רוב גדול של 77% ממי שחושבים שברק צודק (סכנת מלחמת אזרחים), חושבים שנתניהו טועה (אין דיפ סטייט). רוב יותר קטן של 53% ממי שחושבים שברק הגזים אבל יש סכנה, גם הם חושבים שנתניהו טועה ואין דיפ סטייט. לעומת זאת רוב גדול ממי שחושבים שאין שום סכנה למלחמת אזרחים, סבורים שנתניהו צודק (79%). רוב של 63% שחושבים ש״אנחנו לא קרובים״ למלחמת אזרחים, גם הם חושבים שנתניהו צודק (ויש דיפ סטייט). ולא – זה לא לגמרי מפתיע, אבל מספרים תמיד מאפשרים לתקף את מה שכולנו מבינים אינסטינקטיבית. החוששים ממלחמת אזרחים אינם חוששים מדיפ סטייט – החוששים מדיפ סטייט אינם חוששים ממלחמת אזרחים. המבט של ישראלים על המציאות הוא מבט דרך משקפיים פוליטיות. מה שאומר שהם אינם רואים את אותה מציאות.
האם היועצת המשפטית תישאר בתפקיד עד סוף השנה? בואו להשתתף במשחק התחזיות של המדד
ולמה זה חשוב? כי כשלא רואים את אותה מציאות אין בכלל דרך לנהל ויכוח. אפשר לנהל ויכוח כאשר רואים מציאות דומה, והעמדות ביחס לדרכי התגובה הנכונות אליה שונות. נאמר: כולנו מבינים שאיראן מפתחת יכולת צבאית גרעינית – מציאות מוסכמת – אבל לא בהכרח מסכימים כיצד להגיב למציאות הזאת – יש שיאמרו מתקפה, יש שיאמרו דיפלומטיה, יש שיאמרו היערכות ליום שאחרי (כי אין דרך למנוע אותו), וכן הלאה. אלא שבשאלת הדיפ סטייט ומלחמת האזרחים אין כל כך על דרך להתווכח. אם כולם מסכימים שסכנת מלחמת אזרחים היא סכנה ממשית, אפשר להתחיל להתווכח איך למנוע אותה (או אם למנוע אותה, למרות שאני מניח שרוב הישראלים לא רוצים מלחמת אזרחים, וירצו למצוא דרך למנוע אותה). אבל לא כולם מסכימים שסכנת מלחמת אזרחים היא סכנה ממשית ולכן, אם יש ויכוח, הוא לא על ״מה לעשות״ אלא על ״מה המציאות״. האם עכשיו יום או לילה, האם עכשיו חורף או קיץ.
ואותו כלל חל על ה״דיפ סטייט״. אם כולם היו מסכימים שאין – לא היתה בעיה בכלל. אם כולם היו מסכימים שיש, אפשר היה לנהל דיון על השאלה אם זה טוב, אם זה רע, איך לנהל את המציאות הזאת, האם צריך לשנות אותה. אלא שאין הסכמה, ושוב אנחנו בשאלת האם עכשיו יום או לילה. שאלה שקשה להכריע בה, כאשר אין בנמצא תריס שאפשר להרים ובכך לשכנע את כולם מהי המציאות.
על אסטרטגיית על. בואו לקרוא את הספר הכי חכם על ניצחון במדיניות ומלחמה
