קצת לפני חגי תשרי החלו הדיבורים על סגר שני מתקרב, על אין ברירה. חיצים של ייאוש וחרון הופנו לממשלה האחראית, הלא לגמרי מתפקדת. ומולה – פרש בודד. מחברו של ספר חדש, ״איך לנצח מגיפה״. להיט לחג. ואם לא ממש להיט, לפחות תעודת זהות פוליטית. נפתלי בנט כבר היה מהפכן שמנער מפלגות עבשות, וכבר היה מחבר של ישראליות דתית-חילונית, וכבר היה שר חינוך של מתמטיקה, והיה אביר מנהרות של צוק איתן, והיה הדוחף לסיפוח, והיה שר בטחון לרגע או שניים. ועכשיו הוא מתחבר מחדש, דרך הקורונה. ברגע אחד, בעיתוי מושלם, נסק לגבהים שמעולם לא ראה כמותם. ואם הממשלה רק הייתה נופלת אז, לפני שצביקה האוזר שלף את הפשרה שלו, לפני שהקואליציה חוברה לחמצן לעוד כמה חודשים, אולי היה היום ראש ממשלה, או שר בטחון, או משהו מהסוג שהוא רוצה להיות.
מי שקרא סקרי עומק, גם באותם ימים, יכול היה להבחין שבנט הוא מקלט זמני לבוחרים נודדים שעוד לא מצאו מדרך בטוח לכף רגל. כרגע הם איתו. בעתיד, מי יודע. את התופעה הזאת בנט כבר מכיר היטב מכמה סיבובי בחירות. הוא יודע שהמספר של חודש לפני הוא לא המספר של יום אחרי. ובכל זאת, האוויר הדליל בגבהים משכר. מנדטים ועוד מנדטים, אולי עשרים, או יותר מעשרים, אפילו עשרים וארבעה. עלייה מהירה, מסחררת.
כמו שבאה כך הלכה. ואם צריך להמר, כבר לא תחזור. לא בסיבוב הזה. כמובן, מתחייבת הסתייגות, שעוד מוקדם, ועוד אין בחירות, והסקרים הם רק קריאת המפה של היום ולא תחזית למחר, וכולי וכולי. ובכל זאת, למה ימינה כנראה כבר לא תתאושש? שלוש סיבות: הקורונה, נתניהו וגדעון סער. הנה טבלה, המבוססת על נתונים מכמה סקרים, שמסבירה מי מצביע לבנט, מדוע, ומה יקרה איתו עכשיו:
מה הטבלה מספרת? היא מספרת שבצניחה החדה מעשרים ומעלה לסביבות ה-13 או ה-14 מנדטים (מדד המפלגות עוד לא מבטא את מלוא הנפילה, כי הוא עובד על פי ממוצע, והממוצע ממתן את חדות הנפילה), בנט כבר איבד כמעט את כל המצביעים מסוג אחד: מצביעי ימין או ימין-מרכז שלא רוצים את נתניהו (ואיתם כמה מצביעי מרכז שמאל, שבנו עליו כעל מי שיוריד את נתניהו מהשלטון). כל אלה כבר עזבו אותו, ועברו לחנות אצל גדעון סער (שיאבד אותם אם יאותת שהוא עשוי לשבת עם נתניהו, מה שבינתיים הוא לא עושה). הוא איבד גם חלק לא מבוטל ממצביעיו החילונים, משום שאלה יעדיפו מפלגה ימנית מכבדת מסורת אבל בלי האלמנט הסמוטריצ׳י-חרד״לי, ויש להם עכשיו אפשרות כזאת (סער). הוא שמר כמעט את מלוא סל המצביעים הדתיים שלו, מה שלא מאפשר לא להיפרד מסמוטריץ׳ ודומיו (כי אז הוא עלול להישאר עם עוד הרבה פחות).
מה צופן לו העתיד? עוד שתי בעיות. האחת – ככל שהקורונה תיראה כסיפור גמור, כך בנט יאבד גם את מי שבאו אליו בגלל שנראה להם כמנהל הראוי לסיפור הזה. השנייה – ככל שמצבו של גוש הימין בסקרים ייראה רעוע, כך יאבד מצביעים שליתר בטחון, שמא בנט יחבור לגוש ימין-מרכז, יעברו לליכוד במסגרת שתיית הקולות הקבועה של נתניהו (קמפיין הגוועאלד שכבר הפך למסורת).
מה בנט עוד יכול לעשות כדי לשפר את מצבו? האמת היא שלא הרבה. הוא יכול לקוות להתרסקות של סער, בגלל החלטות לא נכונות, פליטות פה, שותפויות בעיתיות וכדומה. הוא יכול להדק את אחיזתו בקהל המסורתי שלו, בעיקר ציונות דתית (אשכנזית), במסגרת התראה שאם יצביעו ליכוד/סער יאבדו מאחזים חשובים של השפעה. הוא יכול להבליט קצת יותר את איילת שקד, בניסיון לייצר סדר יום שמכוון לבית המשפט העליון (אבל בזה יפגע במסר האני-רק-קורונה). הוא יכול לחפש כוכבים חדשים, אבל עם מנייה בצלילה זה לא יהיה קל.
כמה ממנהיגי ימינה מבינים את המציאות הזאת. הם מבינים ששוב המריאו מוקדם מדי. הם מבינים שגם הפעם יהיו מפלגת לוויין, בקואליציה או באופוזיציה. אולי יחברו לליכוד, כדי להקים קואליציה צרה למדי עם החרדים. בנט יקבל את השמים, אבל יצטרך להמשיך לעבוד תחת נתניהו. אולי יחברו לסער, כדי להקים קואליציה בלי הליכוד, במסגרת ברית אחים כזאת או אחרת. בנט ייפטר מצילו של נתניהו, אבל יצטרך לבלות תחת צלו של בן גילו שעקף אותו בסיבוב סער (סער מבוגר מבנט בשש שנים).
הוא יכול גם לחתוך ולחבור לסער. אם סער ירצה בו, ולא ברור שכדאי לו. למה לא כדאי? כי בנט של ימינה, יקבל את קולות הציונות הדתית, ובנסיבות מסוימות, תלוי בתוצאה הסופית, יוכל להביא את כולם לקואליציית סער. אם יחבור לסער, תקום מפלגה נוספת, ימין דתי מחויב לנתניהו מלא-מלא, וחלק מהמנדטים יישארו אצלה. יהיה קשה יותר, ויקר יותר, להביא גם אותם לשולחן של קואליציית ימין-מרכז. במילים אחרות: המצב שאיננו נוח לבנט דווקא נוח למדי לשני יריביו הגדולים, נתניהו וסער. כמובן, לא צריך להגזים ברחמים עליו. בכל מקרה יוכל להתמקח כהוגן ולקבל תפקיד בכיר בממשלה הבאה.