הנשיא ג׳ו ביידן מנהל את המעורבות האמריקנית במשבר באוקראינה הכי טוב שאפשר בנסיבות הנוכחיות. ושימו לב: לא אמרתי הכי טוב שאפשר. אמרתי ״בנסיבות הנוכחיות״. כלומר, הכי טוב בהתחשב במגבלות הפוליטית, המדיניות והצבאיות, שהוא עומד מולן. לדוגמה: ביידן לא באמת יכול לשקול לשלוח כוחות קרקע אמריקנים לאוקראינה כדי להילחם ברוסים. זו תהיה התאבדות במובן הפוליטי, וזה יהיה גם סיכון גדול מדי במובן האסטרטגי. הציבור האמריקני לא מוכן למעורבות צבאית פעילה במשבר, והסכנה של התלקחות מלחמה בין שתי מעצמות גרעיניות גדולה מכדי שתאפשר לביידן לשלוח חיילים לאוקראינה. אלה המגבלות. נדייק: אלה חלק מהמגבלות. וכאמור, במגבלות שיש, ביידן מנהל את המשבר הכי טוב שאפשר.
כמה שעות אתם ישנים, איפה הייתם רוצים לגור, בואו לענות לשאלות על החיים
מתי לאחרונה דירגתם את שר החוץ יאיר לפיד? אולי אחרי ועידת הנגב הגיע הזמן!
גם וולודימיר זלנסקי האוקראיני מנהל את המשבר הכי טוב שאפשר. במקרה שלו, המגבלות העיקריות הן מגבלות הכוח. לאוקראינים יש כוח מוגבל לבלום פלישה רוסית. נראה שהם מנצלים אותו היטב, ומקשים מאוד על הרוסים להתקדם. במקביל, זלנסקי למד לנצל היטב את כוחו הרטורי, את גבורתו האישית, את יכולתו לדבר לעולם. הוא נהיה לסמל, ואז הבין כיצד לפעול כסמל כדי לשפר את מצבה של אוקראינה בקרב מול רוסיה החזקה יותר. ביידן לא גיבור, הוא רק נשיא שפועל בתבונה במשבר מורכב. זלנסקי הוא גיבור, ולא סתם גיבור, אלא גיבור חכם, שמשיג מטרות שרק לפני כמה שבועות נראו דמיוניות.
יש עוד הבדל בין שני אלה: ביידן הוא מנהיג שעוסק בדברים רבים, ועל כן הציבור מביט עליו דרך כל מיני משקפות. אמריקנים מביטים עליו בהקשר לכלכלה, בהקשר לניהול הקורונה, בהקשר לחקיקה, למינוי שופטים, לגישה הכללית שלו לנושאים כמו דת, תרבות, ערכים. גם ישראלים מביטים על ביידן במבט רב רבדי. ביידן עוסק באוקראינה, אבל מבחינת הישראלים הוא גם מי ששלח את שר החוץ שלו כדי לנזוף במתנחלים, והוא גם מי שמתקדם לקראת הסכם גרעין עם איראן, והוא גם מי שהיה סגנו של הנשיא ברק אובמה, שלא היה כאן פופולרי, ועוד ועוד.
לעומת ביידן, זלנסקי הוא מנהיג של דבר אחד. עד לא מזמן, הוא לא עניין במיוחד לא את האמריקנים ולא את הישראלים. הוא היה קוריוז, בדרן יהודי שנקלע לנשיאות של מדינה גדולה אבל לא במיוחד משפיעה על העולם (מעבר לייצוא מזון). מעטים מחוץ לאוקראינה זכרו את שמו, שלא לדבר על לזהות את דמותו. זה כמובן השתנה – היום כולם מזהים אותו. מזהים, ומשקיפים על מעשיו רק במשקפת אחת, של המלחמה. לאף אחד אין מושג אם זלנסקי טוב לכלכלה, או מה עמדותיו בנוגע ללהט״ב, או האם הוא העביר תקציב מוצלח, או ניהל נכון את מערכות החינוך ואת הקמת התשתיות. בעוד שביידן הוא דמות רב מימדית, זלנסקי הוא דמות חד מימדית. ביידן – זה מורכב. זלנסקי – זה גיבור.
ההבדל הזה מתבטא בדעת קהל, ביכולת לאהוד את המנהיגים הללו, לתת בהם אמון. היום אנחנו מתחילים לטפטף ממצאים מתוך הסקר הגדול על המלחמה שערכנו, בשיתוף התוכנית העולם היום עם מואב ורדי (ואתם עדיין מוזמנים להוסיף את תשובותיכם – אנחנו מאוד שמחים על כל משתתף ומשתתפת), ובמקרה, היום פרסם גם מכון הסקרים פיו ממצאים על כמה מעמדות האמריקנים בנוגע למלחמה. זה מאפשר לנו להשוות ישראלים ואמריקנים, ומאפשר לנו להשוות פערים בין קבוצות פוליטיות בישראל ובאמריקה. אז זה מה שעשינו. בחנו את האמון בביידן בהקשר למלחמה, ישראל מול אמריקה, ימין מול שמאל, ואת האמון בזלנסקי בהקשר למלחמה, ישראל מול אמריקה, ימין מול שמאל.
מה מצאנו? ביידן מפלג, זלנסקי מאחד. האמון בביידן הוא אמון בעירבון מוגבל, נתון לגחמות הפוליטיקה. האמריקנים מביטים בביידן, ולא יכולים לנתק את עמדתם הפוליטית הבסיסית מעמדתם הנוגעת לניהול מדיניות החוץ, שהיא עכשיו בעיקר מדיניות בנוגע לרוסיה ואוקראינה. לכן, הפער בין האמון של דמוקרטים בביידן ובין האמון של רפובליקנים בביידן גדול מאוד. גם בישראל המצב דומה. לא חריף כמו באמריקה, גם משום שביידן הוא לא הנשיא שלנו, אלא בכל זאת מנהיג זר, וגם משום שהשאלה בסקר שלנו קצת יותר ממוקדת רק למלחמה באוקראינה. ובכל זאת – דומה. אמון תומכי המרכז ושמאלה בביידן כמעט כפול מאמון תומכי המרכז וימינה ביידן. לא בהקשר לאיראן, או לפלשתינים, שאז זה היה מובן. בהקשר לאוקראינה, שאז ההבדל קצת פחות מובן. אלא אם מניחים שגם לישראלים קשה להביט בביידן דרך משקפת אחת, של ניהול המשבר באוקראינה. הם רואים אותו – ולא משנה מה השאלה – דרך כמה משקפות. הם משקללים בתשובתם את האמון שלהם בביידן באופן כללי.
זה כמובן משתנה כאשר עוברים לזלנסקי. הוא דמות מאחדת. לא לגמרי, אבל במידה רבה. בישראל, פער של 11% בלבד, באמריקה פער של 13% בלבד. בעולם מקוטב כמו שלנו, אלה פערים קטנים. אלה פערים שמלמדים על אחדות של אמון בוולודימיר זלנסקי.
האם זלנסקי ראוי לאמון הזה הרבה יותר מביידן? הוא בוודאי ראוי להערכה, אפילו הערצה על האופן שבו הוא עומד על משמר ארצו. ומצד שני, ביידן עושה את שלו, ביעילות, בשקט יחסי, מפתיע לטובה את כל מי שחשב בתחילת המלחמה שהרוסים ינצחו במהירות ובקלות והמערב יעמוד מנגד בלי יכולת להגיב. בסך הכל, ביידן ניסח מדיניות, גיבש קואליציה, מנווט את דרכה בתשומת לב. לא סיבך את העולם במלחמת עולם, אבל בהחלט סיבך את רוסיה במצב שכרגע נראה ללא מוצא טוב. הוא לא גיבור – כי אין לו איך להיות גיבור. זו לא המלחמה שלו. אבל הוא בהחלט מנהל את המשבר היטב, במגבלות שכבר הזכרנו.
