fbpx

לסיכום פרשת סגן השר מעוז

כן, זה כבר סיכום.

למה סיכום?

כי הקרב נגמר.

איך נגמר, הרי סגן השר אבי מעוז ממפלגת נעם עוד לא נכנס לתפקיד?

בכל זאת נגמר. תם ונשלם.

ומי ניצח?

נו, זה ברור מי ניצח. וזה לא מעוז שניצח. וגם לא הליכוד. וגם לא הקואליציה הנכנסת. כל אלה בצד המפסיד.

אז זהו, אפשר ללכת הביתה?

אה… עוד לא. שאננות היא דבר מסוכן. וגם לא משתלם. לכל מי שמתנגד לממשלה כדאי להמשיך להנות מהקרב נגד מעוז. מעוז הוא מניה שתניב פירות כל עוד היא איתנו (הימור לא מאוד מסוכן: הוא לא יהיה איתנו לזמן רב – כמרכיב בקואליציה).

מה דעתכם על התוכניות של הקואליציה? בואו להשיב לסקר חדש של המדד

עכשיו נפרט: מינויו של אבי מעוז לסגן שר שאחראי בתואר, גם אם לא בפועל, על חלוקה של מיליארדים לעמותות שיחנכו מחדש את ילדי ישראל היה צעד אחד רחוק מדי. מה שקוראים: הרמה להנחתה. בשבועות האחרונים התלבטו בלא מעט גופים חוץ פרלמנטריים, תנועות, קבוצות, עמותות, מה יניע לפעולה את מתנגדי הממשלה. בא בנימין נתניהו וסיפק להם תשובה. אבי מעוז – הוא התשובה. יותר משסייע לקואליציה הנכנסת בקולו האחד, סייע לאופוזיציה המבולבלת בקולו הצלול. זה היה כמעט קל מדי. רק מונה, וכבר סערה ציבורית, וכבר ראשי עיר נעמדים על הרגליים האחוריות, ומנהלי בתי ספר, ומורים. פשוט קל. מעוז זה לא פסקת התגברות מסובכת שצריך להסביר, ולא חוק השבות שלמי אכפת חוץ מהיהודים בתפוצות, ולא בחורי ישיבה, שזה אמנם מעצבן אבל לא נוגע ישירות אלינו. מעוז זה ניסיון של הקואליציה להיכנס לבתי הספר ״שלנו״, ללמד את הילדים ״שלנו״, לשנות את החיים ״שלנו״. וזה, כאמור, צעד אחד רחוק מדי.

לפני כמה ימים כתבתי על הרעיון לשינוי סעיף הנכד חוק השבות, שגם במקרה שלו לא כדאי להמר על הצלחה של הקואליציה לחולל שינוי. אולי תצליח, אולי לא תצליח. שינוי חוק השבות הוא מהלך גדול, כבד. זו אחת מהתוכניות השאפתניות של כמה מחברות הקואליציה החדשה, וכדרכן של קואליציות חדשות, החברים מסתערים להגשים אותה בדהרת פילים עולצת. אלא – כך כתבתי – שעוד מעט יבחינו, מרחוק, בקיר המתקרב. הקיר העומד בדרך. נכנה אותו “קיר המציאות”. זה קיר שיש לו נטייה לקלקל תוכניות מוקדמות, זה קיר שתוכניות מוקדמות נבלמות בו או מתנגשות בו ומנפצות את ראשן. ולפעמים הן מתגברות עליו, אולי בכוח, אולי בעורמה או במעקף.

לקואליציה נכנסת יש תוכניות, המציאות מציבה להן מגבלות.

לפעמים המציאות באה בדמותו של נשיא ארה״ב. ישראל יכולה להרצות לבטל את חוק ההתנתקות. נשיא ארה״ב יכול להזכיר לה שחוק ההתנתקות עבר בהסכמה עם האמריקאים, וביטולו יכול להוביל גם לביטולן של הסכמות מהצד השני. שר האוצר הנכנס אמנם אמר, והתחייב, ותומך, אבל עוד אין לו ניסיון רב עם אמריקאים. וכשר האוצר, הוא יגלה במהרה שיש להם מה לומר, ושמה שיאמרו עלול להשפיע ישירות על יכולתו להצליח בתפקידו החדש, שכולנו מקווים שיצליח בו.

במקרה של מעוז, המציאות באה בדמותו של הציבור הישראלי. הוא סובל לא מעט בשקט, הוא מסתגל ללא מעט שטויות שמנפיקה המערכת הפוליטית שלו. אבל יש דברים שאיננו סובל. וצריך לומר, למעוז מלכתחילה לא היה שום סיכוי. הוא פועל בזירה שבה המדינה חלשה למדי – מערכת החינוך. מעוז פועל בזירה הנתונה ממילא להשפעות מקומיות חזקות – ראשי ערים, מנהלים, מורים, הורים. הוא פועל בזירה שבה הוא מייצג עמדת מיעוט. הביטו בגרף: מי שמדבר לא יפה על קבוצות להט״ב לא יכול להיות מיינסטרים בישראל של המאה ה-21. מעוז מקבל אחריות על מיזם שתלוי ברצון הטוב, בשיתוף הפעולה של הרבה מאוד גורמים. ולגורמים הללו, לפחות במגזר שמעניין אותו – החינוך הממלכתי-חילוני, שעליו הוא רוצה להשפיע – לא יזכה לשיתוף פעולה. להפך: הוא יהיה דמות הקרטון שאפשר לטווח בקלות. הוא יהיה המטרה לחיצים של כל מי שיש לו עניין להיראות איש/אשת עקרונות שלא מתפשר/ת.

ראשי ערים שנכנסים עוד מעט לסיבוב הבחירות שלהם זיהו את דמות הקרטון הזאת במהירות שרק פוליטיקאים מסוגלים לה. כולם הקפיצו שריר, קוניק, חולדאי, שאמה הכהן, פדלון, גרובר. כולם גיבורים גדולים – על מעוז. לכולם עשה שירות מצויין. הוא סיפק להם הזדמנות להעלות את המורל לציבור שפוף. הוא סיפק להם הזדמנות להוכיח שהממשלה החדשה אינה כל יכולה. הוא סיפק להם הזדמנות לסמן קו בחול, שמאותת לממשלה על גבולות הגזרה שאינה יכולה לעבור.

זאת האמת, ולא יועילו צווחות תומכי הקואליציה על ניסיונות המרדה, ושאר הבלים של טוויטר. יאיר לפיד, שכתב לראשי הערים שלא ישתפו פעולה, הוא לא ממריד, הוא טרמפיסט. ראשי הערים ומנהלי בתי הספר היו מורדים גם בלעדיו. ואם לא הם – ההורים. בערים חילוניות, בישובים חילוניים, בבתי ספר חילוניים שיש בהם הורים עם מינימום של מודעות עצמית, סדר היום של מעוז לא יכול היה להיכנס. ושר החינוך לשעבר, שי פירון, יכול לצעוק מהיום ועד מחרתיים שהמהלך הזה, משני צדדיו, הוא סופה של מערכת החינוך הממלכתית.

בעיקרון הוא צודק: העברת התקציב למעוז היא הרס מערכת החינוך הממלכתית, וגם הודעה של ראשי ערים שלא ישתפו פעולה עם מעוז היא הרס מערכת החינוך הממלכתית. אבל זה בדיוק העניין: מערכת החינוך של ישראל כבר מזמן חצי הרוסה. מעוז הוא לא הגורם לזה, הוא הסימפטום של זה. כניסת העמותות לבתי ספר היא לא הגורם לזה, היא הסימפטום של זה. המערכת חלשה מדי, שליטתה רופפת מדי, רמתה נמוכה מדי – זו לא מערכת שיכולה לנהל בבעלות מלאה את בתי הספר בישראל. ובכל פעם שהיא מנסה, היא נתקלת בקיר.

הקרב הקצר נגד המינוי של מעוז היה קרב מוצלח, קרב נחוץ, לכל הצדדים. הוא העיר מתרדמת הלם את האופוזיציה. הוא העיר משכרון ניצחון את הקואליציה, הוא סיפק לנתניהו הוכחה, שתשמש אותו כלפי פנים, שלא הכל אפשרי, הוא סיפק למתנגדיו הוכחה, שתשמש אותם בהמשך, שיש מה לעשות.

ומה על בתי הספר? הם יתנהלו כהרגלם. למעוז לא תהיה השפעה עליהם. קצת חבל על המיליארדים שילכו לאיבוד, אבל על אלה חבל מלכתחילה, כמו על עוד הרבה מיליארדים שהקואליציה עומדת להשחית על מטרות מיותרות (וכדי שלא יהיה ספק, גם הקואליציה הקודמת לא הייתה חסכנית בכספו של הציבור).

, , , , , , , ,

28/03/2024האתגר ההיסטורי שהמלחמה מציבה בפני פרשני ההלכה מיכה גודמן, אפרת שפירא רוזנברג, מפלגת המחשבות
הקיפאון במו"מ עלול להוביל להתלקחות בלבנון עמוס הראל, הארץ
הראיון עם דונלד טראמפ אריאל כהנא, עומר לחמנוביץ׳, ישראל היום
במקום ניצחון מוחלט: ניצחון יחסי וסביר גיורא איילנד, Ynet
לא באנו לפתור את בעיית הגיוס - באנו לריב עפר שלח, N12
האתגר הוא לשחרר את הדור החרדי הבא מחומות הגטו נחום ברנע, Ynet
חוק הגיוס שמביאה הממשלה הוא הרסני למדינה איילת שקד, N12
המצב בדעת הקהל הפלסטינית: מייאש אך מפכח מיכאל מילשטיין, Ynet
האם בקרוב נגלה שאנחנו (לא) לבדנו? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
האם ישראל על סף מלחמת אזרחים? שאול אריאלי, הארץ








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-03-29)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 12 33 34.1
הליכוד 32 19 19.2
יש עתיד 24 12 12.2
ש״ס 11 10 10
ישראל ביתנו 6 10 9.8
עוצמה יהודית 6 10 9.2
יהדות התורה 7 7 6.7
רע״מ 5 5 4.8
מרצ 0 5 4.6
חדש תע״ל 5 5 4.3
תקווה חדשה 4 4
הציונות הדתית 8 0 2.9
בל״ד 0 0 0.3
עבודה 4 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר