זה אולי לא הדבר הכי אלגנטי לעשות, ובכל זאת קצת מעניין לפחות כהרהור. לקחנו שני סקרי דעת קהל שבדקו את יחסם של הישראלים לצה״ל. האחרון עדכני ממש עבור המכון לדמוקרטיה (סקר שגיבשו וניתחו המרכז לדמוקרטיה וביטחון ומרכז גוטמן, ואת עבודת השדה ביצעו Panel Politics בראשות מנחם לזר). תחת הכותרת (הנחמדה) ״צבא הרגעה לישראל״, הסקר מלמד על רמת האמון הגבוהה בצבא, כולל רצון של חלק גדול מהאוכלוסייה להפיל על צה״ל, מעבר למשימתו העיקרית, גם את הטיפול במגפת הקורונה. נדמה שאם היינו שואלים אם צה״ל צריך לטפל גם בהתחממות הגלובלית, בפלישת חזירי הבר לחיפה, באבטלה, ביחסים עם האיחוד האירופי, התגובה תמיד היתה זהה. הציבור פשוט מאמין שלובשי המדים מתאימים יותר לביצוע משימות מגורמים אחרים – כמו ממשלה, או הסתדרות, או ארגוני חברה. הנה, כך מנסחים זאת אנשי המכון:
רוב הציבור הישראלי רואה בצה”ל לא רק כמי שצריך לבצע משימות צבאיות הקשורות ללחימה באויב בלבד, אם כי כגוף שצריך לבצע גם משימות חברתיות, כמו מעור בטיפול במשבר הקורונה או קורסים בעברית. 65% מהם אף היו רוצים שניהול הטיפול במשבר יועבר לידי הצבא. הקונצנזוס לכך חוצה מחנות פוליטיים – 78% מהשמאל, 71% מהמרכז ו-61% מהימין היו רוצים בכך. ככלל, התמיכה בהעברת ניהול משבר הקורונה לידי צה”ל גבוהה יותר בקרב מבוגרים.
אותנו עניינה במיוחד הפסקה הבאה, הנוגעת לאמון כללי של הציבור בצבא.
רוב הציבור הישראלי (72.5%) רוחש אמון למקצועיות של דרג הפיקוד הבכיר בצה”ל. השמאל סומך על מקצועיות הדרג הבכיר יותר מהימין – 81.5% מהשמאל, 73% מהמרכז ו-72% מהימין. מרבית הציבור (65%) נותן אמון גם במקצועיותם של מפקדי צה”ל בדרגות הנמוכות. מעט יותר ממחצית (55%) מהציבור חושב כי מערכת הערכים של דרג הפיקוד הבכיר של צה”ל קרובה למערכת הערכים של הציבור הרחב בישראל, לעומת כרבע מהציבור (26%) הסבור כי מערכת הערכים של דרג הפיקוד הבכיר בצה”ל רחוקה מזו של הציבור הרחב בישראל.
שימו לב, כאן מדובר על הדרג הבכיר. ואפשר לראות שכולם מאמינים בו אבל יש מי שיותר ומי שפחות. ההסבר, שנשמע בעל תוקף, נוגע למערכות ערכים. חלק מהציבור סבור שהמפקדים הבכירים לא רואים את המציאות עין בעין עם שאר הציבור. אם לומר זאת בבוטות: יש מהם הסבורים שמפקדי צה״ל קצת מדי שמאלנים. מפלגת הרמטכ״לים בוודאי חיזקה את הרושם הזה, אולי גם פרשת נאום התוכחה והצטרפותו לחיים הפוליטיים של האלוף יאיר גולן. אולי פרשת אלאור אזריה. כך או כך, יש דירוג קל של אמון, משמאל לימין, במפקדים הבכירים.
מה שמיד הזכיר לנו שדירוג דומה – אבל הפוך – אפשר למצוא גם בסקר הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי (בעריכת קמיל פוקס). בסקר השנתי הזה מתבקשים הישראלים לדרג קבוצות שונות באוכלוסייה על פי תרומתן להצלחת המדינה. כלומר, עד כמה המשיבים סבורים שהן תורמות להצלחת המדינה. וצריך לשים זה: כאן לא מדובר על ״אמון ב״ אלא על ״תרומה ל״. כלומר, השאלה אחרת. ועוד: כאן לא מדובר על ״מפקדים״ מדובר על ״חיילים״. וזה מה שבעצם מעניין.
כי כאשר משווים את שני הסקרים, בחתך על פי עמדה פוליטית, מסתבר שמדובר בתמונת ראי (הביטו בגרף): המפקדים הבכירים זוכים ליותר אמון מהשמאל, תרומת החיילים (הלא בהכרח בכירים) זוכה ליותר הערכה של הימין. וכמובן, בכל מקרה מדובר בפערים לא גדולים במיוחד, ובהערכה גבוהה של כלל הקבוצות גם לקצינים וגם לחפ״שים. ובכל זאת, כיוונו המנוגד של הגרף מצדיק תהיה. או לפחות סקרנות. צה״ל תמיד פופולרי, אבל יש צה״ל ויש צה״ל, יש פופולרי ויש פופולרי.
הערה קצרה: את נתוני סקר המכון לדמוקרטיה לקחנו מאתר המכון, נתוני סקר המכון למדיניות העם היהודי עובדו באופן הבא: השתמשנו רק בנתונים של מי שאמר ״תרומה חיובית״, ואת הקבוצות ימין-מרכז ושמאל-מרכז חילקנו בהתאמה בין הימין או השמאל ובין המרכז.
