טריאנוס שלט ברומא משנת 98 לספירה ועד שמת לאחר כמעט שני עשורים, בגיל שישים ושלוש, לא מבוגר במיוחד אבל גם לא צעיר לזמנו, וכנראה מסיבות טבעיות, שלא כמו כל קיסריה של רומא. יחסיו עם היהודים היו מתוחים. הוא עלה לשלטון קרוב לשלושים שנה לאחר חורבן בית המקדש על ידי קודם קודם קודמו, אבל היו לו צרות משלו עם העם קשה העורף. במדרש על מגילת איכה מסופר ש״טַרְכִּינוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת יָלְדָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, וְהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֲבֵלִים, נִשְׁתַּתֵּק הַוְּלַד בַּחֲנֻכָּה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַדְלִיק אוֹ לֹא נַדְלִיק, אָמְרוּ נַדְלִיק״. ובמילים פשוטות: עם ישראל התאבל על הולדת בנו של טריאנוס, כי היה תשעה באב – והדליק נר כאשר הילד מת, כי היה חנוכה. אפשר להבין מדוע הקיסר לא ראה את היחס אליו בעין יפה. הוא התנכל ליהודים, והם כינו אותו ״שחיק עצמות״. מה מבטאת הקללה הזאת? ״שלאחר מותם של אותם רשעים יימעכו ויישחקו עצמותיהם״, כפי שמסביר רוביק רוזנטל.
טריאנוס היה רע ליהודים אבל טוב לרומאים. כמעט כל משאל של היסטוריונים מציב אותו ברשימת הקיסרים המוצלחים ביותר של האימפריה. בימיו הגיעה רומא לשיא ההתפשטות הגיאוגרפית שלה. טריאנוס נלחם בדאקים, בפרתים, בנבטים שבדרום השכונה שלנו. ״על אף היותו איש צבא, הוא ניחן במעלותיו של פוליטיקאי טוב״, כתב עליו ההיסטוריון בארי שטראוס (בספר המומלץ עשרה קיסרים). טריאנוס ״היה חביב ומתון־מזג ולא נטרד מהתקפות אישיות. מעולם לא שכח שעליו לרַצות שלושה ציבורים – את הסנאט, את העם ואת הצבא – והוא סיפק את הסחורה לכל אחד מהם״.
במשולש הזה היה מעניין להרהר השבוע, למרגלות עמוד טריאנוס, לא רחוק מהקולוסיאום, ביום קריר ושמשי, ובמרחק בטוח ממלחמת מילים פנימית ומלחמת טילים חיצונית – המלחמה על פיטורי ראש השב״כ, והמלחמה המתחדשת ברצועת עזה. לישראל יש שליט שמתקשה להתעלם מהתקפות אישיות. יש לה שליט שלפעמים נדמה שבהחלט שכח את הצורך לרצות שלושה ציבורים, את הצבא, הסנאט והעם. הפיקוד הבכיר של צה״ל סומן על ידו כיריב שיש לקעקע את כוחו, כל דור מחדש (גם תורו של איל זמיר יגיע, ואם לא יגיע, זה יהיה מטריד יותר מאשר מרגיע). את הסנאט – הכנסת – נתניהו איננו מרצה. הוא שולט בכנסת כמו בלהקת כלבים נרצעת. גם לסנאט הרומאי היו תקופות של עוצמה ותקופות של חולשה. אך ספק אם אי פעם היה עלוב כמו הכנסת שלנו (אבל אם היסטוריון מומחה יתעקש שדווקא כן, אני פתוח לשנות את דעתי).
האם צה״ל יגייס השנה יותר מ-5000 חרדים? בואו להשתתף במשחק התחזיות של המדד
ומה עם ריצוי העם? זה הסעיף המורכב ביותר, כי לא קל לראות את ישראל חוזרת למצב של מלחמה כאשר ציבור גדול סבור שמניעיו של המנהיג, מי ששולח חיילים לקרב, אינם טהורים. לא קל – אבל מובן. בהחלט ייתכן שבנימין נתניהו ויועציו, קציני צה״ל, בכירי השב״כ, המוסד, הממסד המדיני, אכן הגיעו למסקנה מעשית ומחושבת שאין מנוס מחידוש האש כדי שישראל תגשים את מטרותיה. בהחלט ייתכן שלהחלטה להפסיק את הפסקת האש יש סיבות טובות, שאין דבר וחצי דבר בינן ובין הרצון להחזיר את איתמר בן גביר לממשלה, לפטר את ראש השב״כ, לערער את כוחה של היועצת המשפטית לממשלה, להעביר את התקציב, למצוא מעקפים שיאפשרו תמיכה תקציבית בחרדים המסרבים להתגייס, וכן הלאה. בהחלט ייתכן – אבל עצם העובדה שייתכן שלא, או שיש מי שסבורים שייתכן שלא, היא הדבר המטריד. הם סבורים כך כי צירוף הנסיבות מחשיד, וכי ההיכרות עם הנפשות הפועלות מחשידה, וכי ההתעקשות של נתניהו לעסוק בניגוח פוליטי ואישי של משרתי ציבור ערב היציאה לקרב מסבכת כל ניסיון לשכנע את הציבור בטוהר כוונותיו.
אם מוכרחים לצאת למלחמה, אפשר להמתין עם פיטוריו של ראש השב״כ. אם מוכרחים לצאת למלחמה, אפשר להמתין כמה שבועות עם שובו של בן גביר לממשלה. כל זה כמובן – אם רוצים לממש את נוסחת טריאנוס להצלחה קיסרית: לרצות את הצבא, את הסנאט, את העם.
הגישה של טריאנוס עבדה. ההיסטוריון הדגול אדוארד גיבון כתב ש״אילו התבקש אדם כלשהו לציין תקופה בתולדות העולם שבה היה המין האנושי מאושר ומשגשג מאי פעם, הוא היה מציין בלי להסס, את התקופה שנמשכה ממותו של דומיטיאנוס ועד עלייתו של קומודוס״. מי היו אלה? דומיטיאנוס הוא הקיסר שקדם לנרווה שקדם לטריאנוס. קומודוס הוא האחרון בשושלת הנרוה-אנטונינית, אותה שושלת של טריאנוס. התקופה הזאת, לפחות לפי גיבון (שאמנם כתב בסוף המאה ה-18, כך שהפרספקטיבה שלו קצת אחרת משלנו), הייתה המאושרת בתולדות העולם.
את עמוד טריאנוס, שמצית הרהורים אקטואליים בראשו של מבקר מעיר זרה, הסנאט הוא שהורה להקים. השנה היתה 113, בערך ארבע שנים לפני מותו של הקיסר. בתחילה היתה בראש העמוד ציפור, אחר כך היא הוחלפה בפסלו של הקיסר, ולבסוף – לקראת סוף המאה ה-16 – הוצב בראש העמוד פסל של פטרוס הקדוש, שליחו של ישו. זה מה שיש שם היום, אבל קשה לראות, כי האזור כולו מכוסה באבק של שיפוצים.
שטראוס ציין, שטריאנוס ״הלך בדרכו של נֶרווה והביא לאימפריה מאה שנות שלום יחסית ושגשוג. מאז רצח דומיטיאנוס בשנת 96 לא נרצח שוב קיסר רומאי במשך קרוב למאה שנה. במשך ארבעים שנה אחרי מות טריאנוס לא היתה רומא מעורבת במלחמה עם כוחות זרים״. זו בהחלט הצלחה שהיינו שמחים בה גם בישראל של ימינו.
על אסטרטגיית על. בואו לקרוא את הספר הכי חכם על ניצחון במדיניות ומלחמה
