ישראל מחכה למשהו. אולי זה דבר גדול – בפעם הקודמת שחיכינו, קיבלנו מלחמה עם איראן. אולי זה דבר קטן – תרגיל שמטרתו העיקרית היא שימור הקואליציה או דחיית משפט נתניהו. אולי זה הישג – חזרתם של כל החטופים. אולי זו אכזבה – ההכרה בכך שחמאס הצליח לשרוד כגוף שלטוני ברצועת עזה. אולי זה חידוש – שלום עם סוריה חדשה ומסתורית, אולי זו מחלוקת – נורמליזציה עם סעודיה בתמורה להסכמה למהלך כלשהו בזירה הפלסטינית.
אולי זה יהיה כל מה שהוצע כאן, אולי אף אחד מאלה, אולי חלק, אולי רק אשליה. אבל אנחנו מחכים. אין לנו ברירה.
לפני כמה ימים ראש הממשלה נתניהו ביקש לדחות את עדותו במשפטו. הוא עסוק מדי מכדי להתייצב. השופטים סירבו. הוא ביקש שוב. שוב סירבו.
כמו מערכון ישן של הגשש החיוור, שבו הופיע דיאלוג שכמה קוראים ותיקים מן הסתם יזהו (חפשו ביוטיוב):
״האינסטלטור ישנו?״
״הוא עסוק״.
״עשה לי טובה, זה משהו נורא דחוף״.
״אתה הזמנת תור?״
״לא״
״הצחקת אותי״.
נתניהו גרר לבית המשפט שני בכירים – ראש אמ”ן וראש המוסד. הם העידו. השופטים שינו את דעתם. לבוא לבית המשפט? הצחקתם אותו. נתניהו נפטר מהעדות, לעת עתה. הוא עסוק. כיצד השתכנעו השופטים לשחררו מן החובה להעיד? נוכל רק להניח ששמעו דבר מה רציני דיו, אחרת לא היו משנים את דעתם. אכן, ראש הממשלה עסוק. במה? עיינו ברשימת האפשרויות שהזכרנו. כדי לממש אותן, או אולי אפשרות אחרות, שקשה להעלות בדמיון, שהרי הוא יוצא לביקור בוושינגטון.
מוכנים לויכוח המתחדש על חוק הגיוס? בואו לצפות בסדרת הסרטונים של המדד
בישיבת קבינט שנערכה השבוע מפקדי צה”ל אמרו לשרים משהו בנוסח: “אנחנו לא בטוחים מה עוד אתם רוצים שנעשה בעזה”. הם לא הכריזו ש”המשימה הושלמה”, כמו שג’ורג’ בוש הבן עשה בעיצומה של המלחמה בעיראק. אבל הם כן אמרו שהמשימה הושלמה במובן מצומצם יותר: עשינו את מה שאמרתם לנו לעשות. כבשנו את השטח שהתבקשנו לכבוש. הפעלנו, בהצלחה חלקית, את התוכנית להזנת עזה ללא מעורבות חמאס. אם אתם רוצים שנעשה יותר – אמרו לנו בדיוק מה אתם רוצים שנעשה, ואנחנו נבהיר לכם מה יהיה המחיר של הבקשה החדשה שלכם. זו – כך אמר אחד ממפקדי צה״ל לשרים – תהיה משימה עם תשואה הולכת ופוחתת על ההשקעה, במשאבים, בכוח אדם, בדם.
חלק מהשרים לא היו מרוצים. התסכול ניכר, ולא בלי סיבה. השרים רוצים לתת פקודה, ושצה״ל יבצע. זו כמובן תפיסה ילדותית של משימת השרים ומשימת הצבא. השרים יכלו לתת לצה״ל פקודה: נא לכבוש את הירח. אחר כך יכלו להתרגז: הוצאנו הנחיה, והצבא לא מבצע. ובמילים אחרות: כמו שיכולתו של הצבא עומדת לבחינה מתמדת – גם יכולתם של השרים להנחות עומדת לבחינה מתמדת. כדי להנחות את צה״ל צריך להבין את צה״ל, את מגבלותיו, את יכולותיו, את שיטותיו, את ערכיו. השרים חשבו שיחליפו רמטכ״ל ברמטכ״ל ויקבלו צה״ל אחר. הם טעו. איל זמיר היה בחירה טובה, שהשרים לא הבינו את משמעותה.
וצריך לומר: התסכול של השרים מובן. ישראל רצתה לסיים את המלחמה עם חמאס על ברכיו. חמאס עדיין לא על ברכיו. הוא עדיין שולט, במידה מסוימת, במה שנותר מרצועת עזה – באותם אזורים קטנים שבהם עוד מותר לאנשים לחיות. השרים המתוסכלים אומרים: אמרנו לכם מה אנחנו רוצים – את חמאס על הברכיים ואת החטופים בבית. צה”ל, מהסס, משיב: נכון, ואנחנו אומרים לכם שלא בטוח שאפשר להשיג את מה שאתם רוצים להשיג, ושאם ננסה להשיג את מה שאתם רוצים שנשיב, ישראל תידרש לשלם מחיר כבד בהרבה ממה שהחברה הישראלית מוכנה לשלם. כך או כך, אם אתם – השרים – מוכנים לשלם את המחיר הנדרש אנא הוציאו הנחיות מפורטות בכתב. זו הדרך לוודא שצה״ל לא יהיה השעיר לעזאזל, אם וכאשר יתברר שציבור מתמרמר על המחיר הגבוה.
נתניהו לא רוצה עימות עם צה״ל. ועוד פחות מזה הוא רוצה להוציא הנחיות מפורטות בכתב, שעלולות להפליל אותו במקרה של הסתבכות. הוא גם יודע שישראל לא יכולה סתם להרים ידיים ולהגיע להסכם ברצועה – הסכם שברור לכולם שהוא רחוק מאוד מהמטרה המוצהרת של ישראל: חיסול שלטון חמאס בעזה. איזו אלטרנטיבה יש לו? האלטרנטיבה היא הסחת דעת – הישג גדול דיו שיצדיק את האכזבה הכרוכה בוויתור על מימוש מלא של המשימה בעזה. דמיינו שלום עם סוריה – בלי שישראל תצטרך לדבר על נסיגה מרמת הגולן. דמיינו שלום עם סעודיה – בלי שישראל תצטרך להסכים לתוכנית לשתי מדינות. דמיינו את החטופים חוזרים – וגם שלום עם סוריה – וגם נורמליזציה עם הסעודים – וגם התחייבות אמריקנית למנוע מאיראן גישה לפורדו (קשה להאמין שאפילו אחת מהאופציות האלה נמצאת על השולחן).
דמיינו פריצת דרך דרמטית מספיק, מבטיחה מספיק, שתמתיק את הגלולה המרה של ההכרה בכך שחמאס – גם אם הוא נחלש, גם אם הוא מבודד, גם אם הוא ללא משאבים – עדיין עומד על רגליו. מקרטע, מדדה, אבל עומד. ואין דרך לברוח מזה: זו באמת גלולה מרה. אפילו ישראלים שרצו כבר מזמן לסיים את המלחמה, אפילו מי שחזרו ואמרו שהחזרת החטופים חשובה להם יותר מהפלת חמאס – אפילו הם לא יהיו נינוחים כאשר עזה נותרת תחת השפעת חמאס. אפילו הם לא יכחישו שבשלב כלשהו, כשיהיה חלון נוסף של הזדמנות, או כשתהיה תוכנית סבירה, ישראל תידרש לחדש את המאמץ לעקור את חמאס מן השורש.
אבל לפחות כרגע, נדמה שרוב הישראלים – ולפחות חלק מחברי ממשלתם – מוכנים לבלוע את הגלולה המרירה. בתנאי, כמובן, שתוגש עם ממתיק חזק.
לממתיק – לזה אנחנו מחכים.
בקרוב יצא – וכבר אפשר להזמין
