מה עושים כאשר תוצאה של סקר לא מתאימה לאידיאולוגיה? מה עושים כאשר תוצאה של סקר לא מתאימה למה ששומעים בסביבה? מה עושים כאשר תוצאה של סקר לא מתיישבת עם רוח הדיווחים בתקשורת, או עם תחושת הכוח המשכרת של הפגנת ענק, או עם ההרגשה בבטן שהפעם יהיה אחרת?
לא מעט ישראלים שנחשפו היום לנתונים החדשים של המכון למדיניות העם היהודי JPPI (הפרסום הראשון של עמית סגל), ושנאספו על ידי המדד, הרגישו בדיוק כך. זה לא התאים להם. בגלל אידיאולוגיה, או תחושת בטן, או התרשמות, או זיכרון מסקר קודם שנדמה להם שאמר אחרת. חלקם אמרו ״לא יכול להיות״. חלקם שאלו ״מה המתודולוגיה״. היא הייתה מעניינת אותם קצת פחות – המתודולוגיה – אם התוצאה הייתה מתיישבת עם מה שהם מרגישים. אבל היא לא התיישבה עם מה שהם מרגישים. והתוצאה הייתה חשדנות.
החשדנות מותרת, ולפעמים גם מבורכת. גם אנחנו קצת הופתענו מהתוצאה. ואז בחנו אותה שוב. וליתר בטחון עוד פעם אחת. וזה מה שיש. זה מה שהשיבו לנו 600 ישראלים על מה ששאלנו. ואת זה כדאי לדייק ולהדגיש: הם השיבו רק על מה ששאלנו, רק ביום ששאלנו. אולי היו משיבים אחרת ביום אחר. מן הסתם היו משיבים אחרת על נוסח אחר. אבל אנחנו שאלנו בפשטות כך: משתי העמדות הבאות בעניין עסקת חטופים, איזו קרובה יותר לעמדה שלך? והצענו רק שתי עמדות (ואת האפשרות של ״לא יודע/ת״). אפשרות ראשונה: לישראל אסור לוותר על שליטה בציר פילדלפי גם אם בגלל זה לא תהיה עסקת חטופים. אפשרות שנייה: ישראל צריכה לוותר על שליטה בציר פילדלפי כדי לאפשר עסקה לשחרור חטופים.
אלה שתי אפשרויות בדיוניות. לא ברור לנו שבלי ויתור על פילדלפי לא תהיה עסקה, ולא ברור לנו שעם ויתור על פילדלפי תהיה עסקה. כן ברור שעסקת חטופים היא אירוע שכולל הרבה יותר מרכיבים מאשר כן-או-לא נסיגה מפילדלפי. לכן, בתשובה לשאלה ששאלנו אין טעם לחפש את מה שאין בה. אין טעם לחפש תשובה על השאלה לאיזה עסקה בדיוק הציבור יסכים, או לאיזה פרטים בדיוק הוא יתנגד. השאלה ששאלנו היא לא שאלה על מרכיבי עסקה, היא שאלה על הסנטימנט הציבורי. מכיוון שפילדלפי הפך לסמל של תומכים ומתנגדים לעסקה – וליתר דיוק, של מי שחושבים שממשלת ישראל מנסה להכשיל עסקה מסיבות לא ראויות, ושל מי שחושבים שממשלת ישראל מתעקשת על מרכיבי העסקה מסיבות ראויות – בחנו איך הציבור עומד מול הסמל הזה.
האזינו: האם משבר 2024 ישנה את הציונות הדתית
מה עשתה המלחמה בעזה לזהות היהודית בישראל?
ומה שגילינו הוא דבר פשוט. יש יותר יהודים בישראל שסבורים שהתעקשות על פילדלפי היא מעשה נכון מיהודים שמוכנים לוותר על פילדלפי לטובת עסקת חטופים. הפער לא גדול: 49% בחרו באמירה ״לישראל אסור לוותר על שליטה בציר פילדלפי גם אם בגלל זה לא תהיה עסקת חטופים״. זה לא רוב. זה כמעט מחצית. אבל זה רוב מבעלי הדעה היהודים, כי 8% סימנו ״לא יודעים״. וזה יהיה מיעוט כאשר נשקלל גם את עמדות הערבים. אנחנו יודעים מסקרים קודמים שרוב גדול של הערבים בישראל יתמכו בכל עסקת חטופים.
התוצאות האלה לא אומרות מי צודק ומי טועה. לפעמים הרוב טועה. התוצאות האלה לא אומרות שזה מה שהממשלה תעשה. ממשלות משנות את דעתן. גם הציבור משנה את דעתו. לעיתים בגלל נסיבות, לעיתים בהתאם לנוסח מסוים של שאלה. במחצית אוגוסט, 50% מהמשיבים לסקר של דודי חסיד, שפורסם בכאן 11, העדיפו את האמירה ״לשחרר את כל החטופים ולהפסיק את הלחימה גם במחיר של אי מיטוט חמאס״ על פני האמירה ״להמשיך במלחמה גם במחיר הישארות החטופים בשבי״. איך זה יכול להיות? עובדה: סקר אחד, לפני שבועיים, ניפק תוצאה שיוצרת רושם אחד, סקר אחר, אתמול, ניפק תוצאה שיוצרת רושם אחר. ככל שאנחנו יכולים להתרשם, התוצאות מאתמול מלמדות על דבר שכדאי לקחת בחשבון. הממשלה פחות מנותקת מהציבור מכפי שחלק ממתנגדיה סבורים. הן מלמדות שהפגנות גדולות ככל שיהיו אינן משקפות בהכרח את דעתם של מי שנשארו בבית.
ומה לעשות עם האידיאולוגיה, תחושות הבטן, סקרים אחרים שאומרים אחרת, החברים והשכנים? לזכור שכל אלה תלויי מקום, קהילה וזמן. מי שחי בסביבה של אנשי מרכז ושמאל אכן רואה סביבו בעיקר מתנגדי ממשלה ותומכי עסקה. 92% מבוחרי יש עתיד סימנו את התשובה ״ישראל צריכה לוותר על שליטה בציר פילדלפי כדי לאפשר עסקה לשחרור חטופים״. אבל אחוז כמעט זהה מבוחרי הציונות הדתית, 91%, סימנו את התשובה ״לישראל אסור לוותר על שליטה בציר פילדלפי גם אם בגלל זה לא תהיה עסקת חטופים״. אם אתם מתגוררים בשכונה של מצביעי לפיד אתם חשופים למציאות אחת. אם אתם חיים בשכונה של מצביעי סמוטריץ׳ אתם חשופים למציאות אחרת. הסקרים הם מראה שמשרתת את כולנו: לא כדי שנחליט מה דעתנו, אלא כדי שנדע מה דעתם של אחרים מאיתנו, שאין לנו הזדמנות לפגוש ולשמוע בחיי היומיום שלנו.
