כמה מאות משתתפים כבר סימנו את התחזית שלהם לאירועי שנת 2025 במשחק התחזית של המדד. וכבר מסתמנת מגמה די ברורה ביחס להרבה מהאירועים: חידוש היחסים או לפחות הדיאלוג עם סעודיה הוא דבר שהמשתתפים במשחק מצפים שיקרה בסבירות יחסית גבוהה (גם אם לא מאוד גבוהה). איל זמיר הוא מועמד לרמטכ״לות שהמשתתפים מזהים כבעל סיכוי משמעותי. ורוב תושבי הצפון יחזרו לבתיהם בשנת 2025. נכון לשעת הכתיבה, ההסתברות לאירוע הזה היא 67% על פי המשתתפים. ואולי זה הזמן להדגיש: האחוזים שאנחנו מראים לצד התחזיות אינם אחוזים שמבטאים את שיעור המשתתפים שאמרו ״כן, זה יקרה״, אלא את ההסתברות הממוצעת לפי הערכת המשתתפים שהאירוע יקרה.
כמה מאות משתתפים זה כבר מספר שמאפשר לבחון לא רק הסתברות ממוצעת אלא גם הבדלים על פי פרמטרים שונים בין המשתתפים. כל משתתפי המשחק רשומים לאתר המדד, כך שמילאו שאלון רקע שמאפשר לנו לנתח את הנתונים. זו אחת המטרות שלנו – ואני מניח שגם למשתתפים יכול להיות בזה עניין. והשאלה הראשונה שמעניין לבחון בהקשר לתחזיות היא כמובן ההקשר האידיאולוגי או הפוליטי. כלומר, כמה משפיעה העמדה האידיאולוגית של חזאים על התחזית שלהם. ניתן דוגמה. אנחנו מבקשים לחזות ״האם ערוץ 14 יהפוך לערוץ הטלוויזיה הנצפה ביותר בישראל לפחות למשך חודש שלם ב-2025?״. זו שאלה שאפשר לנסות להשיב עליה בלי הטיה אישית כלשהי, אבל מן הסתם קשה לעשות את זה. מי שצופים בערוץ 14 כנראה ישיבו עליה קצת אחרת ממי שלא צופים בערוץ 14, ולא בשל העובדה שיש להם נתונים אחרים על הערוץ – הם מכירים אותו, הם מבינים את כוח המשיכה שלו (ומצד שני, אולי אינם מבינים את עוצמת הדחייה שלו כלפי מי שאינם צופים בו).
יש הטיה סביבתית (כל מי שאני מכיר צופה בערוץ) ויש כמובן גם אפשרות של הטיה בגלל משאלות לב (הייתי רוצה שכל מי שאני מכיר יצפה בערוץ): אולי מי שצופים בערוץ רוצים שיהיה הכי נצפה, והרצון הזה משפיע על התחזית שלהם. או שהם דווקא לא רוצים שיהיה הכי נצפה, וזה מה שמשפיע על התחזית שלהם. והמקרה של הערוץ הוא רק דוגמה. יש דוגמאות מובהקות יותר, כמו השאלה האם יהיו בחירות ב-2025. יש מי שרוצים שיהיו, יש מי שלא רוצים שיהיו, וישנה התחזית. משמע – היכולת להתעלם ממה שאני רוצה, ולהתמקד במה שאני חושב שיקרה. גם אם הוא בניגוד לרצון שלי. האם יש לנו יכולת כזאת?
התשובה היא כן, עד גבול מסוים. ובמילים אחרות: כמעט בכל שאלה שאנחנו בודקים, אנחנו מזהים פערים אידיאולוגיים בין משיבים. נטיות מסוימות שמאפיינות תחזיות של משתתפים שמגדירים את עצמם ״ימין״ או ״שמאל״ (או ״ימין מרכז״ וכדומה). אבל הפערים האלה גדולים יותר בשאלות שההיבט האידיאולוגי שלהם מאוד ברור, וקטנים למדי, לפעמים נעלמים, בשאלות שההיבט האידיאולוגי שלהם אינו משמעותי. בגרפים שאנחנו מציגים כאן יש דוגמאות. במקרה של ״האם יהיו בחירות״ אפשר לראות כיצד חזאים מהימין נותנים תחזית ממוצעת לבחירות בהסתברות נמוכה למדי (25%). לעומתם, חזאים מהמרכז ומהשמאל נותנים תחזית בהסתברות גבוהה יותר. לא גבוהה ממש, התחזית שלהם עדיין צבועה בכתום (למי שטרם הבינו: ירוק – הסתברות גבוהה, מעל 55%, כתום – הסתברות בינונית, 45%-55%, אדום – הסתברות נמוכה, מתחת ל-45%).
למעשה, בשני המקרים, התחזית מתיישרת עם עמדה שאפשר לכנות ״אופטימית״. בימין, האופטימיות מתבטאת בהנחה שלא יהיו בחירות (כי בימין לא רוצים בחירות, לדוגמה, 55% מבוחרי הליכוד רוצים בחירות במועד המקורי, לפי הסקר של אקורד). לעומת זאת, במרכז ובשמאל העמדה האופטימית היא שאולי יהיו בחירות. לא בטוח – לא בהסתברות גבוהה – כי במרכז ובשמאל מבינים שהמציאות כרגע, של קואליציה הנתמכת ב-68 אצבעות, לא מבשרת בחירות. ובכל זאת מניחים שלאפשרות הזאת יש הסתברות בינונית, בממוצע כמובן.
בואו להשתתף במשחק התחזית של המדד (ויש פרסים!)
השאלה על ההסתברות לחזרת רוב תושבי הצפון לבתיהם היא שאלה שההיבט הפוליטי שלה הרבה פחות ברור. כולם, ימין ושמאל, מקווים שהתושבים יוכלו לחזור בביטחון לבתים. כולם, ימין ושמאל, רואים את המציאות הביטחונית בצפון, ומבינים כיצד השתנתה. זה מתבטא בשתי דרכים: קודם כל, בכלל המחנות מניחים הסתברות גבוהה לאפשרות שתושבי הצפון יחזרו לבתיהם בחודשים הקרובים. כל הגרף צבוע בירוק. ומצד שני, עדיין מתקיימים פערים, קצת פחות מובהקים. במחנות הימין ההנחה שהתושבים יחזרו לבתיהם מתבטאת בהסתברות גבוהה יותר. במחנות המרכז והשמאל בהסתברות נמוכה יותר. למה? נציע שני הסברים.
הסבר ראשון: המרכז והשמאל יותר פסימי באופן כללי. אנחנו רואים את זה בהסתברות שניתנת לכמה מהתסריטים בשאלון, שכמעט בכולם אם מדובר בתסריט ״חיובי״ הימין אופטימי יותר מהמרכז והשמאל. זה ביטוי למצברוח כללי. זיהינו את המצברוח הזה לא מזמן, בסקר של המכון למדיניות העם היהודי במלאת שנה למלחמה. בימין, משתתפים אמרו שבמלאת שנה למלחמה הם בעיקר ״נחושים״ ו״אופטימיים״. במרכז ובשמאל הרגש הדומיננטי של משיבים (מתוך שש אפשרויות) היה ״מודאג״ ואחריו ״מיואש״. בנסיבות כאלה, די ברור מדוע משתתפים ממחנות הימין חוזים חזרה של תושבים לבתיהם בהסתברות גבוהה יותר.
הסבר שני נוגע לאמון בשלטון. מדובר באמון כללי – קבוצות הימין נותנות אמון רב יותר בממשלה ובראש הממשלה, ומכיוון שהחזרה של תושבים לבתיהם בצפון תלויה במידה רבה בביצועים של הממשלה, טבעי שיניחו שההסתברות לחזרתם גבוהה יותר. מדובר גם בהערכת הטיפול במפוני הצפון עד כמה. בסקר שהזכרתי, שנערך במלאת שנה למלחמה, רוב גדול של משיבי הימין והימין-מרכז הגדירו את הטיפול במפוני הצפון כ״סביר״ עד ״טוב מאוד״. לעומתם, רוב המשיבים מהמרכז והשמאל הגדירו את הטיפול בהם כ״לא טוב״ או ״מאוד לא טוב״. טבעי שמי שחושבים שהטיפול עד כה היה סביר ומעלה יניחו שהטיפול בהמשך יהיה דומה, ויאפשר חזרה של המפונים לביתם, ולעומת זאת, מי שחושבים שהטיפול לא היה טובים יהיו קצת יותר ספקנים ביחס לאפשרות של חזרה הביתה.
שורה תחתונה: כן, רואים השפעה אידיאולוגית על התחזית. שורה תחתונה נוספת: ככל שהשאלה יותר פוליטית כך ההשפעה משמעותית יותר. שורה תחתונה אחרונה: יהיה מעניים לראות האם וכיצד התחזית תתייצב ככל שהמשתתפים (כלומר, אתם: ואם עוד לא הצטרפתם זה הזמן) ידייקו את התחזיות שלהם לפי ההתפתחויות.
