fbpx
פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל

למה המלחמה נמשכת כבר שנה?

 

במלאת שנה, ראוי להזכיר שזו מלחמה ארוכה. כבר היו ארוכות כאלה – מלחמת העצמאות, מלחמת ההתשה – אבל רוב מלחמות ישראל היו קצרות יותר. ובכל מקרה, לא תמיד קל לקבוע מתי בדיוק מתחילה מלחמה (במקרה הנוכחי, דווקא קל: 7 באוקטובר), ומתי היא מסתיימת. לפעמים נחתם הסכם בסופה של מלחמה, ולפעמים היא פשוט דועכת. לפעמים היא נפסקת בבת אחת, ולפעמים בהדרגה. כך או כך, רוב אזרחי ישראל לא מצפים לסיום מהיר של המערכה המתגלגלת. רובם מניחים שתימשך עוד לפחות כמה חודשים, וכמחציתם מניחים שתימשך עוד שנה ויותר. קרי – שב-7 באוקטובר של השנה הבאה עדיין נוכל לשאול ״עד מתי תמשך המלחמה״.

מלחמות מתארכות מסיבות מגוונות, אבל בדרך כלל הן מתארכות משום שאין הכרעה, ומשום שהצדדים הלוחמים עודם סבורים שיוכלו לחלץ מהמשך הקרבות תוצאה טובה יותר. ויש גם לא מעט מקרים שמלחמות מתארכות משום שאין בנמצא מי שיש לו האומץ, או הסמכות, להחליט על סופה של המלחמה. המרכיב הפסיכולוגי המוכר כ״שנאת ההפסד״ נכנס לפעולה כאשר מדינות או ארגונים עומדים על סף תבוסה. כבר השקענו כל כך הרבה, כבר הסתכנו, כבר איבדנו, כבר הקרבנו – קשה להחליט שכל אלה היו לשווא. קשה למצוא את מי שייקח על עצמו להודיע לציבור שכל אלה היו לשווא.

במלחמת העולם הראשונה, כאשר הסגר הבריטי החל לגבות מחיר כבד מדי מגרמניה, ״החליטו הגרמנים לנסות לפעול נגד הבריטים במים״. גדי היימן כותב על ההחלטה הזאת בספרו היפה ״פחד, חרטה ומשאלת לב: למה מנהיגים ואומות בוחרים במלחמה״. עד לשלב זה במלחמה, שנאת הסיכון הניאה את הגרמנים מלסכן את הצי שבנו בעמל כה רב בקרב מול הצי הבריטי. ״אולם לנוכח המצוקה שנקלעו אליה, השתנתה שנאת הסיכון לשנאת הפסד. עתה היו מוכנים להמר. ביוני 1916 יצאו ספינותיו של פון טירפיץ אל הים הפתוח, ובקרב יוטלנד, הגדול מסוגו בהיסטוריה, התמודדו אלה מול אלה 250 ספינות מאוישות ב־100 אלף אנשי צוות. הגרמנים נחלו ניצחון טקטי. הם הטביעו 14 כלי שיט בריטיים בנפח כולל של 111 אלף טון ואיבדו 11 ספינות בנפח של 62 אלף טון. הקייזר הגאה מיהר להדביק מדליות הוקרה לחזיהם של מפקדי האוניות כשהוא מקפיד לנשק את כולם. אולם הניצחון הגרמני היה אשליה אופטית. הצי הגרמני נכשל בשבירת המצור הבריטי. הוא נאלץ לחזור לנמליו כלעומת שבא ושוב לא גייס את העוז להגיח ממאורתו״.

מי יאמר לגרמנים שהפסידו במלחמת העולם הראשונה. מי יאמר ליפנים שהפסידו בשנייה. מי יוציא את צה״ל מלבנון אחרי שני עשורים של כיבוש שתוצאותיו שנויות במחלוקת. מי יבשר לאוקראינים – או לרוסים – שהמלחמה הארוכה נגמרת בלי שאחד הצדדים קיבל את מבוקשו. מי באיראן, או בחיזבאללה, או בחמאס, יגיע למסקנה שבא הזמן לסכם את המערכה, ללקק את הפצעים, ולהיערך לסיבוב הבא.

לא בטוח שמישהו יגיע למסקנה הזאת. יכול להיות שפשוט קשה מדי להגיע אליה, בגלל שנאת ההפסד. יכול להיות שלא כדאי להגיע אליה, משום שבמבט מאיראן, או מלבנון, או מעזה, ישראל לא נראית כמנצחת אלא כמסתבכת. זו כמובן אפשרות שמקבלי ההחלטות בישראל צריכים לקחת בחשבון. האפשרות שכל מכה שישראל תנחית, עזה ככל שתהיה, לא תביא את הצד השני למצב של ויתור והפסקת אש. הרי תמיד אפשר לירות עוד רקטה. הרי תמיד אפשר לשלוח עוד מסתנן. אויב שאינו חושש לאבד שטח, שאינו מתחשב בכמות הרוגים, שאינו נותן דין וחשבון לציבור סובל, הוא אויב שקשה להכריע. אחת הסיבות לשקול פנייה לעימות עם איראן היא הסיבה הזאת: לאיראן יש חישובים של מדינה, שקל יותר להבין, ולא חישובים של ארגון טרור רדיקלי, שיכולים להיות רחוקים מאוד מההיגיון המדינתי.

האתגר החרדי, כל הפרקים זמינים לצפייה

 

למה המלחמה נמשכת? כי האויב עוד לא הוכרע ועוד לא נכנע. זאת הסיבה המרכזית. אבל בשאלות לציבור הישראלי פחות מעניין לשאול על האויב ויותר מעניין לשאול על הצד שלנו. מה ישראל, האם ישראל, יכולה הייתה לעשות אחרת, כך שהמלחמה תהיה קצרה יותר (וכמובן, קצרה ומוצלחת, לומר שישראל הייתה יכולה לקצר אם זו הייתה מטרתה היחידה זה ברור: אפשר היה להפסיק ולהיכנע, אבל לא לזה אנחנו מתכוונים). בסקר של המכון למדיניות העם היהודי הצגנו לישראלים, יהודים וערבים, שבע סיבות אפשריות להתארכות המלחמה, שכאמור, רובם סבורים שתתארך עוד הרבה – חודשים או שנים.

על מה רובם מסכימים: שהממשלה לא קיבלה החלטות נכונות מספיק מהר. כלומר, על כך שלממשלה יש חלק בכך שהמלחמה מתמשכת. גם רוב תומכי הקואליציה מסכימים לאמירה הזאת. ייתכן שהם מרגישים שצריך היה לתקוף מוקדם יותר בלבנון. בדיעבד, קל מאוד להרגיש כך, הגם שאין דרך לדעת אם ישראל הייתה מצליחה בפעולותיה באותה מידה – אולי יותר? – אם הייתה תוקפת בעוצמה מוקדם יותר. רובם מסכימים גם על כך שהלחץ הבינלאומי הקשה על ישראל לסיים את המלחמה בזמן קצר יותר. מה שכמובן נגוע באירוניה גדולה: כי הלחץ הבינלאומי נועד להביא לסיום מהיר יותר של המלחמה – ובפועל רוב הישראלים סבורים (ואני מסכים איתם) שהוא שהביא להתארכות שלה. פרשת הכניסה לרפיח היא דוגמה מובהקת. העולם עיכב, כך שבמקום שהכניסה תהיה מוקדם היא הייתה מאוחר. מהלכי התקיפה בלבנון הם עוד דוגמה מובהקת לכך. כמעט שנה התבזבזה על שיחות סרק של האמריקאים בניסיון להרגיע את הזירה הלבנונית. בשנה הזאת, ישראל פעלה כשידיה כבולות, לפחות במידת מה. האמריקאים עיכבו, ותוצאת העיכוב לא משכנעת.

רוב הציבור אינו מקבל את הטענות הנשמעות מעת לעת על מערכת משפטית שמקשה על צה״ל להתקדם בקצב הרצוי, וגם לא על מפגינים או קבוצות לחץ שמקשים על ישראל לגלות נחישות מספקת. שתי הטענות האלה נשמעות בעיקר באגף הימני של החברה הישראלית, ושם גם יש להן תמיכה גבוהה יותר. כשישים אחוז ממי שמגדירים את עצמם ״ימין״ מסכימים ש״המלחמה התארכה בגלל שהמערכת המשפטית מעכבת את צה״ל ומפריעה לו לבצע משימות״. אבל בקרב מי שמגדירים את עצמם ״ימין מרכז״ ההסכמה צונחת בכמעט חצי, ל-35%. המספרים דומים גם ביחס לאפשרות ש״המלחמה התארכה בגלל שמפגינים וקבוצות לחץ מחלישים את הנחישות לניצחון״. הטענות באות מחוגי הימין, ומקובלות בחוגי הימין. כלומר, יש להן משקל בקרב כשלושים אחוז מהציבור היהודי. שזה לא מעט, אבל מותיר אותן כעמדות מיעוט.

הממצא המטריד ביותר נוגע לאפשרות ש״המלחמה התארכה בגלל שיש לקואליציה אינטרס פוליטי להאריך את המלחמה״. רוב הציבור מסכים או קצת מסכים לטענה הזאת. מה שאומר, שרוב הציבור הישראלי מניח שמקבלי ההחלטות מערבים עניינים פוליטיים, מפלגתיים, קואליציוניים, גם במה שנוגע בקודש הקודשים של החלטות הנוגעות לחיים ומוות. כמובן, הממצא הזה נגוע מיסודו בהטיה פוליטית. וגם זה מצער ומטריד. אפשר היה לקוות, אפשר היה לרצות, שתושבי ישראל יסכימו שהממשלה שלהם – בין אם הם תומכים בה ובין אם לאו – מקבלת החלטות הנוגעות למלחמה משיקולים הנוגעים למלחמה בלבד. אפשר להסכים או לא להסכים עם השיקולים, אפשר להסכים או לא להסכים עם המדיניות, אבל היה רצוי להניח שזו מדיניות, ולא פוליטיקה, שאלה שיקולים ענייניים, ולא פוליטיקה.

כאמור, זה לא המצב: רוב גדול מאוד של מתנגדי הממשלה סבורים שהיא מערבת שיקולים פוליטיים בהחלטותיה. רוב גדול מאוד מתומכי הממשלה סבורים שהיא לא מערבת שיקולים פוליטיים בהחלטותיה. עיצרו לרגע וחישבו על המשמעות המצמררת של האמירה הזאת. יותר ממחצית הישראלים חושבים שהמלחמה מתארכת משום שלקואליציה יש ״אינטרס פוליטי״ להאריך אותה. צריך לקוות שהשיבו על השאלה בלי להרהר ארוכות במשמעות שלה. צריך לקוות, שאם היו חושבים עוד רגע על השאלה הזאת היו בעצמם מגיעים למסקנה שהם טועים. כמובן – בהנחה שהם טועים.

, , , , , , , , , ,