אנחנו עורכים לא מעט סקרים. כך מתחילת הדרך. המדד הוא מיזם שמשלב מחקר, ניתוח ודיווח. והוא מקיים גם סוג של קהילה: זו קהילת המשיבות והמשיבים שלנו, שמונה כמה עשרות אלפי ישראלים. בלי התשובות שלהם, לא היה מחקר, לא היו תובנות, לא היה דיווח על תובנות. לכן, עמדתם בכל נושא חשובה לנו. כולל בנושא שכל חוקר צריך לחשוב עליו בכל רגע שהוא חוקר: האם המחקר שלי טוב?
בשני סקרים שערכנו בשבועיים האחרונים, ביקשנו מהמשתתפים שלנו חוות דעת על השאלה הזאת. ביקשנו מהם לכתוב לנו האם הסקר היה בעיניהם מאוזן או מוטה, והצענו להם לומר לנו – אם ירצו בכך, ואם הם סבורים שהוא מוטה – מדוע הוא מוטה. התוצאה הייתה מרתקת: עשרות רבות של מיילים שיש בהם הערות, שאלות, הצעות, השגות, טענות. המאמר הזה הוא ניסיון ראשון להציע כמה תשובות. לא לכל מה שנכתב, כי זה יהיה מאוד ארוך, אבל לחלקו. נצטט מתוך המיילים שהגיעו, ונציע תשובות או תגובות על מה שהמשתתפים בסקר כתבו.
משתתף כתב: ״הנוסח של להיות יהודי טוב הרגיש לי מוטה קצת בפרט עם ההדגשה על לעזור ליהודים אחרים״. משתתפת כתבה: ״השאלות על מה הופך אותך ליהודי טוב לא כללו את האפשרות שרציתי לענות והיא שאני כופרת בכלל בסוג השאלות האלו. הדת לא מגדירה אדם בתור טוב או רע אלא רק מעשיו״. משתתפת נוספת כתבה: ״תודה שאתם שואלים כי השאלות הפעם קצת נתקעו לי בגרון (או במוח). בעיני שירות בצה”ל הוא ציון ישראליות ואין לו קשר ליהדות״.
הסבר ותגובה: הכותבים (אני לא מזכיר שמות כי לא ביקשתי רשות) מתייחסים לסקר שבחן עמדות של ישראלים בנושאים שקשורים לזהות יהודית. בסקר הזה, שחלק מתוצאותיו יפורסמו השבוע על ידי המכון למדיניות העם היהודי (דו״ח על עמדות חילונים בישראל, כדאי לקרוא), מופיעות כמה אמירות שנוגעות לשאלה מה צריך אדם לעשות כדי להיות ״יהודי טוב״. או ״יהודיה טובה״. לדוגמה, מופיעה האמירה ״בעיניי, כדי להיות יהודי טוב צריך לחנך את הילדים לגור בישראל״, והמשתתפים מתבקשים לכתוב עד כמה הם מסכימים או לא מסכימים איתה. ועוד דוגמה, שאחת הכותבות מתייחסת אליה: ״בעיניי, כדי להיות יהודי טוב צריך לשרת בצה״ל״.
הנוסח הזה, ״להיות יהודי טוב״, באמת לא מחליק לכולם יפה בגרון. אז למה השתמשנו בו? נתחיל מהסבר טכני, אבל חשוב. השתמשנו בו הפעם, כי כבר השתמשנו בו בעבר. בסקר הגדול משנת 2018, שבעקבותיו נכתב הספר #יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית, השתמשנו בדיוק באותה שאלה. זה אומר ששימוש חוזר בנוסח הזה מאפשר לנו לעשות משהו שחוקרים מאוד אוהבים: להשוות תוצאות. אם היינו משנים נוסח, אי אפשר היה להשוות, כי אף פעם אי אפשר לדעת אם ישראלים משנים את התשובה שלהם בגלל שינוי העמדה או בגלל שינוי הנוסח (ראו דוגמה לשינוי כזה וההשפעה שלו במאמר הזה). אז חשוב לשמור על נוסח זהה. ולכן שמרנו על נוסח זהה.
תשאלו, ובצדק: אבל אם השאלה לא טובה, למה לחזור עליה? על זה נשיב: לא אמרנו שהשאלה לא טובה, אמרנו שהיא באמת לא מחליקה לכולם טוב בגרון. יש בה משהו מעצבן. כי מי בכלל יודע ומי בכלל קובע מה זה ״יהודי טוב״. כמו שכמה מהמשיבות והמשיבים שלנו הרגישו וטענו, יש בשאלה הזאת משהו קצת מקומם. ומצד שני, היא מאלצת את המשיבים לחשוב. מה זה בעיניהם להיות ״יהודי טוב״? הכותבת שהסבירה ש״בעיני שירות בצה”ל הוא ציון ישראליות ואין לו קשר ליהדות״ אולי התרגזה על השאלה, אבל למעשה, יש לה תשובה. התשובה שלה זה שהיא ״לא מסכימה״ לאמירה ״בעיניי, כדי להיות יהודי טוב צריך לשרת בצה״ל״. למה היא לא מסכימה? הנה, היא כותבת: כי אין לשירות קשר ליהדות.
בעניין הזה צריך לדייק את כוונתנו כשואלים. הכוונה אינה לרמוז שיש לנו, או למישהו, יכולת או זכות להגדיר מיהו ״יהודי טוב״. הכוונה שלנו היא לנסות להבין איזה מרכיבים הציבור – כקולקטיב – כולל בהגדרה כזאת. ועכשיו אחשוף כאן פריט מידע מתוך הדו״ח של המכון למדיניות העם היהודי: בעניין השירות בצה״ל, זיהינו שינוי. לא בהכרח מפתיע, אבל שינוי. היום יש יותר ישראלים שרואים בשירות בצה״ל ביטוי ל״יהודיות טובה״ מכפי שהיה לפני חמש-שש שנים בסקר הקודם. למה? אני מניח, אם כי לא יכול לומר בוודאות, שזה קשור למצב שאנחנו נמצאים בו, לעובדה שהחיוניות של צה״ל לשרידות הפיזית של כולנו נעשתה כל כך ברורה. מן הסתם, אם היינו שואלים אם צה״ל זה דבר חשוב, כולם היו מסכימים שכן. אבל אנחנו ביקשנו לברר האם בעיני הישראלים יש לשירות בצה״ל גם ״ערך יהודי״. כלומר, האם המעשה האזרחי-ישראלי הזה (והכותבת צודקת, חובת השירות נובעת מהאזרחות הישראלית ולא מהיהודיות) מתקשר בתודעה שלנו גם לזהות היהודית.
האם ההסבר הזה ישכנע את המשתתפים שכתבו לנו? לא יודע. אבל זה ההסבר לנוסח ולכוונה. אני מקווה שעכשיו הוא ברור.
האזינו: האם המשבר ישנה את הציונות הדתית?
קיראו: כן, זו פגיעה בילדים חרדים (אז מה?)
משתתפת כתבה: ״שאלתם אם אני מאמינה שאין א-לוהים. כאתאיסטית אני לא מאמינה אלא *יודעת* שאין א-לוהים״. משתתף כתב: תנסו לעשות פעם סקר באשר לאפשרות הבחנה בין א-לוהים לבין אלוהות… והאם אפשר לדבר על אלוהות ללא א-לוהים״. משתתפת כתבה: ״הרגשתי שהסקר מוכוון ספציפית ליהודים חילונים במדינה ולא לדתיים/חרדים. למשל בשאלה על אמונה בא-לוהים, או בשאלות על קיום חגי ישראל – נראה שבכל אחת מהשאלות הללו רק תשובה אחת מתאימה לציבור דתי״. משתתף כתב: ״התשובה לחלק מהשאלות רק ע”י סימון, בלי אפשרות לנמק, מרדדת במידת-מה את השיח״.
בסקר הזה שאלנו, בין השאר, על אמונה בא-לוהים. וגם בו בחרנו, בכוונה, בנוסח שכבר שימש אותנו בעבר, כדי שנוכל להשוות. הרבה כתבו לנו על השאלה הזאת, וברור מדוע: שאלות על א-לוהים הם שאלות מורכבות. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים ״א-לוהים״. האם לאלוהי היהודים, או לא-לוהים באופן כללי. האם לא-לוהים מתערב ומשגיח, או לא-לוהים מרוחק שברא את העולם ונסוג ממנו, האם לא-לוהים של הרמב״ם או לא-לוהים של הזוהר. ושימו לב כמה כל מילה חשובה. אחת האפשרויות בסקר – האפשרות של כפירה מוחלטת – היא ״מאמינ/ה שאין א-לוהים״. למה בנוסח הזה? כדי לייצר משוואה ברורה. יש מי ש״מאמינ/ה שיש א-לוהים״ ויש מי ש״מאמינ/ה שאין א-לוהים״. אבל הכותבת אומרת לנו שיש לה בעיה עם הנוסח. היא לא ״מאמינה״ שאין א-לוהים, היא ״יודעת״ שאין א-לוהים. ובלי להיכנס לשאלה (הפילוסופית) האם יכולה להיות ״ידיעה״ שאין א-לוהים, נתייחס לאמירה שלה כפשוטה: היא מרגישה שהנוסח שהצענו לה לא מתאים בדיוק למה שהיא מרגישה.
זו בעיה קבועה בסקרים. לכן, לעיתים קרובות אנחנו כותבים ליד השאלה, כולל בשאלה הזאת, משהו כמו ״סמנ/י את התשובה הקרובה ביותר לעמדתך״. הרי אין לנו אפשרות לנחש מראש ולכלול מראש את כל הדיוקים שיש לבני אדם ביחס לכל שאלה. זה יכול להיות ״מאמינה שאין א-לוהים״, ״יודעת שאין א-לוהים״, ״מרגישה שאין א-לוהים״, ״משוכנעת שאין א-לוהים״, ובטח יש עוד כל מיני אפשרויות. אגב, היה מעניין לבחון בקרב לא מאמינים איזה מהנוסחים האלה הכי מתאים בעיניהם – אולי עוד נעשה את זה מתישהו – אבל בשאלה שבה המטרה היא לבדוק רמות של אמונה יש הכרח להגביל את האפשרויות לכמה תשובות אפשריות, ולהציע לבחור את מה ש״הכי קרוב״ לעמדה של המשיבים.
לפני שנה בדיוק כתבנו כאן מאמר על השאלה ״כמה חילונים מאמינים בא-לוהים״ (אפשר לקרוא כאן), והתייחסנו בו בהרחבה להשפעה של אפשרויות הבחירה על התשובות. יש הבדל בין סקר שנותן רק שתי אפשרויות בחירה: ״לדעתי יש א-לוהים״ ו״לדעתי אין א-לוהים״, לבין סקר שמציע גם אפשרויות נוספות. נגיד, סקר ששאל גם על ״א-לוהים״ וגם על ״כוח עליון״ הפיק תוצאות אחרות לגמרי מסקר ששאל רק על א-לוהים. בקרב חילונים, אם מחברים את שתי התשובות, גם א-לוהים וגם ״כוח עליון״, מקבלים יותר משבעים אחוז מאמינים. אבל אם מוותרים על ״כוח עליון״ ומסתפקים רק במי שציינו במפורש אמונה בא-לוהים מדובר על פחות מ-40%. נו, אז יש ארבעים אחוז מאמינים או שבעים אחוז מאמינים? עצם העובדה שיש ישראלים שרוצים לבטא ״אמונה״ אבל לא רוצים שהיא תתייחס למשהו ששמו א-לוהים היא כשלעצמה מעניינת.
אצלנו בסקר היו שש אפשרויות לתשובה. מה התוצאות? אנחנו מנתחים אותן בימים אלה, אז עוד אין לי תשובה. אבל בגרף שמצורף כאן תוכלו לראות איך יהודים ישראלים השיבו על השאלה הזאת בשנת 2018, בסקר הגדול שערכתי עם קמיל פוקס.
*
והערה לסיום, בעניין דומה: כמה משתתפות ומשתתפים העירו על השימוש בנוסח ״א-לוהים״ עם מקף. הם הרגישו שיש כאן סוג של פעולה אידיאולוגית מעצם הבחירה בנוסח שמתחשב ברגישות של דתיים. אני מבין את הטענה אבל בכל זאת חושב שראוי להמשיך לעשות כך. מכיוון שאנחנו רוצים שגם דתיים (וחרדים) ישיבו לסקרי המדד, יש הכרח שנתחשב בהם. הרי אם היינו כותבים ללא מקף, יכול להיות שחלק מהמשיבים הפוטנציאליים היו מרגישים לא נוח, ומסרבים לענות, ואז הייתה לנו בעיה אמיתית של הטיה. ובמילים אחרות: סקר הוא לא מסר אידיאולוגי. סקר הוא כלי מחקר. השימוש בנוסח א-לוהים מתאים יותר לכלי מחקר, בחברה שיש בה רגישות גדולה של קבוצות מסוימות לנוסח ללא מקף.
המשך תשובות למשיבים ולמשיבות בעוד כמה ימים.
