התמונות מבני ברק קשות, אם גם צפויות. הסדר בחברה החרדית נשען על שגרה תובענית, קפדנית, צייתנית. המגפה הפרה את השגרה. ילדים נשארים בבית הצפוף, או מסתובבים ברחובות. גברים צעירים בטלים מתלמודם, מחפשים מה לעשות עם עצמם. לחץ חיצוני לקיים את הכללים מתלווה ללחץ פנימי. היקום הישראלי מביט בגלקסיה החרדית בעין עקומה, חשדנית.
עוד לא הצטרפתם לתחרות תחזית הבחירות של המדד עם כאן חדשות? זה הזמן. לחצו כאן.
כל זה איננו תוצר של שנת מגפה, ולא של התבטאות כזאת או אחרת של רב, או טעות כזאת או אחרת של קצין משטרה מבוהל. זה תוצר של עשרות שנים של הזנחה. עשרות שנים שבהם ניתן לחברה החרדית החופש להקים אוטונומיה הפטורה מהחוק וסדר הישראלי של תל אביב או רמת גן או רחובות או ראשון לציון. זה היה נוח לכולם. לעסקני החרדים ששימרו שליטה ברחובם. לעסקנים הלא חרדים שעשו את העסקה – אוטונומיה תמורת תמיכה פוליטית. המשטרה לא יכולה לשנות את המצב. המשטרה היא קורבן של המצב, בדיוק כמו רוב החרדים, שומרי חוק וסדר, בדיוק כמו שאר הישראלים, המשלימים עם הנוכחות האוטונומית החרדית בחריקת שיניים. כמובן, מדובר באוטונומיה בלוף. ללכת עם שירותי המדינה – להרגיש בלי סמכות המדינה.
את כל זה כולם יודעים, ולהתפרצות המקומית של הימים האחרונים אין משמעות רבה, אלא אם תוביל לשידוד מערכות פוליטי. כדי שזה יקרה צריכים לקרות שני דברים: האחד – ה״נושא החרדי״ צריך לעלות בסדר העדיפויות של כלל הציבור, ושל מנהיגיו. השני – ״הנושא החרדי״ צריך להיות חשוב כל כך עד שיש לו פוטנציאל לקבוע מי ינצח בבחירות. כלומר, מנהיגים פוליטיים צריכים לדעת ששמירה על המצב הקיים תעלה להם בקולות, ואולי בשלטון. הם צריכים לדעת שיש יותר קולות של לא חרדים שיצביעו נגדם מקולות של חרדים שיצביעו בעדם. זה לא מעט: זה אומר חמישה עשר או שישה עשר מנדטים. האם ראש הממשלה נתניהו חושש לאבד שישה עשר מנדטים של מצביעי ליכוד אם לא יפנה עורף למפלגות החרדיות? כל עוד אינו חושש מכך, הוא לא יפנה עורף. האם יאיר לפיד חושב שיש לו היכן למצוא שישה עשר מנדטים של מצביעים נוספים, שיבטלו מבחינתו את הצורך להקים קואליציה עם החרדים? כל עוד אינו מוצא את המנדטים הללו, הוא ייאלץ להשלים עם תביעות החרדים.
חישבו על זה כך: מכיוון שיש בכנסת בין 10 ל-15 מנדטים של רשימות ערביות, שקשה להכניס לקואליציה. ומכיוון שיש בכנסת עוד כ-15 מנדטים של חרדים, שמגינים על האוטונומיה החרדית. מי שירצה להקים קואליציה שמשוחררת מחובת הכניעה לעסקנות החרדים, ומחויבת לטיפול שורש ארוך טווח בבעיות הנובעות מהקיום האוטונומי החרדי, יצטרך למצוא רוב של שישים ח״כים – אבל לא מתוך 120, אלא מתוך בערך תשעים (ערבים + חרדים = שלושים). כמו שקל לראות בשנתיים של סבבי בחירות חוזרים, קשה למצוא שישים ח״כים גם מתוך 120. מתוך 90 זה יהיה עוד הרבה יותר קשה.
הנה גרף שיעזור לכם לשחק (המספרים חושבו על סמך ממוצע של חמשת הסקרים האחרונים). יש בו שני קריטריונים. האחד: בלי חרדים ובלי המשותפת. אלה המפלגות באדום. השני: בלי נתניהו. מי שבירוק מוכן להיכנס לקואליציה של נתניהו, מי שבתכלת לא מוכן. עכשיו נסו להרכיב קואליציה. אבל אל תתאמצו יותר מדי. זה בלתי אפשרי.
איך זה יכול להיות אפשרי? אופציה אחת, מוותרים על הקריטריון של ״בלי המשותפת״. תיאורטית, זה מביא את הגוש שלא רוצה, לא את נתניהו ולא את החרדים, לקצת יותר משישים.
אופציה שניה, מוותרים על קריטריון בלי נתניהו (השארנו אותו, סמלית, רק למרצ). במקרה כזה אין בעיה להקים קואליציה – מלבד העובדה שנתניהו לא ירצה להשאיר את החרדים בחוץ.
עכשיו תשאלו: למה להחרים את החרדים? ויהיו אפילו מי שיצעקו: זו אנטישמיות, או סיסמאות מעין אלה. והתשובה היא לא. זו לא החרמה ולא אנטישמיות. זו פשוט הכרה באפשרות הלא בלתי סבירה שבעיית האוטונומיה החרדית נעשית לבעיה אקוטית, שמחייבת טיפול, ושכל עוד הממשלה נשענת על קולות של חברי כנסת חרדים, הבעיה לא תטופל. אגב, אם מישהו חושב שאין אתגר, ושלא צריך לטפל בשום דבר, גם זה בסדר. לא כולם חייבים להסכים שהאוטונומיה החרדית היא אתגר, או בעיה. בודאי שלא יהיה קל להגיע להסכמה כיצד מתמודדים עם האתגר, או הבעיה. מי שחושב שהכל בסדר, והמצב יכול להימשך כפי שהוא, יסיק מזה את המסקנה הפוליטית שלו או שלה, וכנראה שעל הקולות שלהם אי אפשר יהיה לבנות כשמקימים קואליציה בלי המפלגות החרדיות.
יהיו שיאמרו, אולי שבצדק, שבעצם גם לחרדים עצמם מוטב שנציגיהם יהיו כמה שנים מחוץ לקואליציה. אבל זו אמירה שיש בה נימה של פטרונות אז נימנע ממנה. מה שטוב לחרדים, שיחליטו הם בעצמם. לכל אחת ואחד מהם יש פתק הצבעה, ובינתיים הם בוחרים להשתמש בו כדי לבחור בנציגים שמגינים על האוטונומיה. כך שלקבוצות אחרות אין ברירה אלא להישען על מהלך לעומתי. פוליטיקה היא משחק של כוח. וכדי להתמודד עם האתגר החרדי המדינה תצטרך להפעיל כוח, וכדי שהמדינה תפעיל כוח היא צריכה להיות משוחררת מהתלות באצבעות של חברי כנסת שיפריעו להפעלת הכוח. מתי זה יקרה? כבר אמרנו: כאשר יהיו 15 עד 20 מנדטים ששאלת השותפות עם החרדים היא מבחינתם שאלת בחירות מכרעת. האם הגענו לשלב הזה? נדמה שלא. נדמה שכל עוד נתניהו בשלטון השאלה המכרעת היא כן או לא נתניהו. שאלות אחרות יצטרכו כנראה לחכות.
