יותר מ-500 משרתים ובני משפחה מדרגה ראשונה השיבו לסקר. זו הקבוצה שאנחנו מכנים ״קהילת המשרתים״ וחוזרים לשאול אותה שאלות מעת לעת. הרעיון והיוזמה הם של הארגון ״ישראל חופשית״. העבודה של המדד, בעזרת הפאנל של ד״ר אריאל איילון. הנתונים הם הנתונים. אנחנו לא עושים מניפולציות בנתונים. וזה כבר הסקר הרביעי של קהילת המשרתים. מתוך ה-506 שהשיבו הפעם, 355 השיבו גם על סקרים קודמים. כך שיש לנו יכולת לראות תזוזות של משיבים מעמדה לעמדה.
ניתן דוגמה איך זה עובד: בפעם הקודמת, 163 משיבים מתוך המשיבים החוזרים אמרו שצריך ״לחייב את רוב החרדים בגיוס, ולשלול זכויות והטבות ממי שלא משרתים״. מתוך אלה, 124 נשארו בעמדה הזאת גם באוקטובר, אבל קבוצה גדולה למדי, של 25 משיבים, עברו לעמדה היותר תובענית ״לחייב את רוב החרדים בגיוס ולהעמיד לדין ולהעניש את מי שלא משרתים״. וכמה עברו לעמדה פחות תובענית? 5 בסך הכל. כלומר, אפשר לזהות הקשחה בקרב משיבים חוזרים בתביעה הנחרצת של רובם לגייס חרדים. מסך כל המדגם, 47% בעד חיוב בגיוס וסנקציות על מתחמקים. עוד 19% בעד חיוב בגיוס והעמדה לדין של מתחמקים. זו עלייה קלה בסך כל המחייבים גיוס לכולם מהסקר הקודם באוגוסט.
לסקר של קהילת המשרתים יש חשיבות. אמנם – למשרתים וללא-משרתים יש משקל שווה בהצבעה לכנסת. כך שלקול של ״משרת״ ולקול של ״לא משרת״ יש כוח פורמלי זהה. ובכל זאת, המשרתים הם הנושאים בנטל, וכאשר הכנסת שוקלת העברת חוקים שהמשרתים מתנגדים להם, או מסתייגים מהם (או תומכים בהם), עשויה להיות לזה השפעה בפועל על הנכונות לשרת. ולכנסת, בצד הרצון שלה לרצות את המצביעים, יש אחריות לדאוג לכך שצה״ל יוכל להמשיך לקרוא לחזית את בני ובנות קהילת המשרתים. אם המשרתים ירגישו שהגיעו מים עד נפש, אם המשרתים ירגישו שהמדינה מתייחסת בשוויון נפש להרגשה שלהם – עשויה להיות לזה השפעה על המוטיבציה שלהם. איך אני יודע? כי זה מה שהרבה מהם אומרים.
סדרת הסרטונים על האתגר החרדי ב-6 פרקים: כבר צפיתם?
33% אמרו החודש, ש״העברת חוק שיפטור את רוב החרדים משירות בצה״ל״ עלולה לפגוע באופן ממשי במוטיבציה שלהם לשרת. זה אומר: אחד מכל שלושה משרתים. עוד כרבע אמרו שהעברת חוק כזה עלולה ״קצת לפגוע״ במוטיבציה שלהם לשרת. וביחד – יותר ממחצית מקהילת המשרתים אומרים שעלולה להיות פגיעה כלשהי במוטיבציה שלהם. וכאשר שואלים אותם על מוטיבציה של ״אחרים״ (כלומר, אין מצב של אי נעימות לומר על עצמם שהמוטיבציה תרד), 44% מנבאים ירידה ממשית, ועוד 34% מנבאים ״קצת ירידה״. ובסך הכל, טוב, אתם יודעים לעשות את החשבון הפשוט הזה.
כפי שכל ישראלי יודע, לקואליציה יש מוטיבציה לחוקק פטור לחרדים, או לחלקם, בעיקר מסיבות פוליטיות. כמובן, יש בקואליציה גם מי שסבורים שהפטור הגורף, או כמעט גורף, הוא דבר ראוי. אבל רובם לא סבורים כך. רובם יאמרו שצריך להתנהל תהליך שסופו עלייה – או עלייה משמעותית – בשיעורם של החרדים שמשרתים בצה״ל. אבל מהלכים שיכולים לקדם את המטרה הזאת, שמשמעותם הפעלת לחץ כלכלי או אחר על החברה החרדית, הם מהלכים שמערערים את היציבות של הקואליציה. באופן טבעי, מי שחברים בקואליציה חושבים – גם כי זה טוב להם ואולי גם משום שהם מאמינים שזה מה שחשוב לישראל – שצריך לתעדף את יציבות הקואליציה על גיוס חרדים. בגלל העניין הזה, ראוי לבדוק בנפרד את עמדות המשרתים תומכי הקואליציה מול עמדות המשרתים מתנגדי הקואליציה.
אבל רגע – מה זה ״תומכי הקואליציה״? אפשר להציע לזה שתי תשובות. הראשונה – מי שהצביעו לקואליציה בבחירות 2022. השנייה – מי שאומרים שיצביעו לקואליציה גם אם יערכו בחירות היום. כמובן, יש הבדל בין שתי הקבוצות האלה, שאפשר לראות אותו כמעט בכל הסקרים. חלק ממצביעי הקואליציה ב-2022 כבר לא רוצים להצביע לאחת ממפלגות הקואליציה. הם עברו למפלגות אחרות או יושבים על הגדר. זה משתקף בסקרי המנדטים (כפי שאפשר לראות בנתוני ממוצע הסקרים של המדד, לקואליציית ה-68 של היום יש בערך 53 מנדטים אם הבחירות ייערכו היום). מה זה אומר: שאם אנחנו מסתכלים על מה שחושבים תומכי הקואליציה של היום ועל מה חושבים מצביעי הקואליציה של 2022, יכול להיות שנמצא הבדלים, כי אלה קבוצות קצת אחרות. יש מי שנשארו לתמוך בקואליציה, ויש מי שתמכו ועזבו. בקבוצת המצביעים נמצא את כולם, בקבוצת התומכים נמצא רק את מי שנשארו.
הנה החלוקה של עמדות חברי קהילת המשרתים מצביעי הקואליציה מול עמדות חברי קהילת המשרתים תומכי הקואליציה. מצביעי הקואליציה זה כל מי שרצו את הקואליציה הזאת ב-2022. תומכי הקואליציה זה כל מי שרוצים אותה גם עכשיו. ומה ניכר בקלות בנתונים: ששאלת גיוס החרדים היא שאלה שמפצלת את שתי הקבוצות האלה. 50% ממצביעי הקואליציה – כולל מי שעזבו אותה – תומכים בסנקציות או העמדה לדין של חרדים שלא מתגייסים. אבל בקרב תומכי הקואליציה של היום, הנתון הזה צונח ל-38%. למה? התשובה כעט מובנת מאליה. נראה שחלק ממי שהצביעו לקואליציה לפני שנתיים עזבו אותה, בין השאר, בגלל התעקשות שלה להמשיך את הסדר הפטור לחרדים. ובמילים אחרות: הקואליציה איבדה תומכים שאחד המאפיינים שלהם הוא תמיכה גבוהה יותר בהטלת חובת גיוס על החרדים.
ושימו לב: הסקר הזה הוא סקר של קהילת המשרתים. אבל בקרב מצביעי ותומכי הקואליציה יש הרבה מאוד לא משרתים. כלומר, כאשר ראשי הקואליציה מביטים בתמונה המלאה, שכוללת את המצביעים המשרתים ואת המצביעים הלא משרתים (כמעט כל החרדים), הם רואים תמונה אחרת. הם רואים תמונה שבה אובדן התמיכה פחות חריף. מה שמוביל לאתגר שהם צריכים להתייחס אליו: האם לעשות את השיקול מול כלל התומכים (ואז העברת חוק פטור היא מעשה יותר סביר), או לעשות איזון של השיקול מול התומכים פוליטית ומול המשרתים ביטחונית (ואז עולה משקלם של המתנגדים לפטור).
קצת מסובך? לא מסובך. יש שיקול בטחוני. קהילת המשרתים אומרת שהמוטיבציה שלה תרד אם יועבר חוק פטור. זה מאוד ברור. וגם מסוכן. אפילו מקרב המשרתים שהצביעו לקואליציה, 45% אומרים שהמוטיבציה תיפגע מול 40% שאומרים שלא תיפגע. יש גם שיקול פוליטי: חלק ממי שעזבו את הקואליציה עשו זאת כנראה משום שעמדתם בנושא גיוס חרדים שונה מזו של הקואליציה. מול שני אלה עומד השיקול הקואליציוני: הרצון שלא לסכן את יציבות הקואליציה. למעשה, השיקול הקואליציוני בנוי משתי קומות: קומה ראשונה, להעביר חוק כדי לשמר את הקואליציה. קומה שנייה: לשרוד בשלטון מספיק זמן, כדי להשכיח את החוק ולשנות את סדר היום, וכך להחזיר גם את מי שעזבו את הקואליציה בגלל ההתנגדות שלהם לפטור. הנה, על זה הקואליציה בונה: על הזיכרון הקצר של המצביעים. היא בונה על זה שכאשר ירד עול המילואים, וכאשר חוק הפטור יהיה חדשות ישנות, הציבור שהצביע לקואליציה ושאינו רוצה בחוק פטור, ישכח ויסלח.
