מאז רון חולדאי – זוכרים את מפלגת הישראלים? – לא דיברו כל כך הרבה על מועמד צללים שאמור להזניק את מחנה המרכז-שמאל למחוזות חדשים. ולא שיש דמיון בין חולדאי לגדי איזנקוט. זה טייס, זה גולנצ׳יק, זה עשה חיל בזירה המקומית, זה הלך מייד לזירה הלאומית, זה נציג התל אביביות הלא מתנצלת, זה הטברייני, שאולי סוף סוף יחבר את המרכז-שמאל לאנשים המשונים מהפריפריה. אין דמיון כמעט בשום דבר – מלבד הסנטימנט: מבט ימינה, ומה שיש זה נפתלי בנט, מנהיג מתנחלים שנהפך לברירת מחדל משונה. מבט שמאלה, ויאיר גולן מסתער כשמאחוריו גייסות, שיש להם הרבה מאוד מרץ, ומעט מאוד סיכוי להחזיק בהגה ההנהגה. איזנקוט? אולי הוא יהיה היצחק רבין שכולם מחפשים. ניסינו את בני גנץ בתור רבין, לא בדיוק הצליח. עכשיו ננסה את איזנקוט בתור רבין, אולי איתו זה יצליח.
מישהו, לא זוכר מי, כתב השבוע בטוויטר משפט מצחיק: אחרי שלוש שנים בפוליטיקה, גדי איזנקוט החליט להיכנס לפוליטיקה. משפט מצחיק – אבל עוד מוקדם לדעת אם הוא גם נכון. כבר כמה שבועות, אולי חודשים, שסביב איזנקוט מסתובבים לא מעט אנשים בניסיון להבין מה הוא רוצה, ונכשלים. לזה יכולות להיות שתי סיבות: אולי הוא טוב מאוד בלהסתיר מה הוא רוצה – אולי הוא עצמו לא יודע מה הוא רוצה. ובזה כמובן, אין שום חטא. איזנקוט אף פעם לא נראה כמי שפוליטיקה מלהיבה אותו. לאחר שעבר טרגדיה אישית, וגם בלי קשר אליה, מותר לו להתלבט.
כשנודע השבוע שבמחנה הממלכתי יערכו פריימריס, היו מי שטענו שמדובר בתרגיל פוליטי של גנץ שמטרתו למלכד את איזנקוט במפלגה. וגם על זה אפשר לומר משהו: אם איזנקוט נופל בתרגילים של גנץ, הוא כנראה לא מתאים לפוליטיקה. ליפול בתרגילים של נתניהו, של דרעי, זה לגיטימי. גנץ נפל בהם כמה פעמים, ועוד היד נטויה. ליפול בתרגילים שלהם, זה טבעי, ולפחות פעם או פעמיים אפילו נסלח. ליפול בתרגיל של גנץ זה קצת מצחיק. אלא אם יתברר שבזמן שאיזנקוט חשב מה הוא רוצה לעשות, גנץ למד לעשות תרגילים. ימים יגידו אם למד, ואם מה שלמד יהיה לטובת מדינת ישראל (התרגיל המחוכם האחרון של גנץ היה חוק הגיוס המרושל והחנפני שניסה להעביר, ושהממשלה הנוכחית רוכבת עליו כרגע).
מתי יגייסו את החרדים? בואו לצפות בסדרת הוידאו החדשה של המדד
נתעכב עוד קצת על איזנקוט. מצבו נבדק ביותר מסקר אחד בחודשים האחרונים. הנה כמה תובנות שאפשר לשאוב מהם. ראשונה – אין לו אוהדים בימין. אם מישהו חושב שהמראה הדובי, הלבביות הנעימה, העבר הפריפרי, המוצא, החיספוס, יפילו ברשתו מצביעי ליכוד שמחפשים בית, אין לזה סימן בסקרים. בסקר אחד, שבדק אם ישראלים רואים באיזנקוט את מי ש״מייצג אותם פוליטית״, רק 1% מהמשיבים תומכי הליכוד השיבו בחיוב. 76% מהם אמרו שאין להם אמון באיזנקוט. ממצביעי הציונות הדתית 80% השיבו שאין להם בו אמון. אז אפשר לשכוח מאיזנקוט כמגנט שיש לו כוח משיכה מהמחנה השני.
למי יש אמון באיזנקוט? לרוב גדול מהמצביעים של גנץ. וגם לרוב גדול ממצביעי יש עתיד. וגם לארבעה מכל עשרה מצביעים פוטנציאליים של בנט. ולשיעור קצת גבוה יותר של מצביעי יאיר גולן. איזנקוט הוא שחקן שצריך להחליט אם לשחק בקבוצה שבה יש עוד שניים שלושה שחקנים שמשחקים באותה עמדה, פלוס מינוס. כלומר, תהיה מלחמה על החולצה בהרכב הראשון. קודם מלחמה מול גנץ – אם איזנקוט ירצה לכבוש את המחנה הממלכתי. אחר כך מלחמה כדי למשוך בוחרים מבנט, מלפיד, מגולן. וכמו שמישהו אמר פעם: המלחמה הזאת היא לא פחות ולא יותר ממלחמה על סידור הכיסאות מחדש במחנה האופוזיציה. סקר של מנחם לזר מיום שני כבר לימד על המגמה הזאת. המחנה הממלכתי תחת איזנקוט קיבלה שלושה מנדטים יותר מהמפלגה תחת גנץ. איזנקוט לקח שני כסאות (מנדטים) מבנט וכסא אחד מליברמן.
אם כל מצביעי המחנה הממלכתי בבחירות הקודמות יצביעו בפריימריס לראשות המפלגה, איזנקוט ינצח את גנץ בהליכה. הביטו בגרף: המצביעים נותנים בגנץ אמון, שרובו ״מסויים״. באיזנקוט הם רואים מישהו ש״מייצג אותם״. אבל צריך לזכור: אלה המצביעים של 2020, שחלק גדול מהם כבר עזבו את ספינת המחנה הממלכתי. הם כבר נדדו למחוזות אחרים, בנט, ליברמן, גולן (ללפיד כמעט אף אחד לא עבר – אצל לפיד יש מגמת עזיבה, לא הצטרפות). האם גם מי שעזבו יטרחו להצביע בפריימריס של מפלגתם לשעבר? אם כן, טוב לגדי, אם לא, טוב לבני. כי בקרב ״תומכי״ המחנה הממלכתי, כלומר, מי שנשארו עם המפלגה עד היום, אין לאיזנקוט יתרון ברור על גנץ. שניהם מקבלים בערך את אותם אחוזי תמיכה.
מסקנות: לאיזנקוט יכולות להיות שלוש סיבות להתמודד על הנהגת מפלגה, ולא חשוב איזה מפלגה. ראשונה: כי הוא חושב שהוא מתאים יותר מאחרים להנהיג. שנייה: כי יש לו אמביציה אישית חזקה להנהיג. שלוש: כי הוא מניח שסידור הכיסאות של המחנה מחדש יכול להביא תועלת. הסיבה השנייה לא נראית נכונה לאור ההיסטוריה של איזנקוט. את השלישית ניסיתי לפענח השבוע בעזרת מספרים וכמה פוליטיקאים. שאלתי: איך הסידור המחודש של הכיסאות יועיל למחנה? שמעתי כמה תיאוריות, אף אחת מהן לא שכנעה אותי – וגם לא את מי שהשמיעו אותן.
נשארה הסיבה הראשונה. אם איזנקוט מאמין בה.
שיבה באוקטובר: ספר חדש של עדי שורץ ועינת וילף, על מה שמונע פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני
