fbpx
פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל

שוב קונספציה, שוב מודיעין לקוי: 6 הערות על מימוש עסקת החטופים

1.

שוב הייתה קונספציה. שוב היה מודיעין לקוי.

הקונספציה שהייתה: יבוא טראמפ, ונוכל להילחם בידיים משוחררות. נתעכב עד שיבוא טראמפ, ונוכל להכריע את חמאס (שלא לדבר על סיפוח, עידוד הגירה, הרחבת התנחלויות, מיטוט הרשות).

המודיעין שלא היה: אף אחד לא התריע בקול גדול שטראמפ עומד לעשות בדיוק את ההפך. ואם התריע, ההתרעה נתקעה בדרגים הנמוכים (או שאולי כבר לא נמצא מי שיגניב בסתר את המסמכים לראש הממשלה). אגב, כשתבוא ועדת החקירה היא תגלה שסימנים מקדימים היו בשפע. טראמפ אמר כל הזמן מה הוא רוצה. לא רמז – אמר. אבל ככה זה כשיש קונספציה. האוזן שומעת רק מה שמתאים לתפיסת המציאות.

והנה, שוב ישראל הופתעה. דווקא הנשיא שאמור היה לשחרר את הכבלים הידק את הכבלים. העיתוי מדבר בעד עצמו: הקרדיט כולו – אם טוב ואם רע, כל אחד על פי הבנתו – מגיע לטראמפ. הוא אמר ״לפני שאכנס לבית הלבן״. העסקה הושלמה לפני שנכנס לבית הלבן. הוא אמר: ״זה צריך להיגמר״. וכנראה שלזה התכוון.

או שזו כבר קונספציה אחרת.

2.

בכל תולדות מדינת ישראל לא נרשמה חמיצות גדולה כל כך למול מחזה מרגש ומשמח כמו חזרתן של שלוש חטופות מהשבי.

3.

ממשלת ישראל ממשיכה לומר, וגם ממשל טראמפ ממשיך לומר, שלא יהיה שלטון של חמאס בעזה. ממשלת ישראל אינה אומרת, וגם ממשל טראמפ אינו אומר, איך נעבור ממצב א (חמאס בשלטון, כפי שהתמונות מאתמול העידו יותר מאלף מילים) למצב ב (חמאס אינו בשלטון).

האם חמאס מאמין לתחזית שבקרוב ישראל תחזור לחתור לכך שלא יהיה עוד? לו היה מאמין, אולי היה שומר בידיו את קלפי המיקוח הכי טובים שלו – החטופים – ולא היה מסכים לעסקה. מצד שני, אולי הוא דווקא כן מאמין לתחזית הזאת. במקרה כזה חלק א של העסקה יושלם, כדי לאפשר לחמאס להתחזק, בציוד, באספקה, באנשים, במורל. חלק ב שלה לא יושלם. כי גם חמאס לא ישלים עסקה שמטרתה חיסולו.

4.

ממשלת ישראל נראית כמי שאין בכוונתה לעבור לשלב ב של העסקה. ראש ממשלת ישראל מדבר כמי שאין בכוונתו לעבור לשלב ב של העסקה. אם כך הוחלט, זו החלטה הופכת קרביים. צריך לקוות שהתקבלה לא משום רצונם של השרים לשמור על הקואליציה, אלא בשל אמונתם שבאמת אסור לישראל להמשיך לשלב ב. למה לא להמשיך? כי שלב ב מבשר שחמאס עלול להישאר בשלטון. וישראל נחושה – כך היא אומרת – לא להשאיר אותו בשלטון.

כאשר הציבור הישראלי נשאל ישירות על האפשרות הזאת, של חמאס שנשאר בשלטון, גם הוא לא מוכן לקבל אותה. וזה קצת קשה לזהות. כי אם שואלים את הציבור משהו בנוסח ״האם את/ה מוכן לסוף המלחמה בתמורה לשחרור כל החטופים״, רוב הציבור משיב בחיוב (ראו לדוגמה, את השאלה הקצת משונה בסקר המכון לדמוקרטיה). אבל אם שואלים את הציבור אם הוא מוכן לעסקה שתכלול הסכמה לכך שחמאס ישראל בשלטון – רוב גדול אומרים לא (ראו את התשובה לסקר JPPI כאן).

מסקנה, לכאורה: תמיכת הציבור בעסקה – ורובו תומך – מעידה על כך שרובו סבור שאפשר לקיים את העסקה בלי לאפשר לחמאס להישאר בשלטון.

האמנם? לא זה המצב אם מתייחסים ברצינות לסקר שבו הציבור נשאל ״האם אתה מאמין או לא מאמין להבטחה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפיה חמאס לא ימשיך לשלוט בעזה״. לפי הסקר הזה (מאגר מוחות)  61% ענו שהם לא מאמינים להבטחה, 17% מאמינים לה, 22% לא יודעים.

נסכם: הציבור בעד העסקה. הציבור נגד השארות חמאס בשלטון. הציבור לא מאמין להבטחה שחמאס לא יישאר בשלטון.

ושוב נסכם: הציבור בעד עסקה שהוא נגד התוצאה שהוא מאמין שתהיה לה. זה לא בהכרח לגנותו. המצב באמת מורכב.

 

תחזית האירועים של המדד: בואו לחזות אם יהיו בחירות, ואם בית״ר תזכה באליפות. אולי תזכו בפרסים

5.

העובדה שטראמפ הפתיע בלחץ כבד ומכריע על ישראל לקבל את העסקה, לא מבטיחה שלא יפתיע שוב. הוא יכול להפתיע את נתניהו שוב, ולהגביר את הלחץ עוד יותר כדי שיתקיים שלב ב של העסקה, אפילו אם המשמעות היא השלמה עם נוכחות של חמאס (או, אולי חמור יותר לטעמם של מי מאוהדי נתניהו: נפילת הקואליציה). הוא יכול לעשות גם את ההפך מההפך, להפתיע את תומכי העסקה, ולרופף את הלחץ לקראת שלב ב, מכל מיני סיבות שאפשר להעלות על הדעת. זו המשמעות המסחררת של נשיא בלתי צפוי*.

אם טראמפ יוותר על שלב ב – כבר אמרנו – כנראה שגם ישראל תוותר עליו. לכן נשאל כך: אם טראמפ לא יוותר על שלב ב, האם ישראל בכל זאת יכולה לוותר עליו. האם היא יכולה להיות סרבנית, גם אם טראמפ רוצה מאוד במימוש ההסכם כולו, וגם אם חמאס לא מספק עילה להפסקת התהליך? התשובה הפשוטה היא כן: ממשלות ישראליות כבר עמדו מול לחץ אמריקאי כבד ויכלו לו, כאשר הניחו שהאינטרס הישראלי מחייב זאת. התשובה הקצת יותר מורכבת היא לא-בטוח: כי עמידה בלחץ של טראמפ לא דומה לעמידה בלחץ של אובמה או ביידן. ממשלת ימין ישראלית שמתנגדת לתביעות של אובמה או ביידן היא ממשלה נחושה שעומדת מול לחצי השמאל ושיש לה בשרוול מעין הבטחה שהיא יכולה לספק בקריצה: ״תחזיקו מעמד, עוד מעט יבוא הנשיא הידידותי״. אבל ממשלת ימין ישראלית שמתנגדת לתביעות של טראמפ היא ממשלה שלמעשה מבשרת לציבור הישראלי שאין שום סיעה באמריקה שהיא מסוגלת להסתדר איתה. מה הם יגידו: תחזיקו מעמד ארבע שנים כי אחרי טראמפ יבוא נשיא עוד יותר אוהד?

6.

מול התמונות של צהלות ההמונים בעזה צריך להזכיר גם את זה: הטענה שהיה אפשר להשיג את “אותה עסקה” כבר בקיץ אינה נכונה. פשוט לא נכונה. וזה לא משום שתנאי העסקה שהוצעו לישראל היו שונים – אלא כי המציאות הייתה שונה.

בעסקת חטופים, או הפסקת אש, צריך להתייחס לכלל המרכיבים, אלה שבהסכם עצמו, ואלה שנוגעים למצב הטקטי והמנטלי שבו נמצאים שני הצדדים. לכן, עסקה של ינואר 2025 אינה עסקה של יולי 2024, גם אם מספר החטופים המשוחררים, ימי ההפוגה, המחיר באסירי חמאס, קווי המתאר של נסיגת הכוחות – גם אם כל אלה זהים.

ונכון – לעובדה שהעסקה לא נחתמה ביולי היה מחיר כבד, כולל בחיי חטופים. אבל צריך לזכור שגם לחתימה ביולי היה מחיר כבד– חסן נסראללה ויחיא סינוואר לא היו מחוסלים, בלבנון לא הייתה תחושה של חצי־הכרעה, אולי גם סוריה לא הייתה נופלת. אין לדעת מה היה קורה לו עסקה הייתה נחתמת ביולי, למעט דבר אחד: זה לא היה אותו דבר. זה היה אחרת, גם לטובה וגם לרעה.

_____

* כוכבית הכרחית: בהקשר לדברי היועץ לביטחון לאומי המיועד של טראמפ על כך שלא יהיה שלטון חמאס בעזה כדאי לזכור שבמקרה של נשיא בלתי צפוי כדאי להקדיש פחות תשומת לב למה שאומרים יועצי הנשיא, שאף פעם לא בטוח שעודכנו על ידי הנשיא בכוונותיו, ויותר תשומת לב למה שאומר או מצייץ הנשיא עצמו.

 

על אסטרטגיית על. ספר חדש על ניצחון במדיניות ומלחמה

, , , , ,