זה לא צחוק. דמיינו תסריט: דונלד טראמפ מודיע – הוא כבר הודיע – שמשפטו של בנימין נתניהו מפריע מאוד למימוש של המדיניות האמריקאית. אבל דמיינו שהוא ממשיך ומודיע, שכל עוד המשפט לא ייעצר, ארה״ב תתקשה לפעול בתיאום עם ישראל. הוא מודיע, שמכיוון שכך, הוא ביקש מהגנרלים שלו לבטל את כל הפגישות שלהם עם מקביליהם הישראלים (הוא המפקד העליון, הוא לא צריך אישור של הקונגרס כדי לעשות דבר כזה). הוא מודיע, שארה״ב בוחנת מחדש את סוג החימושים שהיא מוכנה להעביר לישראל. וזו בדיקה שתארך עד שהמשפט ייעצר.
סביר שזה יקרה? לא סביר. סביר שנשיא ארה״ב יחווה דעה נחרצת על הליכים משפטיים בישראל? גם זה לא סביר. אין קשר בין טראמפ לבין סביר. טראמפ הוא עסקת חבילה: מי שרוצה סביר – יצטרך לוותר על הפצצה אמריקאית באיראן. כל הנשיאים הסבירים ויתרו עליה. מי שרוצה סביר, יוותר על העברת שגרירות ארה״ב לירושלים. כל הנשיאים הסבירים ויתרו גם על הצעד הזה. מי שרוצה סביר… טוב, מי בכלל שאל אותנו מה אנחנו רוצים. רוצים או לא רוצים – בוושינגטון יושב נשיא ושמו דונלד טראמפ. והוא נשיא שיש לו יתרונות ויש לו חסרונות, וכך או כך, הוא הנשיא. איתו צריך לעבוד.
זה אומר שצריך לקחת בחשבון גם התבטאויות כמו זו ששיגר בעניין משפט נתניהו. צריך לקחת אותן בחשבון, ולא להתרגש מהן יתר על המידה. זה מה שטראמפ עושה. הוא משגר הודעות בשרשרת. חלק גדול מהכוח שלו הוא התגובה שלכם. אם תתרגשו – יש לו כוח. אם לא תתרגשו – יש לו פחות כוח. אם תתרגשו – הוא ימשיך לצייץ בעניין הזה. אם תגלו אדישות – גם הוא ישתעמם, ויעבור לחפש נושא שמוביל לתגובה יותר נרעשת. אפשר פשוט להחליט ביחד: לא שגרתי, לא מנומס, לא ראוי, לא סביר – וגם לא נורא.
ישנה כמובן גם הבעיה עצמה, שרבים מהישראלים מזהים. לא בעיית הציוצים, בעיית המשפט: טראמפ, איך לומר, קצת צודק. לא לגמרי צודק, אבל קצת צודק. יש קושי עם המשפט של נתניהו. יש קושי עם ראש ממשלה שצריך לעלות על דוכן העדים ובמקביל לנהל מערכה מורכבת. תאמרו: שיתפטר! גם עם זה יש בעיה. הוא ראש הממשלה שהציבור בחר. תאמרו: הוא עבריין! לא נכון. כרגע הוא חשוד, ולא יותר. וגם לא פחות, כמובן. לכמה מאוהדי ראש הממשלה קל לשכוח, או להשכיח, שהמשפט של נתניהו – גם אם מניחים ביחס אליו הרבה מאוד הנחות חשדניות (מנסים להפיל אותו, תובעים אותו על שטויות, מתנכלים לו) – לא היה נולד אלמלא התנהלותו הנלוזה של ראש הממשלה. פלילית? לא יודע. השופטים יחליטו. נלוזה? בהחלט נלוזה. נתניהו בהתנהלותו אפשר את משפטו. כך שגם אם מישהו סבור שהתביעה נגדו קטנונית, מיותרת, מסוכנת, מרושעת, לנתניהו יש יותר משמץ של אחריות לעובדה שיש נגדו תביעה. הוא זה שקיבל מתנות, הוא זה שחיפש עסקאות עקמומיות, הוא זה שבחש במקומות שמוטב היה שלא יבחוש בהם.
האם סעודיה תיכנס להסכמי אברהם כבר השנה? בואו לשחק בתחזית האירועים של המדד
עכשיו השאלה היא איך יוצאים מזה. וצריך לומר: זו אבן ששוכבת בתחתית של באר עמוקה. לא קל לשלוף אותה.
מצד אחד, נתניהו לא מוכן לעסקה שתאלץ אותו לפרוש – אם היה מסכים לזה, עסקה הייתה דבר יחסית פשוט (וזו לא טענה נגדו, קל להבין למה הוא לא מסכים לעסקה כזאת).
מצד שני, מדינה שמכבדת את עצמה לא יכולה לבטל משפט סתם כך, כי הנשיא טראמפ רוצה. צריך לקוות שלא יפעיל לחץ יותר חזק, כי זה יהיה מבחן מורכב, שישראל תצטרך לגלות בו יכולת עמידה.
מצד שלישי – האם יש צד שלישי? צד שלישי משמעותו עסקה שיש בה סוג של הרשעה, או ענישה, ואין בה קלון ופרישה. נאמר: תשלום קנס גדול. זה יפטור את ישראל ממשפט מאוד לא נוח, ויעמיס עליה מטען של תקדים חברתי-פוליטי מאוד לא נוח. זה ימיר בעיה אחת בבעיה אחרת.
מחפשים שורה תחתונה? גם אני מחפש אותה. כנראה שהשורה התחתונה היא שהמשפט ימשיך לקרטע הלאה, משובש, מייגע, מטריד, אבל לא בלתי אפשרי. עובדה: נתניהו עומד למשפט ומנהל את המדינה. עובדה: נתניהו עולה על דוכן העדים, ויוצא למלחמה. כלומר – זעקות השבר גם הן קצת מופרזות בהתייחס למציאות. יש לתמוה למה צצו דווקא עכשיו, אחרי שהוכח שהוא דווקא יכול גם וגם.
שבוע הספר עוד כאן: הזדמנות להיות קצת יותר חכמים
