1.
לדונלד טראמפ אין תוכנית. יש לו מחשבות. ואלה בהחלט מחשבות מהפכניות. מה עשה אתמול במסיבת העיתונאים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו? השליך מהחלון כמה עשרות שנים של דיפלומטיה אמריקאית במזרח התיכון. השליך בלי הרבה סנטימנטים, ועם לא מעט בוז לתוצאות. כמו שהשליך מהחלון שנים ארוכות של ידידות נינוחה עם קנדה, כמו שהשליך סוכנות סיוע גדולה, כמו שהשליך הסכמים בינלאומיים, כמו שהוא שוקל להשליך את משרד החינוך – משרד החינוך! – האמריקאי.
טראמפ של השבועיים הראשונים לכהונתו הוא טראמפ המשליך. מסורות – אאוט. עידן חדש – אין. ובעידן החדש הזה כל רעיון נשקל, חוץ מהרעיון שבדרך כלל נשקל, שהוא להמשיך את מה שהיה קודם. טראמפ בא לבית הלבן כמהפכן, והוא משליך מהחלון הכל, סירים משומשים וחדשים, מחבתות שרופות ומחבתות שעוד אפשר להשתמש בהן, רהיטים, צעצועים, אלבומי תמונות ישנים. הכל. פתרון שתי המדינות – עף. החוק הבינלאומי – עף. התחשבות ברגשות מנהיגים זרים – עף. ריסון אמריקאי – עף.
אי אפשר להכחיש שיש חדווה ברגע הזה. ונכון להתענג עליה, אבל לא להתמכר לה. כי אחרי שזרקנו הכל מהחלון, נשאר בית ריק. עכשיו צריך לסדר אותו מחדש, שיהיה נוח וראוי למגורים. את זה טראמפ לא עשה אתמול.
2.
הנה שאלה רצינית: האם ישראל רוצה שהעזתים יעזבו את עזה? ואני לא שואל על תשובה של רגש – כי רגשית, ברור שזה מה שרוב הישראלים רוצים (כפי שהוכיח השבוע סקר JPPI). השאלה היא מה הם רוצים ברמת המדיניות. במילים אחרות: האם ממשלת ישראל מחליטה לשנות כיוון, לעדכן את מטרות המלחמה, ולהפוך את פינוי תושבי עזה, ומי יודע, אולי גם אזורים אחרים, לתוכנית האסטרטגית שלה.
זו לא הייתה מטרתה של ישראל בעשורים האחרונים. זו לא הייתה המדיניות שלה. בא טראמפ, ופותח את האפשרות הזאת לדיון. בא טראמפ וקובע, למעשה, שביחס לעזה זו המדיניות האמריקאית. כלומר – כרגע המדיניות הישראלית הפורמלית היא שעזה היא אוטונומיה פלשתינית, אבל לא בשלטון חמאס. המדיניות האמריקאית היא שעזה – מה בדיוק – אמריקאית? זו לא אותה מדיניות.
3.
מה זה אומר עזה בשליטה אמריקאית? זה כמו הרוסים בטרטוס? זה כמו האמריקאים בקטאר? עזה היא צרה צרורה. היא גם פיסת נדל״ן יפה על חוף יפה. וטראמפ צודק: אפשר להפוך אותה לרביירה. מה שעומד בין חוף עזה לבין חוף הרביירה זה התושבים. זה המצב הגאו פוליטי. גם ביירות יכולה להיות רביירה. תל אביב היא רביירה, רק שפה ושם יש אזעקות. לנשיא האמריקאי יש הצעה: תנו לי את הנדל״ן, סלקו ממנו את הגורמים המפריעים, ואני אהפוך אותו לאתר מושקע למגורים, תיירות, מסחר. ויש גם בונוס: הצבא האמריקאי ידאג לביטחון הרביירה. אפשר לשאול: למה רק עזה – למה לא כל השאר? אפשר להציע: אם כבר החלטת להשקיע, למה שלא תעיף מבט גם בטבריה, בנתניה, בשכם היפה, בירושלים. טראמפ הציע – פעם אחת זה נשמע כמו בדיחה, אבל הוא חזר עליה כבר כמה פעמים, כך שכנראה לא מדובר בבדיחה – שקנדה תהפוך למדינה ה-51 של ארה״ב. אולי הוא מתכוון שעזה תהיה ה-52, ואז ראוי לשאול, אם לא נכון להרחיב את גבולות אמריקה שעל שפת הים התיכון עוד קצת. אולי לא צריך שתי מדינות, אולי לא צריך אפילו אחת.
תחזית האירועים של המדד: בואו לחזות אם יהיו בחירות, והאם העזתים יעזבו את עזה. אולי תזכו בפרסים
4.
מטבע הדברים, בימים הקרובים נדבר לא מעט על השאלה איך האירוע הזה משפיע על עסקת החטופים, על הסיכוי שלהם לחזור הביתה. חבל לעסוק בניחושים – בקרוב נדע. אבל ברור שטראמפ, כאשר פרש את חזונו, לא חשב על החטופים כנושא בעדיפות ראשונה. הוא חשב על דברים שנראים לו גדולים יותר, מרשימים יותר. הוא לא עסק בטקטיקה של שמירה על ההסכם. הוא עסק באסטרטגיה של עיצוב המזרח התיכון.
בנסיבות האלה, הדאגה לגורל שאר החטופים מוצדקת. נשיא ארה״ב וראש ממשלת ישראל כבר מביטים מעל ראשיהם אל האופק המדיני. זה יאלץ גם את ראשי חמאס להביט אל האופק, ולשקול רק דבר אחד: כיצד ניתן להשתמש בחטופים כדי לטרפד את החזון של טראמפ. אם יחליטו ששחרור מטרפד – ישחררו. אם יחליטו שהחזקה מטרפדת – יחזיקו.
5.
דברים קורים עכשיו מהר. בסקר של ינואר, מצאנו אמון גבוה בטראמפ בעיקר בימין. בסקר של תחילת פברואר, האמון בטראמפ עלה במרכז ובשמאל, וירד בימין. בחודש שעבר, ל-55% מהמשיבים שהגדירו את עצמם ימים היה ״אמון רב״ בטראמפ. בתחילת חודש זה, הנתון צנח ל-34%. חלק גדול מתומכי הימין עברו מ״אמון רב״ ל״אמון מסויים״. למה? כנראה בגלל הלחץ לקיים עסקת חטופים. כנראה בגלל התחושה שהנשיא האמריקאי עלול להפתיע לרעה, ולצוץ עם תוכנית מדינית גרנדיוזית שאותה ינסה לכפות על ישראל.
עברו ארבעה ימים – כך ממש, ארבעה ימים – ושאלת הסקר הספציפית הזאת כבר לא שווה את הנייר או האקסל שהיא מופיעה עליו. הנתונים מוצגים בגרף, אבל חבל להתעמק בהם. מה שהיה אתמול נמחק, מה שיהיה מחר אפשר לנחש. יהיה זינוק ברמת האמון בטראמפ בקבוצות ימין, היסוס מסוים במרכז, אבל ייתכן שגם שם זינוק, ושחיקה באמון כשפונים לכיוון השמאל, ובוודאי בקרב הערבים. עד מסיבת העיתונאים הבאה.
על אסטרטגיית על. ספר חדש על ניצחון במדיניות ומלחמה
