במהלך כהונתו הראשונה, דונלד טראמפ השיג במזרח התיכון משהו שמעטים מהנשיאים לפניו הצליחו להשיג: הסכמי אברהם. הוא גם העביר את השגרירות האמריקאית בישראל לירושלים, מהלך שנשיאים קודמים הבטיחו לבצע אך נמנעו ממנו. אך הוא לא – וגם את זה חשוב להדגיש – עצר את המרוץ של איראן לפצצה גרעינית. כמו כן, הוא לא קידם פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
לנשיאים יש אינסטינקטים, מדיניות והזדמנויות. שבועיים לפני השבעתו, כאשר אנו בוחנים את השפעת כהונתו השנייה האפשרית של טראמפ על ישראל והאזור, במונחים של התרחישים הטובים והגרועים ביותר, עלינו לקחת את שלושת הגורמים הללו בחשבון. כמו כן, יש לזכור שהמונחים “הטוב ביותר” ו”הגרוע ביותר” טעונים במשמעות אידיאולוגית ופרשנית. לדוגמה, אם טראמפ יעודד את ישראל לספח מחצית מיהודה ושומרון – הגדה המערבית – האם מדובר בתרחיש הטוב ביותר, הגרוע ביותר, או אולי משהו באמצע? ואם טראמפ יחתום על הסכם גרעין עם איראן, האם זהו תרחיש הטוב ביותר (כי נמנעה מלחמה) או הגרוע ביותר (כי אמון בהסכמים עם איראן הוא תעתוע)?
נתחיל עם אינסטינקטים. טראמפ אוהב להיות אהוב, והישראלים – באופן כללי – אוהבים אותו כנשיא ומעריכים את תמיכתו. במהלך מערכת הבחירות, הם היו מהקבוצות היחידות בעולם שהעדפתם אותו על פני יריבו הדמוקרטי הייתה ברורה. טראמפ הוא גם אגוצנטרי, ללא מחויבות אמיתית לאף אחד מלבד לעצמו. הוא מעריץ כוח, ולמזלה של ישראל, אחרי שנה של מלחמה המדינה נראית חזקה ובעלת יכולות. הוא מעריץ מנצחים, ואמנם ישראל עדיין לא מנצחת, אבל סיכוייה למשהו שאפשר להגדיר כניצחון נראים משופרים. הוא נוטה לפעול בנועזות, וחלק מהישראלים מוכנים לממש רעיונות נועזים, ואולי אפילו מטורפים.
ומה עם מדיניות? טראמפ אינו רוצה שאמריקה תהיה “השוטר העולמי”. הוא אינו רוצה להשקיע משאבים במדינות או באזורים אחרים. זה עלול להיות בעייתי לישראל, שתיאלץ לשכנע שהיא ראויה להיות חריגה במשטר שחותר למדיניות כזאת. האם ישראל יכולה להציג טיעון משכנע? בהחלט. ישראל – בניגוד לאירופה – אינה לוקחת כספים מארצות הברית מבלי להשקיע בעצמה משאבים ניכרים בבניית כוח צבאי. היא משקיעה כסף וכוח אדם כדי לבצר את עצמה. והיא לעולם לא מבקשת שיבואו לכאן חיילים אמריקאים. מדיניותה תואמת, לפחות חלקית, את מה שטראמפ מעדיף לשמוע: עזרו לנו במשאבים, פרשו מעלינו מטריה פוליטית, ואנחנו נשלים את המשימה.
תרחיש הטוב ביותר עבור ישראל עשוי להיות השגת שני היעדים הללו: שארצות הברית תספק לישראל ציוד ותחמושת שהממשלים הקודמים הגבילו, ותתעלם מתלונות של ארגונים בינלאומיים ופעילים הומניטריים שמנסים לרסן את ישראל. דמיינו – באופטימיות או בחרדה – מה ישראל תוכל לעשות באיראן אם חיל האוויר שלה יצויד במפציצים אסטרטגיים. דמיינו – באופטימיות או בחרדה – מה ישראל תוכל לעשות בעזה אם הקריאות החוזרות ל”צעדים הומניטריים” יפסיקו להיות משמעותיות.
תחזית האירועים של המדד: בואו לחזות את 2025 ולזכות בפרסים
מה אומרים החרדים, ומה המציאות: סרטון חדש של המדד
לבסוף, והדבר החשוב ביותר בכל דיון על ארבע השנים של טראמפ, הן ההזדמנויות. ללא קשר לאינסטינקטים או למדיניות של הנשיא, המבחן האמיתי של כל נשיא הוא ביכולתו לנצל הזדמנויות. מנקודת מבט זו, טראמפ מתחיל כהונה שנייה מול מזרח תיכון שונה מאוד מזה שפגש רק לפני ארבע שנים. ישראל זועזעה קשה במלחמה ובשל חוסר שקט חברתי; זוהי מדינה אחרת. סוריה כבר אינה בדיוק מדינה. לבנון נותרה בעיה לא פתורה, אבל חיזבאללה הוחלש. עזה הרוסה ותחת שליטה ישראלית. תימן היא בעיה שמתגברת. טורקיה מתחזקת, איראן נחלשת. בתי הדין הבינלאומיים מנסים להתערב בענייני האזור. הזעם בעולם נגד ישראל מטריד יותר מתמיד. כל אלה דברים שהשתנו.
הזדמנויות? טראמפ עשוי להביט במצב ולומר: “זה הזמן הטוב ביותר לאלף את איראן או להחליף את המשטר שם”. נכון, זה לא תואם את האינסטינקטים או את המדיניות שלו, אבל לעיתים ההזדמנויות חשובות יותר משני אלה. או שהוא עשוי לומר: “זה הזמן הטוב ביותר לחתום על הסכם עם איראן”, כי היא תבוא לשולחן עם מעט קלפים והרבה מה להפסיד.
טראמפ עשוי לומר: “זה הזמן להשלים את הסכמי אברהם על ידי קירוב ישראל וסעודיה”. האם זה יהיה תרחיש הטוב ביותר? מנקודת מבטו של הנשיא, כנראה שכן. מנקודת מבטה של ישראל זה עשוי להיות מסובך יותר. למה? כי לכל מדיניות יש תועלת ויש לה מחיר. התרחיש הטוב ביותר לעולם אינו חף ממחיר, והתרחיש הגרוע ביותר תמיד מביא איתו הזדמנויות חדשות.
דוגמה עדכנית לתרחיש הגרוע ביותר שהתרחש: חמאס הצליח במתקפה מפתיעה והעמיד את ישראל תחת לחץ כבד. ונכון, שנה לאחר מכן חמאס הרוס, חיזבאללה מוחלש, ומשטר אסד איננו עוד. ועדיין נאמר, שזה היה תרחיש הגרוע ביותר. וכדוגמה לתרחיש הטוב ביותר, שערו בנפשכם עסקה בין ישראל ובין סעודיה שעשויה לעצב מחדש את המזרח התיכון אך מגיעה במחיר של, נניח, הגבלת האוטונומיה של ישראל לעשות כרצונה ביהודה ושומרון.
בשנים הקרובות, התרחיש הטוב ביותר הוא פשוט: שטראמפ יביט באינספור ההזדמנויות באזור ויעשה משהו חיובי עם כמה מהן.
בשנים הקרובות, התרחיש הגרוע ביותר הוא גם פשוט: שטראמפ יביט באינספור ההזדמנויות באזור ויאמר משהו בסגנון, “לא אכפת לי״.
למה יש רוע בעולם? הספר החדש של ישראל קנוהל
