כל חקיקה של חוק גיוס, או פטור מגיוס, ״תהיה מבוססת על הצרכים של צה”ל ומתואמת עם מערכת הביטחון״. זו התחייבות של השר גדעון סער, עם כניסתו המחודשת לממשלה ולקואליציה. האם אפשר לסמוך על הבטחות של סער? שאלה טובה. אלא שלא רק הוא נתלה בצורכי צה״ל. עשה זאת גם שר הבטחון ישראל כץ, עשה זאת גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עשה זאת גם יו״ר ועדת החוץ והבטחון יולי אדלשטיין. מכל אלה – רק אדלשטיין ממשיך להזכיר את צורכי צה״ל. השאר עברו מהתחייבות ״צורכי צה״ל״, למלמול ״צורכי צה״ל״, עד ששמטו את הדיבורים על ״צורכי צה״ל״. חפשו ותגלו: צורכי צה״ל נעלמו. לפחות מהשיח הקואליציוני. ולא במקרה הם נעלמו.
צה״ל צריך עוד חיילים, על זה אין ויכוח. ועדת נגל, שהעבירה לראש הממשלה את מסקנותיה, קבעה ש״”ללא טיפול עמוק ונחוש במשבר כוח האדם הנוכחי, צה”ל והמדינה עלולים למצוא עצמם במצב שיהיה קשה להתאושש ממנו״. הועדה לא כתבה ״חרדים״, לא הזכירה שבעים אלף – שבעים אלף! – בחורים צעירים שאפשר היה לכאורה לגייס. היא כן הזכירה ש״שירות חובה שווה לכלל האזרחים, הוא עיקרון מכונן בחברה הישראלית״. ועוד המליצה ״לבצע את השינוי הנדרש בהדרגה, ובהתאם ליכולות הגיוס של צה”ל וצרכיו״. אופס – הנה צצו צרכי צה״ל. וגם יכולות הגיוס שלו.
בשני אלה – צרכים ויכולות – הפוליטיקאים נתלים כדי לרבע מעגל שקשה לרבע. הם רוצים להעביר חוק שנראה כאילו משנה את המציאות, בלי לגרום למפלגות החרדיות לחשוד שבאמת משנים את המציאות. האם הם רוצים לגייס חרדים? רוב הציבור – רוב גדול, שכולל גם חלק ניכר מתומכי הקואליציה – מבין שמה שהם רוצים באמת זה לשמור על הקואליציה. מהמטרה הזאת נגזרות כלל הפעולות של נתניהו, כץ ורבים אחרים מהתומכים הפוטנציאליים של חוק הגיוס. זה לא אומר שהם לא רוצים לגייס חרדים. זה אומר שהם רוצים לגייס חרדים פחות מכפי שהם רוצים לשמור על הקואליציה.
הפתרון היה לומר שמגייסים כמה שצה״ל צריך, וכמה שהוא יכול לגייס. ולמשך תקופה ארוכה למדי, צה״ל – וזה לגנותו, גם אם קשה לשים את האצבע על הקצין או הפקיד הספציפי שאחראי לזה (בזירה הפוליטית מסתובבים שמות כאלה) – זרם עם מה שנוח לפוליטיקאים.
בית המשפט הודיע שאין יותר תורתו אומנותו, וצה״ל גרר רגליים. חיכה, ואז הוציא כמה מאות צווים, ושוב חיכה, והוציא עוד קצת. בדרך הסביר לבית המשפט שהוא יכול לגייס שלושת אלפים (השופטים לא אהבו את המספר הנמוך). בדרך הסביר לוועדת חוץ ובטחון שיש קשיים (אדלשטיין הבין שמורחים אותו, ולא אהב את זה). השיטה הייתה בערך כך, וזה כמובן תיאור פשטני: כשבאים לוועדה לדבר על צרכים של כוח אדם, לא בהקשר של חוק הגיוס, אומרים שצה״ל משווע לחיילים. המספרים נעים בין עשרת אלפים לקרוב יותר לעשרים אלף. אבל כשבאים לדבר על חוק הגיוס, פתאום לצה״ל לא נוח, הוא מתקשה להיערך, הוא יכול רק שלושת אלפים, ואם יעשה טובה, אז חמשת אלפים. כי לצה״ל יותר נוח לגייס לא חרדים. כמו שהוא רגיל. אז במקום לעשות את הדבר הקשה, נקרא למי שכבר באו למאה ימים, או מאתיים, לעוד כמה עשרות ימים.
לא רק אדלשטיין הבחין בהתנהלות המשונה הזאת. הבחינו בה גם לא מעט אזרחים, ולא מעט משרתים בסדיר, קבע ומילואים. הם, שנושאים בעיקר הנטל, שמו לב שצה״ל – שכל כך קשה לו לגייס חרדים – לא מתקשה בכלל לשלוח להם צווים, ועוד צווים, לימים, ועוד ימים. לפני חודשיים, כאשר שאלנו משרתי מילואים האם צה״ל פועל ״כמיטב יכולתו״ לגייס חרדים, התשובה של הרוב הייתה לא. ואלה המשרתים. אלה הישראלים שצה״ל זקוק לאמון שלהם, כדי שיבואו שוב ושוב. אלה הישראלים שהמוטיבציה שלהם – הם אומרים בעצמם – עלולה להיפגע אם יתברר שצה״ל והמדינה שוב משחקים משחקים.
תחזית האירועים של המדד: בואו לחזות את 2025 ולזכות בפרסים
מה אומרים החרדים, ומה המציאות: סרטון חדש של המדד
אולי בגלל נתונים כאלה, אולי בגלל שלכמה בכירים נמאס, אולי בגלל ששוועת המילואימניקים הגיעה לאוזניים הנכונות, צה״ל פתאום הפסיק לשחק. או לפחות שינה את חוקי המשחק, לטובת הצרכים האמיתיים, לרעת הפוליטיקאים שמחפשים הסדר שמטרתו, כבר אמרנו, לא גיוס אלא הישרדות פוליטית. וברגע שצה״ל הפסיק לשחק והתחיל לומר שהוא צריך יותר, ושהוא יכול יותר, הפוליטיקאים הבינו שאי אפשר יותר להתלות בו. שאם ימשיכו לומר ״לפי היכולות של צה״ל״, הם מסתבכים כהוגן. כי היכולות של צה״ל, לפחות לפי המצב הפורמלי היום, גבוהות הרבה יותר ממה שנוח לישראל כ״ץ. למעשה, עמדת מערכת הבטחון היא שביולי 2026, שזה כמעט כלום – בעצם, זה מחזור הגיוס שאחרי המחזור הקרוב (מחזורי גיוס בצה״ל נספרים מיולי ליוני שאחריו) – לצה״ל אין יותר מגבלת יכולות. הוא מוכן לגייס את כולם. כולם!
הנה, כך כתוב במסמך שיצא מלשכת היעוץ המשפטי לממשלה לאחר מפגש עם גורמי מערכת הבטחון. ״בשנת הגיוס הבאה, קרי עד לחודש יולי 26, באפשרות צה״ל לקלוט 5760 חיילים מהציבור החרדי (גידול של 20%) וסך הכל 10560 חיילים מהציבור החרדי במצטבר״. כלומר – עשרת אלפים עד יולי 2026. ומה אחר כך? אחר כך ״לא צפויה להיות מגבלה על יכולת הגיוס של בני הציבור החרדי לצה״ל״. בכמה מדובר? גם זה כתוב במסמך: ״מספר בני הציבור החרדי אשר הגיעו לגיל גיוס וטרם גוייסו עומד על כ-80,000״.
שימו לב: לצה״ל לא תהיה מגבלה. יש שמונים אלף. והדד ליין הוא יולי 2026 – כלומר, בשלב שהממשלה נוכחית, הקואליציה הנוכחית, עוד מתכוונת להיות בשלטון. לפני הבחירות הבאות. אגב, כמה התגייסו עד עכשיו? המכתב מלשכת היועצת המשפטית יצא ב-2 בינואר. המספר שמוזכר בו, ויש אפשרות שזה מספר לא לגמרי מעודכן, הוא… תנשמו עמוק: 916. זה מתוך 4800 שאמורים כבר להיות בשירות עד יולי שנה זו. וכבר כתבנו, עד יולי של השנה הבאה זה יהיה יותר מעשרת אלפים, וביולי 2026, אין יותר מגבלה. שזה אומר, מה? שמונים אלף? או קצת פחות, כי יש פטורים רפואיים ונפשיים ועוד כהנה וכהנה. אז נגיד שבעים אלף? אתם יודעים מה, בואו נהיה ריאליים. זה אומר כל מחזור הגיוס החרדי בכל שנה למעט החריגים שיש גם בקבוצות אוכלוסייה אחרות.
ואלה – גבירותי ורבותי – צרכי צה״ל. ואלה – גבירותי ורבותי – יכולות צה״ל.
עכשיו נמתין בסבלנות לפעם הבאה שנתניהו וכ״ץ יזכירו צרכים ויכולות. וכנראה שנמתין לא מעט.
למה יש רוע בעולם? הספר החדש של ישראל קנוהל
