ראו סוג של פלא: שיעור האמון בנתניהו בקרב ישראלים עומד על קצת יותר משלושים אחוזים. בסקר האחרון של JPPI – 31%. שיעור האמון בנתניהו בקרב אמריקאים עומד על קצת יותר משלושים אחוזים. בסקר החדש של PEW – 32%. חדשות רעות לנתניהו? אפשר לומר ששום דבר לא השתנה: בישראל הוא צריך את אמון הקהל שקובע כיצד תתנהל הקואליציה שלו. כל עוד הקהל הזה מאלץ את חברי הכנסת לתמוך בו, די לו בכך. באמריקה הוא לא צריך את אמון הקהל. הוא צריך את אמונו של אדם אחד בלבד, ובינתיים נראה שהוא פחות או יותר מסתדר איתו. בעיקר, משום שהוא מקפיד לא לאתגר אותו, לא בפומבי ולא בחדרי חדרים. אם האיראנים חוששים מטראמפ נגלה בקרוב, כשיחלו השיחות בין שתי המדינות. אם נתניהו חושש מטראמפ אנחנו כבר יודעים. ההתנהלות הכנועה שלו מלמדת על כך בכל רגע.
בשיחות שנערכו השבוע בוושינגטון בלטה מאוד הצניחה בעניין האמריקאי בדברים שמעניינים אותנו, הישראלים. מה יהיה בעזה, מתי יחזרו החטופים, איך תיגמר המלחמה. טראמפ לא נשאל על הנושאים האלה על ידי התקשורת האמריקאית, רק ישראלים התעניינו בזה. וגם כאשר דיבר בסגנונו החופשי על שלל הנושאים שהיה לו עניין בהם, הנושא של עזה נדחק לשוליים. שאלה על עתיד עזה העביר לנתניהו – שיענה הוא על הדבר הזה. טראמפ דיבר על מכסים, הנושא החשוב לו ביותר, על משא ומתן עם איראן, עניין למעצמות. על היחסים הטובים עם טורקיה, עוד עניין למעצמות. בשאלת עזה אפשר היה להתרשם שיש בשורה אחת: ישראל יכולה לנהוג כרצונה. טראמפ לא יגביל אותה. מצד שני, גם לא גדול במיוחד הסיכוי שיציל אותה.
למה יש רוע בעולם? הספר החדש של ישראל קנוהל
חדשות רעות? העובדה שטראמפ יתן חופש פעולה היא חדשה טובה. העובדה שיתאמץ פחות לכפות על הצדדים עסקת חטופים היא חדשה פחות טובה (בעיני רוב הישראלים, לא כולם כמובן). ויש גם חדשות שיהיו רעות בעיני רוב גדול של ישראלים, שהיו שמחים להיפטר מהצורך להתעסק בעזה. החדשות כמעט טריוויאליות: גם רוב האמריקאים מבינים שלא כדאי להתעסק בעזה. באופן ממוקד יותר, הם אינם רוצים שהנשיא טראמפ יגשים את תוכניתו לספח את עזה לארה״ב (לקרוא לזה ״תוכנית״ זו כמובן הפרזה, מדובר ברעיון שנזרק לחלל ולא בתוכנית). רוב האמריקאים מתנגדים גם לתוכנית של טראמפ לספח את גרינלנד, אבל יש כרבע מהם שתומכים בזה. במקרה של עזה, התמיכה בתוכנית טראמפ עומדת על 15%. זה אומר שהדמוקרטים כמובן מתנגדים לה באופן נחרץ, אבל גם רוב הרפובליקנים לא רוצים בה. 44% נגד – 27% בעד. אגב, חלק ניכר מהאמריקאים מניחים שטראמפ לא יפעל כדי לממש את התוכנית הזאת.
יש עוד חדשות רעות בסקר החדש של פיו. אם לא לנתניהו – הבלתי אהוד – אזי לישראל. רוב בקרב האמריקאים – אמנם קטן (53%) אבל רוב – מביעים עמדה שלילית ביחס לישראל. עמדה ״לא אוהדת״, כתרגומו המאולץ של המונח unfavorable. ישראל מידרדרת בדעת הקהל האמריקאית. זה ניכר בנתונים שפורסמו על ידי גאלופ לפני כמה שבועות. זה ניכר בנתונים של מכון ״פיו״. ב-2022, ל-42% היתה דעה לא אוהדת על ישראל. כלומר, בשלוש שנים איבדנו עוד עשרה אחוז מהאמריקאים. שיעור האמריקאים שיש להם דעה ״מאוד לא אוהדת״ על ישראל הוכפל בשנים הללו. מעשרה אחוז לתשעה עשר אחוז.
יש לאי-אהדה הקשרים פוליטיים מוכרים. מהדמוקרטים, שיעור הלא אוהדים גבוה הרבה יותר: 69%. אבל המספרים מלמדים גם על הידרדרות ניכרת באהדת הקהל הנוטה לרפובליקנים. לפני שלוש שנים, בערך רבע ממנו (27%) לא אהד את ישראל, עכשיו יותר משליש (37%). הנתון שמסביר את הקפיצה הזאת נוגע לירידה באהדה לישראל של צעירים רפובליקנים. 50% מהם – מחצית – הביעו עמדה לא אוהדת. 48% הביעו עמדה אוהדת. שוב – יש רוב שאינו אוהד, ומדובר בעליה משמעותית מאוד משתי סיבות. היא משמעותית לעומת המצב לפני שלוש שנים (35%), והיא משמעותית מאוד בהתחשב בכך שהצעירים הפחות אוהדים (גילאי 18 עד 49) הם העתיד, והמבוגרים היותר אוהדים (רק 23% לא אוהדים) הם העבר.
