איראן

תוגת השבוע השני הביאה את ראש הממשלה נתניהו לדבר סוף סוף לציבור במסיבת עיתונאים, שבה אפשר היה להציג לו גם שאלות. טוב שעשה זאת, גם אם לא רק מהסיבה הנכונה

האלטרנטיבה לתוצאה פוליטית שתייתר את הצורך בהמשך המלחמה – היא המשך המלחמה, שמטרתה שחיקה עד היסוד של הכוח האיראני להזיק

האמריקאים מתעדפים הגנה מפני טרור, ומניעת תפוצת גרעין, וטראמפ צריך לשכנע אותם שזה בדיוק מה שהוא מנסה לעשות

השאלה על איראן היא למעשה השאלה האם איראן החומייניסטית, הרדיקלית, דומה יותר לאמריקה של כותבי החוקה, או לצרפת של המהפכנים

שלוש המדרגות הללו של הצלחה מבטאות, באופן כללי, את מה שהמתכננים יכולים לצייר למנהיגים כפוטנציאל. הגשמתן תלויה בהצלחה המבצעית, בסבלנות הפוליטית, בהתנהלות של העם האיראני

מהשבוע הרצוג צריך לשקול דבר מסובך יותר –  את השאלה האם החלטה לחנון את נתניהו מועילה או מזיקה לישראל, בתוספת השאלה האם ציות או אי ציות להוראה המפורשת של טראמפ מועיל או מזיק לישראל

כאשר שלטון של מדינה כמו איראן נופל, המצב יכול להשתפר, או להידרדר. הוא גם יכול קודם להשתפר ואחר כך להידרדר, או קודם להידרדר ואחר כך להשתפר, הוא גם יכול להישאר מצב לא יציב לזמן רב מאוד

בהשוואה לנתונים מחודש יולי, יש עלייה משמעותית הן בקרב יהודים (מ-16% ל-34%) והן בקרב ערבים (מ-16% ל-19%) בהערכת האיום האיראני כאיום קיומי “במידה רבה”

כשישראל מוכיחה יכולת להכות באיראן, וכך מחלישה אותה, היא באופן פרדוקסלי לא מחזקת, אלא דווקא מחלישה את הרצון של הסעודים להתקדם ליחסים הדוקים יותר

רוב הישראלים חושבים שהשקט – הדבר הזה שיש מי שקוראים לו ״סוף המלחמה״ – יימשך לא יותר מכמה חודשים