2 בינואר, 1980. היועץ לביטחון לאומי, זבגנייב בז׳יז׳ינסקי, כותב מזכר לנשיא ג׳ימי קרטר. הכותרת: ״הרלבנטיות של דוקטרינת טרומן למצב הנוכחי״. אפשר לדמיין מהדורה חוזרת של המזכר הזה, בשינוי קטן. אולי אפילו השבוע. שר החוץ, והיועץ לבטחון לאומי, מרקו רוביו, כותב לנשיא דונלד טראמפ תחת הכותרת: ״הרלבנטיות של דוקטרינת קרטר למצב הנוכחי״. דוקטרינת טרומן של אמצע שנות הארבעים הולידה את דוקטרינת קרטר של תחילת שנות השמונים, שאולי תלד בתורה את דוקטרינת טראמפ של שנות העשרים של המאה ה-21, או לפחות תתן לנשיא כלי עבודה אסטרטגיים לשימוש במלחמה נגד איראן.
דוקטרינת טרומן נולדה כתגובה לחשש שטורקיה ויוון יפלו למרחב ההשפעה הסובייטי. דוקטרינת קרטר נדרשה כתגובה לפלישה הסובייטית לאפגניסטאן. ״ישנם שני הבדלים חדים בין האתגר הסובייטי הנוכחי בדרום אסיה לבין האיום בשנת 1947״, כתב בז׳יז׳ינסקי לקרטר. ״ההתערבות הסובייטית במקרה הנוכחי היא גם בוטה יותר וגם אכזרית יותר מאשר ב-1947, והמפרץ הוא ללא ספק חיוני יותר לאינטרסים המערביים כיום מאשר היו יוון וטורקיה לפני 30 שנה״. קרטר, בנאום חשוב – אחד האחרונים שנשא – מתח קו אדום, בוהק, במיצר הורמוז: ״תהא עמדתנו ברורה לחלוטין: כל ניסיון של כוח חיצוני להשיג שליטה על אזור המפרץ הפרסי ייחשב כהתקפה על האינטרסים החיוניים של ארצות הברית של אמריקה, והתקפה שכזו תהדף בכל אמצעי שיידרש, לרבות כוח צבאי״.
השבוע, האיראנים הפכו את המלחמה שנפתחה נגדם להתנגשות חזיתית בדוקטרינת קרטר. בכך הוכיחו שצדקו הלוחמנים שטענו שאיראן מסוכנת הרבה יותר מכפי שנדמה. בכך הוכיחו שצדקו גם המהססים שטענו שאיראן קשה להכרעה הרבה יותר מכפי שנדמה.
שני קלפים בידי האיראנים, והם החליטו להשתמש בהם. קלף ראשון – אורניום מועשר שישראל וארה״ב לא יצרו את התנאים להשמדתו או הוצאתו מאיראן. אולי עוד יצרו אותם, בהפצצה אסטרטגית, בפשיטה נועזת, במעשה דיפלומטי שיוביל לכניעה איראנית. בהחלטה ליצור אותם יש ממד של סיכון להסתבכות נוספת, אך גם ממד של הזדמנות: איראן ללא אורניום היא איראן מנוצחת ללא ספקות. קלף שני – מימוש היתרון הגיאוגרפי במיצר הורמוז, שמאפשר לאיראנים לסגור, לעצור, להאט, לסנן, מעבר של ספינות וסחורות בנתיב חיוני.
האזינו: ניצן הורוביץ, לאיזו מדינה אתה מתגעגע?
תשאלו: למה האיראנים זקוקים לשני הקלפים, ואינם מסתפקים באחד? התשובה פשוטה: כדי לסחור באחד תמורת השני. הם – האיראנים – יאפשרו מעבר במיצר הורמוז, אם הוא – טראמפ – יוותר על ניסיונו להוציא או להשמיד את האורניום, ובמשתמע, יאפשר לשלטון הנוכחי לשרוד.
כלומר, הם רוצים משא ומתן מעמדה של כוח, של מיקוח. הם מניחים שהזמן פועל לטובתם, ושזמנו של משא ומתן יגיע. איראן לא תידרש לכניעה ללא תנאי, אלא תספוג מכה קשה, שאחריה תוכל להתחיל תהליך איטי של שיקום. כפי שפני המלחמה נראים השבוע, זו התוצאה הסבירה ביותר, שיהיו לה אחת משתי השלכות. אפשרות ראשונה – עם שוך הקרבות, ומול משטר שהוחלש, דולל, הוכה, העם האיראני ייצא לרחובות ויכריע את השלטון. זה יכול לקרות שבוע לאחר המלחמה, או חודש אחריה, או שנה. האפשרות הזאת תחסוך לארה״ב, ולישראל, את סיבוב הקרבות הבא. כול המעורבים, למעט המשטר האיראני עצמו, מקווים שזה מה שיקרה.
האפשרות השנייה היא שהעם לא יפיל את המשטר. מה שיהפוך את המלחמה נגד איראן מניתוח כירורגי חד פעמי, מציל חיים, לטיפול מתמשך במחלה כרונית. בכל פעם שכוחם של האיראנים יגיע לסף מסוים, ישראל תרצה לתקוף, ותקווה שארה״ב תקבל בהבנה את הצורך הזה. פעם בחצי שנה, או פעם בשנה, או פעם בשנתיים, תלוי בקצב השיקום של מפעלי יצור הטילים, תלוי בקצב ההצטיידות בכלי מלחמה חדשים, תלוי בסימנים המעידים על חידוש תוכנית הגרעין, וניסיון להשתמש באורניום המועשר – לא יהיה מנוס מתקיפה נוספת.
זו תהיה תקיפה נוספת, שטראמפ כבר אמר שאינו רוצה בה. הוא אמר, ואפשר להבין אותו, שאין לו עניין לחזור לאיראן מעת לעת, הוא רוצה לסגור את הפינה, ולהמשיך הלאה לפינות אחרות של העולם (השתלטות על קובה על הפרק, אולי אחרי איראן, אולי כבר במקביל). אבל האמת צריכה להיאמר. כרגע הפינה לא סגורה, ולא בטוח שתיסגר. אם המציאות לא תשתנה באורח דרמטי, אם המלחמה תיגמר באיראן מוחלשת, אפילו מוחלשת מאוד, אך לא שונה מהותית (כי יש לה אורניום והשלטון בשלטון), יהיה צורך לחזור. גם אם אמריקה תהסס, ישראל לא תהסס לחזור, והציבור הישראלי יקבל מציאות כזאת, אמנם באכזבה, אך מן הסתם גם בהבנה שאין מנוס. הלקח העיקרי שלמד ב-7 באוקטובר הוא שבעיות מוזנחות אינן נעלמות, הן מתפרצות.
למעשה, זה מצבו של הציבור הישראלי כרגע בכלל החזיתות. כולן פתוחות, כולן מבטיחות סיבובים נוספים של קרבות נוספים. חמאס בעזה – לא הוכרע. ניסיון שלו להשתקם יחייב מערכה נוספת. חיזבאללה בלבנון – כבר כעת מחייב מערכה נוספת, שמאותתת לתושבי צפון ישראל שעליהם לעמוד על המשמר ולתבוע מהממשלה עוד אמצעים ועוד מהלכים שיבטיחו את שלומם. איראן – גם היא לא הוכרעה. עדיין. כמובן, בעניין הזה עוד לא נאמרה המילה האחרונה של טראמפ.
הספר החדש של שמואל רוזנר: בואו להתרשם ולרכוש
