שלוש המדרגות הללו של הצלחה מבטאות, באופן כללי, את מה שהמתכננים יכולים לצייר למנהיגים כפוטנציאל. הגשמתן תלויה בהצלחה המבצעית, בסבלנות הפוליטית, בהתנהלות של העם האיראני
האם העובדה שישראלים מסוימים (במרכז ובשמאל) יותר חמצמצים נובעת מנטייה קבועה (כמו אצל האמריקאים), או פשוט ממצב קבוע (הם כמעט אף פעם לא בשלטון)
מהשבוע הרצוג צריך לשקול דבר מסובך יותר – את השאלה האם החלטה לחנון את נתניהו מועילה או מזיקה לישראל, בתוספת השאלה האם ציות או אי ציות להוראה המפורשת של טראמפ מועיל או מזיק לישראל
ביידן לא פופולרי. לא בקרב כלל הישראלים, ועוד הרבה פחות מזה בקרב מי שעשויים להצביע בעד נתניהו
טראמפ בלי ספק רוצה להימנות כאחד מהנשיאים הגדולים בתולדות האומה. לשבחו ולגנותו יאמר: הוא הולך בגדולות. אולי יביא גאולה, אולי יביא חורבן
על מה חושב ישראלי יהודי או ערבי כאשר הוא מדרג את חשיבות הקשר למערב, על אמריקה, על אירופה, על דמוקרטיה, על אפלטון, על טראמפ
ההבטחה לאמריקאים שכביכול תשחרר אותה מהצורך לתמוך בישראל לא בהכרח תמומש במלואה
טראמפ, עד כה, מוכיח שיש לו שיקול דעת. הוא נוהג כבריון מול מי שבריונות יכולה לשנות את התנהלותו, ונמנע מלפעול כבריון מול מי שעלול להחטיף מכה חזקה בחזרה
האם בסוף דצמבר הבא נתניהו עדיין יהיה ראש הממשלה? בואו לשחק בתחזית האירועים של 2026
הפסיכולוגיה של בני אדם בכלל ושל מנהיגים בפרט מלמדת שבמקרים כאלה הנטייה היא לבחור בתוכנית, אבל טראמפ הוא נשיא הפכפך, אז מוטב לא לנחש
