טראמפ

לקראת היום השלושים של המערכה, לארה״ב וישראל היו הרבה מאוד הישגים טקטיים, אבל הן לא הגשימו את המטרות שלהן

שורה תחתונה: די ברור שאין רוב של אמריקאים בעד המלחמה. כנראה שגם אין רוב של אמריקאים נגד המלחמה. בטח לא רוב חד משמעי שבטוח בעמדתו

תוגת השבוע השני הביאה את ראש הממשלה נתניהו לדבר סוף סוף לציבור במסיבת עיתונאים, שבה אפשר היה להציג לו גם שאלות. טוב שעשה זאת, גם אם לא רק מהסיבה הנכונה

האלטרנטיבה לתוצאה פוליטית שתייתר את הצורך בהמשך המלחמה – היא המשך המלחמה, שמטרתה שחיקה עד היסוד של הכוח האיראני להזיק

האמריקאים מתעדפים הגנה מפני טרור, ומניעת תפוצת גרעין, וטראמפ צריך לשכנע אותם שזה בדיוק מה שהוא מנסה לעשות

שלוש המדרגות הללו של הצלחה מבטאות, באופן כללי, את מה שהמתכננים יכולים לצייר למנהיגים כפוטנציאל. הגשמתן תלויה בהצלחה המבצעית, בסבלנות הפוליטית, בהתנהלות של העם האיראני

האם העובדה שישראלים מסוימים (במרכז ובשמאל) יותר חמצמצים נובעת מנטייה קבועה (כמו אצל האמריקאים), או פשוט ממצב קבוע (הם כמעט אף פעם לא בשלטון)

מהשבוע הרצוג צריך לשקול דבר מסובך יותר –  את השאלה האם החלטה לחנון את נתניהו מועילה או מזיקה לישראל, בתוספת השאלה האם ציות או אי ציות להוראה המפורשת של טראמפ מועיל או מזיק לישראל

ביידן לא פופולרי. לא בקרב כלל הישראלים, ועוד הרבה פחות מזה בקרב מי שעשויים להצביע בעד נתניהו

טראמפ בלי ספק רוצה להימנות כאחד מהנשיאים הגדולים בתולדות האומה. לשבחו ולגנותו יאמר: הוא הולך בגדולות. אולי יביא גאולה, אולי יביא חורבן